נאות דשא רלה

(בד"ה ועכ"פ) בשם הר"ן לענין מה שהחזיר רב אשי לחוש לדברי חביריו ללבן ואמר הר"ן ז"ל דכיון דהליבון לא הועיל והוכרח ע"כ לעשות כשמעתי' אין מקום כלל לעשות בזה ע"צ החומרא יעו"ש בדברינו ממילא בנ"ד אין הסכין צריך הגעלה וכ"ז לדעת הט"ז ומכ"ש לדעת הרב בהגה"ה שם ובמנחת יעקב כלל כ"ט שהם מקילים בזה ע"ש באורך ולפי דבנדון שאילתינו אין נ"מ בכ"ז לכן לא אאריך בזה מיהו יש לעיין עוד בזה לפי מה שבא בלשון השאלה שהנכרי אומר שנשתמש בו אולי צריך לשאול את פי הנכרי אם יאמר שהי' בן יומו כשהחזירו דאז תו ליכא ס"ס וכמ"ש ט"ז בסימן קכ"ב סק"ד בשם רש"ל. מיהו הט"ז סתר דבריו שם דאין עכו"ם נאמן אפי' לאיסור והוי שפיר ס"ס ע"ש ונ"ל דאפי' רש"ל לא קאמר אלא בכלי עכו"ם שביד ישראל דכיון שהנכרי הוא בעלים של הכלי לכן האמינו רש"ל אבל כלי של ישראל כמו בנ"ד מודה ותו דהא רש"ל כ' שם טעם הדבר דאע"פ שאין חוששין לדברי העכו"ם אפי' לאיסור היינו בדבר שהי' בחזקת כשרות אבל הכא שכבר הורע החזקה דסתם כלי עכו"ם בלועים איסור רק מכח ס"ס באת להכשירו ע"כ סמכי אדבורי' דידי' עכ"ל וזה לא שייך רק בכלי עכו"ם משא"כ בנ"ד בכלי של ישראל שכ' הד"מ בס"ס קכ"ב דאע"ג דרגילות שהנכרי ישתמש בו מ"מ מידי ספק לא נפיק ואף שהט"ז שם חלק עליו וכ' דלא הוי ס' כלל עיין במנחת יעקב בכלל נ"ט שמיישב דבריו דנהי דאין ספק להחשיבו עי"ז לס"ס מ"מ ספק הוי לענין כמה דברים ע"ש ממילא עכ"פ מועיל דאין זה נקרא חזקת איסור ואין דינו ככלי עכו"ם ולא סמכינן אדבורו דעכו"ם ומודה רש"ל בזה ותו דבלא"ה הש"ך שם ובסימן קכ"ז סק"כ חולק אמוהרש"ל יעו"ש כי אין להאריך בכ"ז בשגם שכבר נשתהה ביד ישראל מעל"ע דמתיר הרב בהגה"ה ושאר אחרונים שם יעו"ש ומה"ט ג"כ אין לדקדק אולי העכו"ם הסיח לפי תומו שכתבו הט"ז והש"ך שם בסי' קכ"ז דיש להחמיר דז"א דחדא דודאי העכו"ם לאו מסל"ת הוא דיודע שהסכין נאסר כשהנכרי משתמש בו ותו דמדברי הש"ך בסי' שי"ג משמע דס"ל דאפי' במסל"ת לא מהימן לאסור ודוקא התם בבכור סמכי' עלי' משום דאזלינן בתר אומדנא ע"ש ותו מאחר שנשתהא ביד ישראל מעל"ע וכמ"ש תחלה מיהו אם מהימן לי' העכו"ם דאז אסור עפ"י דברי העכו"ם וכמ"ש הט"ז שם וכמבואר בש"ע י"ד ססי' ט"ז בזה נראה דאין שום היתר כלל ואם אומר לו הנכרי שנשתמש בו ברותח על דרך שנאסר אזי אסור ולא מהני לי' הגעלה ואפילו אם לפי דברי הנכרי כבר לא הי' בן יומו בשעה שהחזיר לו אפ"ה אסור דכיון דמהימן לי' העכו"ם הו"ל כאלו ראה הישראל עצמו שנאסר סכינו דהוא בודאי אסור אפילו אינו בן יומו והגעלה לא מהני לי' עבור שיש בו חתיכות וחלקים כמו שנתבאר לעיל באורך כן נ"ל אבל בנ"ד כיון דאין העכו"ם מהימן לי' נ"ל דשרי אפילו בלא הגעלה מכל הנך טעמים שבארתי ומכ"ש בנ"ד שהוא סכין קטן ובזה יש להקל יותר בכמה דברים מטעם שאין דרכן כלל להשתמש בהן כ"א בצונן וכמ"ש התוס' בסוף ע"ז בד"ה יעו"ש ולפי דבלא"ה נ"ל פשוט דשרי לכן לא אאריך בכל זה ובזה נשלמו התשובות על כל שאילתך וה' ישים לך שלום והנראה לפענ"ד כתבתי דברי אוהבך הקטן והצעיר

שאלה קלד

נתעצמו לפני בדין ו' אנשים מק"ק פלונית בשנת פלוני ותוכן הענין היות שיש באותה העיר מעיין יוצא מן ההר ונמשך בגובה האויר בצנור עד מרחוק ואצל הצנור בארכו עומדים ה' וויניציס דהיינו הבתי' ששורפין שם יי"ש ומן זה הצנור הגדול נמשך לכל וויניצא צינור קטן ומקלח מים לתוך הכלי הנקרא טרובניק עד שנתמלא הכלי וכשרוצה כ"א למלאות הכלי ההוא סותם את הצנור ובאים המים דרך צנור קטן אל הכלי זולת הוויניצא השלישות והרביעית הם בנוים באופן שהצנור גדול עצמו נמשך ועובר בתוכם על הטרובניק הנ"ל ונקוב שם הצנור אל תוך הטרובניק וכשמתמלא הטרובניק סותם את הנקב ונמשך המים להלאה ובשאר הוויניציס נמשך המים דרך צינורות קטנים כנ"ל ועתה בשנה הנ"ל שיש יובש גדול בעולם והרבה מעיינות נפסקו לגמרי גם מעיין הנ"ל נתמעטו מימיו מאוד מאוד ולא יתמלא טרובניק א' זולת בשיעור חצי יום ויותר ואין יכולים ששה אנשים הנ"ל לעשות מלאכתן כסדר והמה מתקוטטים תמיד מי ימלא לו כלי שלו ועתה באו לפני להורות להם עפ"י דת תוה"ק מה משפטם בעסק הזה וקודם שאבאר עיקר דין זה מוכרחני להציע הסוגיא בקצרה ולבארה ככל אשר יצטרך לענינינו

גרסינן בהנזקין דף נ"ט ע"ב בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום פירש"י ז"ל אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות ורגילים לעשות בורות שאם תיבש האמה ימלאו מן הבור וישקו השדות ומרגילי' מי האמה לבור עד שיתמלא ותקנו חכמים שיתמלאו בורות שבשדות העליונות שהם קרובים למוציא האמה ואח"כ ימלאו התחתונים וכשהוא ממלאה סוכר את האמה עד שיתמלאו ותקנו כך מפני דרכי שלום שלא יהיה מחלוקת ביניהם אני אסכור ראשון כו' עכ"ל מבואר בדבריו דאעפ"י שבלשון המשנה אין מבואר רק בבור הראשון בלבד אשר היא קרוב למוצא האמה שיתמלא ראשון ומבורות היתר לא מיירי כלל וא"כ איכא למימר דליכא תק"ח רק בבור הראשון בלבד מ"מ לא רצה רש"י ז"ל לפרש הכי אלא קאי על כל הבורות שיתמלאו כסדרן מלמעלה למטה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם דאכתי אתי שאר בעלי השדות לאנצויי אע"כ דעל כולם היה התקנה ועיין מ"ש אי"ה לקמן ובגמרא דף ס' ע"ב אתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתי מיא ברישא ושמואל אמר עלאי שתי מיא ברישא בדמזיל כ"ע לא פליגי ופירש"י אם אין סוכרין הנהר אלא דולין והנהר מושך כפשוטו כ"ע מודה שכל הרוצה לדלות ודלה ופי' התוס' דקמ"ל אפילו נהר קטן שמימיו פוסקין כל הרוצה ידלה כיון שמושך הנהר כפשוטו) כי פליגי במסכר ואשקויי שמואל אמר עלאי שתי ברישא דמקרבי טפי ורב אמר תתאי שתי ברישא דאמרי נהרא כפשטי' ליזול ופריך ממתניתין דתני בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון ופירש"י קרוב לאמה הייני עילאי תרגמא שמואל אליבא דרב באמה המתהלכת ע"פ בורו פירש"י שמתמלא מאליו כדרך הלוכו וא"צ לסכור הנהר א"ה מאי למימרא מהו דתימא מצי אמרי לי' סכר מסכר ואשקי באנדזא פירש"י כפי מה שיעלה לך מן משיכת הנהר כמונו קמ"ל וקאמר הש"ס השתא דלא אתמר הלכתא לא כרב ולא כשמואל כל דאלים גבר עכ"ל הגמרא ונראה פשוט דלמסקנא זו דכל דאלים גבר ומתני' במתהלכת ע"פ בורו וקמ"ל דלא מצי אמרי לי' סכר מסכר ואשקי' בהינדאזא דפירש"י לדלות מן משיכת הנהר כמונו ומשמע דמיירי שאמה מושכת ומתהלכת רק עפ"י בור זה לבדו א"כ בור שהוא קרוב לאמה היינו כפשוטו באותו בור לבדו מיירי שתקנו לו חכמים מפני דרכי שלום שלא יצטרך לסוכרו ורש"י במתני' שפי' בור הקרוב לאמה היינו קרוב קרו' קודם הוא לפי הה"א אבל להמסקנא לא מיירי כלל בנותרים מי ידלה תחלה דבהו לרב תתאי ברישא רק בבור הראשון הקרוב לאמה והאמה מתהצכת ע"פ בורו בהא משתעי מתני' וגם ליכא למימר דמתני' מיירי כשהאמה מתהלכת ע"פ כל הבורות וכל הקרוב קרוב קודם דא"כ נשאר קושיות הש"ס מאי קמ"ל דבשלמא כי מיירי שאותו בור לבד מתהלכת עליו האמה אז שפיר משני דה"א דאמרינן לי' אשקי בהינדאזא כמונו אבל כשכולם מתהלכת עפ"ב מאי קא משמע לן ותו דהא לרב תתאי שתי ברישא משום דאמרי נהרא כפשטי' ליזול מה שאין כן בזה שהנהר מושך באמת כפשוטו וכל הקרוב קרוב מתמלא ראשון ממילא איכא בעילאי שני הסברות דאינהו מקרבי טפי וגם הנהר אזיל כפשטי וא"כ ודאי אין שום ה"א בעולם שלא יהי' קרוב קרוב קודם ומאי קמ"ל אלא ע"כ דלא מיירי רק שהבור הראשון הוא מתהלכת עפ"י בורו והשאר אינם כך ומש"ה הוצרך לאשמועינן דה"א דאמרי לי' אשקי בהינדאזא כמונו ולא תהי' את עדיף מינן וממילא דלפ"ז ע"כ הא דתני בור קרוב לאמה אליבא דרב דתתאי שתי ברישא אין פי' המשנה דקרוב קרוב קודם אלא בראשון לבד מיירי שהוא מתמלא ראשון אבל באינך תתאי שתי ברישא מיהו לשמואל שפיר מתפרש מתני' כדפירש"י דקרוב קרוב קודם דאיהו הכי ס"ל דעילאי שתי ברישא ולא מיירי כלל מתני' במתהלכת עפ"ב משא"כ לרב ע"כ לא מיירי מתני' רק בבור הראשון לבד וכאמור

וגם להלכתא דמסקינן כל דאלים גבר ג"כ ע"כ אין ביאור בור הקרוב לאמה כדפי' רש"י ז"ל וכאשר אבאר דהנה הב"י בח"מ סימן ק"ע הקשה על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דפסקו דכל דא"ג בפלוגתא דרב ושמואל וממילא דלפ"ז לא מתוקמא מתני' דהקרוב לאמה מתמלא ראשון אלא במתהלכת עפ"ב והם העתיקו המשנה כצורתה ולא כתבו דמיירי במתהלכת עפ"ב ותירץ בשם הראב"ד דדוקא אליבא דרב לא מתוקמא רק בהכי משא"כ כיון שחזר הדין לכל דאלים גבר טוב הוא שניחוש לדרכי שלום ומי שקרוב לה הוא דאלים עכ"ל והב"י עצמו תירץ גם כן קרוב לזה ופסק כך בש"ע דכד"ג אבל בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון ומשמע דהכי קאמרי הראב"ד והב"י בדעת הרי"ף ורמב"ם ורא"ש דהדרכי שלום הוא בעליון לבד אבל בהשאר לא שייך כ"כ ד"ש רק בו לפי שהוא קרוב וסמוך למוצא המים מש"ה בשאר בעלי שדות כד"ג אבל בעליון אע"ג דמדינא ג"כ נכנס תחת סוג כד"ג על ידי מה דמספקינן אי כרב אי כשמואל מ"מ מפני ד"ש עשינו אותו כאלו הוא גבר וממילא דלפ"ז מה שכתבו כולם כלשון המשנה דבור הקרוב לאמה מתמלא ראשון אין כוונתם כדפירש"י דקרוב קרוב קודם דהא באמת בכולהו אמרינן כד"ג אלא מיירי בראשון לבד הסמוך למוצא האמה על הדרך שפרשתי תחלה ודע דלדבריהם הללו קשה דמאי פריך לרב ממתני' והו"ל לתרץ בפשיטות דאע"ג דמדינא תתאי שתי ברישא מ"מ מתני' מיירי מראשון לבד ומפני ד"ש הוא ממלא ראשון משא"כ באינך דליכא בהו ד"ש תתאי שתי ברישא כי היכי דאינהו מפרשים לשון המשנה באופן זה לפי ההלכתא דכד"ג ה"נ נפרש לרב ואולם י"ל בכוונת הראב"ד והב"י דבאמת ד"ש שייך בכולהו דלא לייתי לאנצויי וכמ"ש לעיל על דברי רש"י במשנה אלא דאפ"ה אין הד"ש פועל נגד הדין דכד"ג רק בעליון לבד פועל הד"ש ונדון כאלו הוא אלים וגבר מש"ה מתמלא ראשון ומש"ה ליכא לפרושי כך רק לפי ההלכתא דכד"ג אבל לרב דס"ל תתאי שתי ברישא ולא ס"ל כד"ג ליכא לתרץ כך דאף אי מתניתין בראשון לבד מיירי מ"מ קשיא לרב דלמה הראשון קודם הא אין הד"ש פועל נגד הדין מיהו