נאות דשא רמג

ה' הא דאמרי' כד"ג הוא דוקא לכדי צרכו ולא יותר וכדרך שכתבנו בסעיף א' דין ג' (בד"ה וקשיא)

ו' אם רוצה אחד להמשיך יותר מכ"צ לפי ראות האנשים ב"ד מוציאין ממנו ופותחין סתימתו משום דזה הוי גזל גמור דאין מגיע לו רק כ"צ ועיין מ"ש לעיל סעיף א' דין ד'

ז' ענין ההתגברות דנימא שזכה בו כך הוא בעליון הוי התגברות מיד שסתם בגבולו דעי"ז אין המים באים לאותם שאחריו ממילא כבר גבר עליהם וזכה משא"כ באחרון אין זה נקרא התגברות דהרי עדיין לא הוציא המים מיד העליונים שעדיין יכולת בידם לסתום בגבולם לכן כל ענין התגברות נגד התחתונים נקרא התגברות מיד שסתם ונגד העליונים לא נקרא התגברות אא"כ שאינו מניח להם לסתום בגבולם או שעושה איזה פעולה שלא יוכלו לסתום שם (בד"ה והנה בגוף)

ח' הא דאמרינן כד"ג אף אם גבר א' אם יכול אח"כ אדם אחר להתגבר עליו זכה כדפסק הש"ך להלכה בח"מ סימן קל"ט (בסוף ד"ה ואע"ג)

דין בורות

סעיף ג' א' היכי שכל א' מבעלי השדות יש לו בור אצל שדהו שאם תיבש האמה ימלאו מן הבור וישקו השדות וסותם כל א' אצל גבול שדהו את קלוח המים שלא ירדו למטה ונמשכין אל הבור עד שמתמלא וכ"א אומר אני אמלא ראשון בהא ג"כ הדין כד"ג וכל דיניו הם כבסעיף הקודם ודין שניהם שוה זולת דין ה' ודין ו' שכתבתי בסעיף הקודם אינו שייך בכאן אלא כ"א ממלא כל הבור אף שא"צ לו עתה כ"כ כיון שדרך כולם כך למלא כל הבור על עת היובש הוי כל מילוי הבור כ"צ (בד"ה וקשיא): ב' מיהו אם א' מהם יש לו בור והאחרים שותין בדלי' או בנגרים אזי גם בעל הבור לא ימשיך לבורו רק כ"צ שצריך להשקות עתה דלא עדיף איהו מינייהו כיון שהם אינם מכינים על עת היובש גם הוא לא יקח רק כ"צ וא"א לו למלאות כל הבור אלא בעת שהאחרים השקו כולם ואין צריכין עוד למים (ומה"ט במתני' דתני בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון צייר רש"י שכל בעלי השדות ממשיכין לבורות ולא צייר כמשקים בנגרים כמו שפי' בגמרא גבי כי פליגי דסכר מסכר והיינו משום דתני מתמלא דמשמע כולו אפילו אם א"צ עתה כ"כ וכמ"ש הט"ז בסימן ק"ע דלישנא דמתמלא משמע כך וזה אינו אלא היכי שיש לכולם בורות ודוק) וממילא דדין זה שוה לכל דרכיו כבסעיף הקודם (בד"ה הנ"ל)

דין מעפ"ב עם דולין או נגרים

סעיף ד' א' היכי שמי האמה מתהלכת על פי בורו של א' מבעלי שדות וכל שאר בעלי השדות שותין בדלי' או בנגרים אזי הדין כאשר יבואר אם הראשון הוא מעפ"ב ויש לו ב' מעלות חדא דהוי כאלו כבר גבר כיון דהמים באים לבורו ונמנעים מהתחתונים הרי כבר גבר עליהם שנית דיש בו משום ד"ש שלא יצטרך לסתום פי בורו אלא שהד"ש הוא ספקא דדינא דלמ"ד עילאי קדים ליתי' ולמ"ד תתאי קדים איתי' אזי בכה"ג הראשון קדים וא"צ לסתום פי בורו מחמת ב' טעמים הנ"ל ואפילו אם ירצה האחרון להתגבר עליו לא מהני דנהי דלטעם הראשון דהוי כגבר יכול האחר להתגבר עליו כמבואר בסעיף ב' ח' מ"מ מחמת טעם השני אין אחר יכול להתגבר דמגיע לראשון בממ"נ דאי עילאי קדים הוא עילאי ואי תתאי קדים אז יש ד"ש במעפ"ב לכן פוסקים הב"ד הדין שלא יתגבר אחר עליו [בד"ה ויצא לנו]

ב' מיהו נרא' דנהי שהב"ד פוסקי' שלא יתגבר אחר עליו מ"מ אם עבר האחרון וגבר עליו דהיינו שסתם פי בורו אינו יוצא בדיינים דהיינו שאין ב"ד כופין לפותחו משום דשמא תתאי שתי ברישא ואז אינו גזל אלא מפני ד"ש וזה חשוב כאלו כבר הגזלה בידו דהרי מנע ממנו המים ול"ד לההוא דסעיף ב' דין ג' ע"ש (כן נ"ל)

ג' וכמו דאחרון אם גבר עליו אינו יוצא בדיינים ה"ה אם גבר עליו א' מהאמצעיים אינו יוצא בדיינים דאע"ג דאיהו ממ"נ לא שתי מ"מ שמא עילאי קדים ואז ליכא שום דין רק ד"ש ומעלה דמעפ"ב ליכא כלל להאי מ"ד דעילאי קדים וא"כ ליכא גזל רק מפני ד"ש ואינו יוצא בדיינים ואע"ג דזה לא עשה בהוראת הד"ש דהא הד"ש מורה שיהי' הראשון קדים אפ"ה אינו יוצא בדיינים (עיין בד"ה ויצא לנו ותבין)

ד' אחר ששתה הראשון כדינו ומילא בורו אזי בנשארים כד"ג גבי נגרים על הדרך שנתבאר בכל סעיף ב' ואם אחד עבר וגזל מהראשון שנתבאר בדין הקודם דאינו יוצא בדיינים אזי אחר ששתה הגזלן מגיע להעליון ואחריו כד"ג (וזה פשוט)

ה' זה שאמרנו שהעליון קדים מ"מ אין לו רק כדי צרכו מה שצריך להשקות עתה ואח"כ סותם פי בורו שישתו האחרים וזהו דומה לההוא דסעיף הקודם דין ב' ע"ש ואע"ג דזה מעפ"ב ובכה"ג יש ד"ש שימלאנו כולו אף שאין צריך לו עתה דלא ליתי' לאנצויי במה שנצריכנו לסתום מ"מ זה הר"ש של מעפ"ב הוא אצלינו ספיקא דדינא דלמ"ד עילאי קדים ליתי' וא"כ בשלמא לענין כ"צ יש לו ממ"נ כמבואר בדין א' אבל ביותר מכ"צ דלמא עילאי קדים ומעפ"ב אינו מעלה כלל ואין מגיע לו רק כ"צ וכ"ת כיון דהוא ספקא דדינא נימא בי' כד"ג תה כבר נקרא גבר במה שמעפ"ב כמבואר בדין א' ז"א דבספק זה לא שייך כד"ג רק יחלוקו וממילא סוף סוף יצטרך לסתום פי בורו ושוב נסתר הד"ש לגמרי ואינו לוקח רק כ"צ (בד"ה ואע"ג)

ו' אם עבר העליון ולקח יותר מכ"צ נ"ל שיוצא בדיינים כבסעיף ב' דין וי"ו ואע"ג דהכא למ"ד תתאי קדים מגיע לו יותר מכ"צ מ"מ כיון דהטעם אינו רק מפני ד"ש ולדידן דמספקינן נשאר הדין יחלוקו שאפילו תפס כולו מוציאין החצי ומחמת זה נסתר הד"ש לדידן ולכן אין מגיע לו יותר בתורת ודאי ולא בתורת ספק ויוצא בדיינים ואם גזל והשקה שדהו בעת היובש באותו מים שגזל דינו כמבואר בסעיף א' דין ד' [כן נ"ל]

זיין זה שאמרנו בסעיף זה דין א' דאין, אחר יכול להתגבר על הראשון מחמת שמגיע לו ממ"נ זהו דוקא בקדם בור לאמה אבל בקדם אמה לבור דיש בזה מחלוקת הפוסקים אם שייך בו הד"ש ובמחלוקת זה הדין כד"ג וא"כ אין למעפ"ב זה מעלה רק מחמת טעם הראשון שכתבנו שם דהוי כגבר דאלו הטעם השני לא אהני לי' דהא הוא ספקא דדינא ונשאר כד"ג כבראשונה וכיון דאין לו מעלה רק מחמת דהוי כגבר ב"ד פוסקים דאחר יכול להגבירו דהיינו לסתום פי בורו ועיין לקמן סעיף ז' דין ד' ה' חילוק בין דולין לנגרים וגם כאן הדין כך וק"ל (ובד"ה ואחר שפלפלנו)

ח' מיהו בזה אם הגבירו אחר וסתם פי בורו אזי אחר ששתה זה שגבר אזי פוסקים הב"ד בין כל הנותרים כד"ג ולא דמי זה להאי שכתבתי בסעיף זה דין ד' דאם א' עבר וגזל אזי מגיע אחריו לראשון דהתם שאני שזה גזלן וגזל מאתו רק שאינו יוצא בדיינים ממילא אחר שגמר זה גזלתו פוסקים הב"ד הדין כבראשונה שמגיע לעליון דנהי דזה גזלו מ"מ האחרים אין רשאין לגוזלו משא"כ בקדם אמה לבור דאז חין לראשון ממ"נ ואין לו מעלה רק דע"י שמעפ"ב הו"ל כגבר ורשאי אחר להגבירו ממילא אחר שהגבירו אחר וסתם פי בורו שוב אינו מעפ"ב ואינו כגבר ומתחיל עתה כד"ג (והבן כן נ"ל)

ט' כ"ז הוא אם הראשון מעפ"ב אבל חם האחרון מעפ"ב אינו מעל' ומוריד כלל והוי כאלו איכו מעפ"ב כלל וכד"ג עפ"י הדרכים שנתבארו בסעיף ב' משום דכל מעלות מעפ"ב אינו רק נגד התחתונים ממנו משום ד"ש אבל נגד העליונים ממנו ליכא ד"ש וגם לא מחשב נגדם כגבר (בד"ה בדרך יותר)

יוד אם א' מהאמצעיים מעפ"ב לא מהני לי' ג"כ והדין הוא כאלו אינו מעפ"ב ופוסקים הב"ד דהראשון והאחרון כד"ג אבל האמצעי לא וכמבואר בסעיף ב' דין ב' ואע"ג דל"ד דהתם אמצעי ממ"נ לא שתי משא"כ כאן למ"ד תתאי ברישא אז מגיע לזה שמעפ"ב ואי עילאי קדים מגיע לראשון וא"כ הי' ראוי להיות הראשון והאמצעי כד"ג ולא האחרון משום דאחרון ממ"נ לא שתי הא ליתא מהטעם שנתבאר בסעיף זה דין ה' דמאחר דלדידן דמספקינן בד"ש זה שמעפ"ב ממילא כשיבא ליטול יותר מכ"צ והוא ספקא דדינא ובספק זה אין הדין כד"ג אלא יחלוקו ויצטרך לסתום פי בורו ונסתר כל הד"ש שמעפ"ב והו"ל כאלו אינו מעפ"ב וכשאר אדיני' דאין לאמצעי כלום (בד"ה ועפ"י דברינו) ואל יפול לב אדם להקשות דא"כ למה כתבנו בסעיף זה דין א' דאם עליון מעפ"ב אין אחר יכול להגבירו והרי מהטעם שכתבנו כאן ראוי לומר שם דאחר יכול להגבירו דנהי דיש לו לו ממ"נ מ"מ אי תתאי ברישא אין מגיע לו רק מפני ד"ש ולדידן דביותר מכ"צ ראוי להיות יחלוקו שוב נסתר הד"ש לגמרי והוי כאלו אינו מעפ"ב ואז אחר יכול להגבירו כבסעיף ג' דין א' דהא ליתא ול"ד כלל דבשלמא הכא שזה האמצעי ממ"נ לא שתי בין אי עילאי קדים בין אי תתאי קדים ואפילו. גבר מוציאין ממנו כמבואר בסעיף ב' דין ב' ודין ג' ומה שהוא בא לזכות עתה להיות כד"ג אינו רק שמא תתאי שרי ויש בו ד"ש וממילא כיון דהד"ש נסתר לדידן נשאר אדיני' ואין לו כלום משא"כ בדין א' דיש לראשון ממ"נ א"כ איך יגבירני אחר בשלמא אם לא הי' מעפ"ב הי' גברו ואומר דלמא תתאי ברישא משא"כ עתה שהוא מעפ"ב א"כ כשיגבירנו מה יטעון אם יאמר עילאי קדים מגיע לראשון ואם יאמר תתאי קדים מגיע לראשון אפילו יותר מכ"צ מאי אמרת כיון דא"א ליקח לך יותר מכ"צ ליכא ד"ש א"כ אטו משום שגוזלו מעט יגזלו הרבה וכיון דכ"צ יש לו ממ"נ לכן אינו יכול להגבירו משא"כ כאן שהאמצעי מעפ"ב אין לו כלום דאמרי' לי' דלמא עילאי ברישא מאי אמרת דלמא תתאי ברישא ויש לך ד"ש ז"א דלדידן ליכא ד"ש והבן כי הוא חילוק דק ונכון לכן בדין זה מצריכין לאמצעי לסתום פי בורו ויהי' ראשון ואחרון כד"ג (כן כ"ל)

י"א אם גבר הראשון ושתה אז אחריו כד"ג שני ואחרון ואם גברו כל הראשונים ושתו ונשאר האמצעי עם האחרונים אז זה האמצעי נדון כראשון שהרי עתה נעשה ראשון והרי כל דינו כבסעיף זה דין א' שהוא קודם ואין אחר רשאי להגבירו ואם עבר אחד מהאחרונים וגברו עליו אין מוציאין כמבואר בדין ב' וג' וגם כר מה שכתבנו לעיל בסעיף זה עד דין ח' ועד בכלל הכל הוא גם בכאן משום דזה האמצעי נעשה עליון וזה פשוט ומבואר בתשובה כ"פ)

י"ב אם גבר אחרון ושתה אז אותו שקודם לאחרון עם הראשון כד"ג