נאות דשא רמט

קל"א סעיף ה' דפסול דהתם שאני דכיון דהכתב הראשון עדיין ניכר הו"ל כתב ע"ג כתב משא"כ כאן שהכתב הראשון נתבטל ואינו שייך כאן כתב ע"ג כתב והו' ככתיבה חדשה לגמרי ומ"מ מצד הסברא מסתבר שפסול משום שהרי האותיות הראשונים הם הם הנפרטים והרי נכתבו שלא לשמה ולא הוי רק כמגלה הכיסי' מעליהם שמתחלה הי' הנייר מכסה עליהן מחמת שנבלעו בו ועתה מגלה אותו ומ"מ לא מצאתי ראי' לזה ועדיין הדבר צריך תלמוד ואין כאן מקומו ודוק. והרי זה דומה לגט הנדפס שכתב הב"ש סימן קכ"ה סק"ל דמשמע דכשר אע"פ שע"י הכאה שמכה בהדפוס על הנייר נעשה הגט כולו בפעם אחד ממילא מ"מ כיון שעשה מעשה בגוף האותיות כשר וכההיא דרשומא מיכנף כניף הנאמר בש"ס ע"ש ה"כ בזה שע"י שמעביר מיא דנרא על כל הגט נעש' הגט כולו ממילא בפעם א' והוא הוא כתיבתו וממילא דאין מקום כלל לומר דהוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ודבר זה פשוט הוא ואע"ג דכתוב בסי' קכ"ה סעיף ע"ז דאם צריך לתקן אותיות בגט יתקן קודם שיכתוב כדת משה וישראל וכתב שם הב"ש בשם הט"ז הטעם שלא יהי' מחוסר מעשה אחר גמר הכתיבה קודם הנתינה ע"ש דמשמע דאע"פ שהוא הוא הכתיבה דהא תיקן אותיות שהיה קצרים ומאריכין היא כתיבה ממש ואפ"ה אמרינן דכיון שכבר כתב כל הגט הוי מחוסר מעשה ודאי דההיא דהתם חומרא בעלמא וזהירות יתירה היא אבל ודאי דענין הכתיבה אינו כלל בסוג מחוסר מעשה דאם איתא דמדינא הו"ל מחוסר מעשה כמו כותב במחובר ותלשו א"כ אפילו קודם כדת משה וישראל לא הי' רשאי' לתקן והגע בעצמך כתב כל הגט במחובר ותלשו קודם כתיבת כדמ"ו הא ודאי שהוא גט בטל ואפילו כתב תיבה א' מהתורף במחובר אינו גט אע"כ דהתם חומרא וזהירות הוא וספר הט"ז אינו לפני כעת וממילא כיון דהעברת מיא דנרא הוי מעשה א"כ נסתר ראיות הב"ש ושפיר י"ל דמגרש בדיו לח מגורשת דאזלינן בתר סופו שכיון שיתיבש ממילא ול"ד לנתן לה נייר חלק משום דהוי מחוסר מעשה העברת במי די' ומ"מ מצד הסברא אין לחלק בין מחוסר מעשה לאין מחוסר מעשה לענין אי אזלי' בתר סופו וראי' דהרי הג"פ והפר"ח ברסי' קכ"ה הוקשו למה מגרשת במי מילין היכא שהאותיות ניכרים בעת הנתינה הא סופן להיות נבלעים וה"ל דבר שאינו ש"ק ותירצו דכיון דיכולי' הן ליפלוט ע"י מיא דנרא הו"ל שפיר דש"ק ע"ש הא קמן דנדון ע"ש סופו לענין דש"ק אפילו במחוסר מעשה דהא חשבינן לי' דבר של קיימא עבור שיוכל לפלוט ע"י מיא דנרא ואם איתא נימא כיון דיבלע מעצמו והפליטה יהי' ע"י מעשה ממילא הו"ל דבר שאינו של קיימא אלא ע"כ דאפי' מה שיבא ע"י מעשה אזלי' בתר סופו וא"כ קשיא דאפילו אין האותיות ניכרים בעת הגרושין ניזל בתר סופו שיופלט ע"י מ"ד אע"כ דבעינן שבעת הגירושין עצמו יהי' כשר וכל שבעת הגירושין אינו גט לא מהני מה שסופו להיות כשר הלכך דוקא כשהאותיות ניכרים בעת הנתינה אע"פ שיבלעו אח"כ מהני מה שיפליט אח"כ והוי תחלתו וסופו בכשרות אבל כל שבעת הנתינה אין האותיות ניכרים לא אזלינן ע"ש סופו להכשיר כיון שתחלתו בפסול וממילא אפילו אינו מחוסר מעשה לא אזלי' בתר סופו דאי הוי אזלינן בתר סופו באין מחוסר מעשה גם במחוסר מעשה הוי אזלי' בתר סופו א"ו דבעי' שיהי' כשר בעת הנתינה ג"כ וא"כ ראיות הב"ש נכונה דבמגרש בגט בעוד שלא נתיבש הכתיבה ואינו דש"ק בעת הנתינה אינו גט ולא מהני מה שעתיד להתיבש ודוק היטב. ומ"מ אף שהארכנו לחזק ראיות הב"ש וא"כ משמע מזה שיהי' בטל מדאורייתא במגרש קודם שנתיבש מ"מ הדבר פשוט דאין לסמוך ע"ז לומר דלא תפסו קידושי אחר כיון דלא מצי' סברא זו דדיו לח הוי דבר שאינו של קיימא רק במרדכי ומר"מ מינץ ושאר פוסקים לא כתבו טעם זה רק טעם שיכול להזדייף ואותו טעם אין פוסל רק מדרבנן משום מזויף מתוכו וכאשר בארנו בראש דברינו לכן ודאי דחיישינן לחומרא לדעת אותן הפוסקים דליכא בי' רק טעמא דמזויף מתוכו ואינו פסול רק מדרבנן דלדידהו תפסי קידושי שני אבל עכ"פ מחמת טעם המרדכי ור"י מינץ הוי ספק בטל מן התורה באופן כשמגרש בגט בעודו לח אית בי' ודאי פסול דרבנן וספק פסול דאוריית' וז"ש בש"ע ס"ס קכ"ד לא יתנו לה עד שיתיבש הכתיבה אינו לזהירות בעלמא אלא כמ"ש

ונראה לי ראי' לזה ממ"ש הב"י בסימן ק"ל בשם הקונדרסי' והביאו שם בש"ע בסוף הסימן וז"ל יש מי שאומר שצריך שייבש הגט קודם שיחתמו העדים ע"כ. ולכאורה קשה למה בס"ס קכ"ד כתב סתם שלא יתן לה עד שתתגרש ולא כ' בלשון יש מי שאומר ובההוא דססי' ק"ל כ' יש מי שאומר ותו למה בס"ס קכ"ד כ' לא יתן לה עד שתתגרש משמע דלא קפדינן רק אשעת נתינה ובס"ס ק"ל קפיד גם אשעת חתימה וכבר עמד הג"פ בזה בסימן קכ"ד אע"כ כמ"ש הג"פ שם ואוסיף ביאור דבאמת אלו הם ג' דינים מחולקים דאם הוא לח בעת הנתינה אית בי' קפידא אפי' בדיעבד (ועיין בסימן קל"ג) וכ"ע מודי בי' לכן לא כ' לשון יש מי שאומר אבל שיהי' יבש בשעת התימה סברא יחידאה הוא ולא קפדינן בדיעבד ואינו רק זהירות ולכתחלה ונ"ל סברות הקונדרסים בזה הוא מטעם המבואר בכל סימן קכ"ו דאם צריך לתקן איזה אותיות בגט לא יתקן רק קודם חתימת העדים אבל אח"כ לא מהני כיון שחתמו בפסול והיינו כיון דעדים חתמו על הגט פסול וכי הדר מתכשר בתר דחתימי סהדי הו"ל כאלו לא חתימי עדים כלל דהא לא חתמו על גט כשר ודומה כאלו חתמו עדים על נייר חלק ואח"כ כתבו גט למעלה מחתימתן דפסול אפילו בשאר שטרות וכמ"ש התוס' בגיטין דף ד' ד"ה מודה ע"ש והא דמיא לי' כיון דבעת חתימתן הי' הגט פסול ואפילו מוסרו בע"מ מ"מ הו"ל מזויף מתוכו וע"ש בסימן קכ"ו באריכות בענינים אלו וממילא ס"ל להקונדרסים דכיון דקודם שנתיבשו האותיות הגט פסול אם מטעם מזויף מתוכו אם מטעם שאינו דש"ק לכן לא יחתמו בו עדים בעודו לח דהא הם חותמין על גט פסול ולא מהני תו מה שיתייבש אח"כ כיון שנחתם בפסול ושאר הפוסקים שלא הקפידו אשעת חתימה י"ל דס"ל דל"ד לההוא דסימן קכ"ו דהתם יש פסול בגט המחוסר מעשה שצריכין לתקנו מש"ה כשחותמין העדים הו"ל נחתם בפסול אבל זה אעפ"י שהוא עתה פסול מ"מ כיון שיתייבש מעצמו ואינו מחוסר מעשה לא הו"ל נחתם בפסול ורשאים העדים לחתום בו (דומה להא דאמרי' לילה לא הוי מחוסר זמן) ומדקדקים שלא יתן לה עד שיתייבש או י"ל טעם החילוק בדרך אחר דבההוא דסימן קכ"ו שיש בגט פסול גמור שאינו כלל ככל גיטין כי יש בו אותיות פסולים שאין בהם צרת אות כלל וכדומה וא"כ אינו בצורת גט כלל מש"ה כי חתימי סהדי עלי' הוי כאלו חותמין על נייר חלק משא"כ זה שאע"פ שהוא פסול עתה ליתנו להאשה מ"מ הרי הגט בצורת כל גט דעלמא וכל הגיטין א"א להיות כלל באופן אתר דהא כל הגיטין הם לחים בתחלה מש"ה כשחותמין העדים עליו הרי הם חותמין על גט כשר כיון שיש עליו צורת גט רק ארי' הוא דרביע עלי' שאסרו מליתן לה עבור שיכול להזדייף או שאינו דש"ק מ"מ העדים על גירושין הם חותמין ול"ד כלל לחותמין על נייר חלק בכן ס"ל להפוסקים דאין להקפיד בזה רק לכתחלה חיישינן לדעת הקונדרסים ואפשר דאפילו נחתם כל שלא ניתן יכתוב אחר אבל בניתן או בעגון כשר כן ב"ל בזה וממילא מוכח עכ"פ כמ"ש דכל שהנתינה הי' בעודו לח פסול אף בדיעבד והיינו כאשר בארתי לעיל דאית בי' ודאי פסול דרבנן וספק פסול דאורייתא וכאמור

ועתה נבא לשאילתינו ואומר אני דמאחר שנתבאר דאם ניתן בעודו לח פסול וס' בטל א"כ בנדון שאילתינו אם נתנו אפילו אחר שנתייבש פסול משום דהו"ל מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ודמי לכותב במחובר ותלשו ה"נ זה דבשלמא כל גיטין דעלמא שמתיבשין מעצמן לא הוי מחוסר מעשה ולכן אפילו אם רצה הסופר לייבשו אצל האש למהר היובש שפיר דמי וכמ"ש הג"פ ס"ס קכ"ד ולית בזה מחוסר מעשה ביון דבלאו מעשה דידי' הי' ג"כ מתייבש משא"כ בשאילתינו שמעצמו לא יתייבש וצריכין לייבשו אצל האש הו"ל מחוסר מעשה ופשיטא דזה ל"ד למחוסר הקנאה או מחוסר פסיקת יניקה דכתבו הפוסקים דלא חשיב מחוסר מעשה דהתם הוא מעשה קל וגם שאין המעשה ניכר ונראה בגוף הגט משא"כ לייבש האותיות שהוא מעשה הניכר ונראה בגוף הגט לא גרע מתלוש ממחובר ומכ"ש שגם בחסרון הקנאה י"א דהוי מחוסר מעשה כמ"ש הפ"י בגיטין פ"ב והארכנו מזה בחדושינו שם דלפ"ז ודאי הא דידן עדיף טפי ויותר וזה הי' כ"ל לומר דאעפ"י שבארתי דבנותן גט בעודו לח אין בו רק ספק פסול מדאוריי' מ"מ בשאלתינו בטל וודאי דאורייתא ולכן אפי' אחר שמייבשו אינו גט מדאורייתא מטעם מחוסר מעשה והיינו כי כ"ל מה ששאר הפוסקים (זולת המרדכי ור"י מינץ) לא הזכירו פסול בגט לח רק מטעם שיכול להזדייף שהוא מדרבנן ולא כתבו טעם שאינו דש"ק שהוא מדאורייתא טעמם הוא כאשר בארתי לעיל (בד"ה שלישית) דס"ל דאע"ג דבעודו לח אינו דש"ק מ"מ אזלינן בתר סופו שאח"כ יהיה דש"ק ובמי מילין דלא אזלינן בתר סופו היינו משום דמחוסר מעשה דהיינו העברת מי דנרא אבל גט לח שמעצמו יהיה אח"כ דש"ק כשיתייבש ואינו מחוסר מעשה כדון ע"ש סופו יעו"ש בדברינו וממילא דנ"ד שלא יתייבש ממילא והוי ג"כ מחוסר מעשה א"כ בעודו לח אינו נדון ע"ש סופו ולא הוי דש"ק ובטל מדאורייתא ומש"ה גם אחר שמיבשו בטל מטעם מחוסר מעשה כך הי' נ"ל בזה אלא דא"א לומר כך דהא בארתי לעיל (בד"ה הנ"ל) והבאתי ראי' דלענין שיהא נדון ע"ש סופו או לא לא תלוי כלל בהא דחסרון מעשה יעו"ש בסוף דברינו וא"כ א"א כלל לומר דטעם הפוסקים הוא מחמת שאינו מחוסר מעשה ולכן מדלא הביאו הפוסקים טעם המרדכי הנ"ל ע"כ דמאיזה טעם אחר לא ס"ל כהמרדכי ולכן אפילו בנ"ד שהוא מחוסר מעשה אם נתנו בעודו לח אינו רק ס' בטל דאורייתא ולכן כשנותנו אחר שמייבשו הוא ג"כ ספק מגורשת כנלפענ"ד

עוד אני חוכך לומר אפילו בגיטין דעלמא שאינם בנדון שאילתינו שכתבנו שרשאי לייבשו אצל האש ולא הוי מחוסר מעשה כיון דבלא מעשה דידי' הי' מתייבש ממילא מ"מ היכי שנכתב סמוך לערב ואם היה אמתין עד שתתייבש היה צריך להמתין עד הלילה ושוב לא הי' רשאי למסור הגט זולת ע"י שליח כמבואר בסימן קכ"ז ומחמת זה מייבשו אצל האש למהר היובש שיתננו מבעוד יום הוי ג"כ מחוסר מעשה כיון דבלא המעשה לא הי' יכול להתייבש עד הלילה והי' נעשה מוקדם ולא הי' יכול למסור לה בעצמו א"כ ע"י המעשה מתכשר האי גיטא ומ"מ י"ל כיון דבלאו מעשה דידי' הי' לו