נאות דשא רלג

רש"י ז"ל ס"ל דהלכתא כר' יהודא דמין במינו לא בטל עיין בפסחים ובתוס' חולין פ' גיד הנשה ע"ש והנה מבואר וידוע דצריכים שיהיה במים שמגעיל ששים נגד כל הכלי דאל"כ נאסר המים ואח"כ חוזרים ואוסרים הכלי וע"ש בע"ז דף ע"ו בתוס' ד"ה בת יומא ע"ש שכתבו בשם רבינו ברוך בס' התרומה דבמים נמי אמרינן חתיכה נעשה נבלה עיי"ש היטב ולפ"ז לכאורה הדין נותן דבסכין של נכרים או בשאר כלי נכרים לא מהני הגעלה רק ליבון דוקא דהרי הנכרי נשתמש בהן כל איסורים שבעולם והשתמש ג"כ עמהם במים אסורים וכיון דאמרינן שהמים נעשו נבלה. והוי מים אסורים וח"כ כשמגעילו עכשיו במים הרי המים נאסרים ואע"ג דאיכא ששים הרי מין במינו לא בטל ואם כן המים הנפלטים אוסרים כל מי הגעלה ואמת דלדעת ר' אפרים שכתבו התוס' פ' גיד הנשה דאין הנאסר יכול לאסור יותר מן האיסור עצמו ליתא להא מלתא ומיהו הא לאו כ"ע ס"ל הכי ואין להאריך בזה) וח"כ א"א בעולם שיהי' מהני הגעלה בכלי נכרים אלא ליבון דוקא. ואולם דעת הפוסקים גבי ציר של דגים טמאים וטהורים שנמלחו יחד וכתבו הפוסקים דאפילו מ"ד מין במינו בטל מ"מ הכא כיון שמעת שנולד האיסור נולד ע"י תערובת ומעולם לא הי' בעין בה"ג בטל אפילו מין במינו לפ"ז שפיר מדייק רש"י ז"ל בלשונו הצח שכתב ומעולם לא הוכר איסורו ומובן היטב תירץ הש"ס באופן זה דבשלמא הכא דאיסורא בלע נמצא שמתחלה הי' האיסור בפ"ע וכה"ג מין במינו לא בטל לכן לא מהני הגעלה וצריך ליבון דוקא אבל בקדשים דהיתרא בלע נמצא שמעת שנולד האיסור דהיינו שנפלט לתוך מי הגעלה הי' אז ע"י התערובות לכן בטל אפילו מין במינו ושפיר מהני הגעלה

ובהא מדוקדק היטב דברי הש"ס שמתחלה תירץ רבא חילוק זה בין היתרא בלע ובין איסורא בלע וסתר הש"ס תירוץ זה ופריך סוף סוף כי פליט איסור פליט ומשני רב אשי אח"כ בעידנא דפליט ליתי' לאיסורי' בעיני' ואיכא למידק לכאורה מה עלה בדעת רבא לתרץ כך ומה חילוק יש בין אם בלע היתר או איסור ולדברינו הנ"ל מפורש בטיב טעם ודעת והוא דמתחלה תירץ רבא כפשוטו דהכא איסורא בלע לכן לא מהני הגעלה כאשר ביארתי משום דמי הגעלה נאסרין והכא היתרא בלע וידוע דבהיתר לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה וא"כ אף שהכלי בלוע ג"כ ממים מ"מ לא נעשו נבלה דהא הקדשים היו אז מותרים וליכא עכשיו מין במינו ושפיר מהני הגעלה ופריך הש"ס דמ"מ כי פליט איסורא פליט ור"ל בעת שנעשה איסור בתוך הכלי ושם בלוע ג"כ מים ונעשים אז נבלה רק דקיי"ל דבבלוע' ל"א חתיכה נ"נ מש"ה קאמר כי פליט איסורא פליט ר"ל בעת שיוצאים יחד נעשה נבלה ומשני כיון דליתי' לאיסורי' בעיני' מין במינו בטל א"נ בפשיטות י"ל כוון דליתי' אז בעיני' ומיד מתערבים בתוך מי הגעלה ל"א בכה"ג חנ"נ ודמי לטפת חלב שנפלה על החתיכה וניער וכסה לא נאסרה החתיכה לומר חנ"נ משום דמיד שנפלה נתערב בין השאר ולא הי' לו פנאי להיות נעשה נבלה ה"נ כאן. איברא דלפ"ז קשיא למה תני בברייתא דברים שדרכן להשתמש בחמין ולא ע"י אור סגי בהגעלה הא גם שם שייך האי טעמא שמי הגעלה נאסרים ונראה לומר דהא מתחלה תירץ יגיד עליו ריעו והקשה ע"ז דא"כ ליתני ליבון והגעלה בחדא או במשנתינו או בקדשים כמו שפירש"י ולפ"ז השתא למאי דמסיק דכיון דאיסורא בלע לא מהני הגעלה א"כ שפיר י"ל דבעי תרתי הגעלה וליבון וכי קתני הכא במשנתינו הגעלה ביורות וליבון בשפודין אמרינן יגיד עליו ריעו דהיינו דבעי תרתי דהשתא לא קשה ליתנינהו לתרוייהו בחדא דהא באמת תנא לתרוייהו במשנתינו בשלמא מתחלה לא היה יכול לומר כך ופריך שפיר ליתנינהו לתרוייהו בחדא משום דליכא למימר יגיד עליו ריעו במשנתינו דהא ביורות פשיטא דסגי בהגעלה דכבולעו כך פולטו וע"כ הכוונה הגעלה לבד וה"נ בשפודין ליבון לבד כיון דליכא למימר יגיד עליו ריעו אבל השתא קאמר כיון דאיסורא בלע לא מהני הגעלה אפילו באין תשמישו ע"י אור ושפיר איכא למימר דבעי תרוייהו ויגיד עליו ריעו ומ"מ בקדשים דהיתרא בלע סגי בהגעלה לבד ושם לא צריכינן למימר יגיד עליו ריעו אלא דכיון דהיתרא בלע סגי בהגעלה ובהא מיושב דלכאורה איכא למידק אמאי לא משני הש"ס מיד כי פריך סוף סוף כי פליט איסורא פליט לישני מיד בעידנא דפליט ליתא לאיסורי' בעיני' ולהנ"ל א"ש דמתחלה לא מצי לתרץ כך דא"כ למה ביורות סגי בהגעלה אבל בתר דמסיק יגיד עליו ריעו ולא פריך רק ליתנינהו לתרוייהו בחדא שפיר מתרץ כך ואמרינן יגיד עליו ריעו נמצא לפ"ז למסקנת הש"ס הוא ממש כדברי הרשב"ם ז"ל דאפילו בדבר שאין תשמישו ע"י אור מ"מ היכי דבלע איסורא בעי ליבון והגעלה ומ"מ היכי דבלע היתרא סגי בהגעלה לבד כמו בקדשים ומש"ה א"ש דפסק והלכתא אידי ואידי ברותחין משום דחמץ היתרא בלע ובפרט דלפי מה שבארתי טעמא דהיתרא בלע דלא אמרינן חנ"נ או דמין במינו בטל כאשר ביארנו כבר הא שייך נמי בחמץ לכן סגי בהגעלה אבל באיסורא בלע שפיר פסק הרשב"ם ז"ל דבעינן תרוייהו ונתיישב קושיות הג"מ. שוב ראיתי דהרא"ש בע"ז הביא מ"ד דמפרש הא דאמר הש"ס והלכתא ברותחין היינו לאחר ליבון ע"ש ולפ"ז י"ל שאין הדבר כמו שכתבנו למעלה דרשב"ם ודאי לא פסק כך רק בסכין של נכרים דאל"כ איך יפרש הלכתא אידי ואידי ברותחין יעו"ש בדברינו ולהנ"ל אפשר שגם הרשב"ם מפרש כדברי הרא"ש הנ"ל ומכ"ש שכפי זה מיושב דעתו היטב עם התירוץ הנ"ל שתרצתי ואלא מיהת לדינא אין הדבר כן אלא כפשטא דשמעתא אידי ואידי ברותחין לחוד ודוק

העולה מכל הנ"ל סכינא דפסחא ליכא מאן דפליג שדי בהגעלה הלהב והנצב (זולת המ"ד שברא"ש בע"ז שהבאתי תחלה) ובסכין של נכרים פליגי דלדעת הרמב"ם בעי ליבון משום דסכין הוי תשמישו ע"י האור ואיסורא בלע ודעת שאר פוסקים דסגי בהגעלה דלא הוי תשמישו ע"י האור משום דאזלינן בתר רוב תשמישו ודעת ר"ת דאם ידעינן דאם נשתמשו בו פעם א' ע"י אור בעי ליבון דלא אזלינן בתר רוב תשמישו אבל מן הסתם הקונה סכין קטן מן הנכרי אמרינן דמסתמא לא נשתמש בו ע"י אור ודי בהגעלה ודעת הרשב"ם כפי שהראיתי פנים דלדעתו בש"ס דאפילו ידעינן ודאי דלא נשתמש בו ע"י אור אפ"ה כיון דאיסורא בלע בעי ליבון והגעלה והנה דעת רשב"ם ודאי דלאו דהלכתא היא שהרי כל הגאונים לא פסקו כך וגם הוא מוסתר מכח קושיות הג"מ ואעפ"י שישבתי הקושיא והראיתי פנים מסבירות לדעתו בש"ס מ"מ לאו אליבא דהלכתא הוא דרוב הפוסקים ס"ל דמין במינו בטל וגם דאין הנאסר יכול ליאסר וא"כ ליתא כלל להאי פירושא שפירשתי רק דמ"מ את הרשב"ם הצלנו מן הקושיא משום די"ל דס"ל הכי אבל מ"מ להלכתא ודאי אינו ולענין אי בעי ליבון ודאי קיי"ל כסתימת המחבר ביו"ד דבעי ליבון אף על פי שלפי דעתו תמוה הוא כאשר כתבתי לעיל דמוכח דסכינים קטנים סגי בהגעלה מ"מ אין בידי להקל בהא. ולכאורה תמיה אצלי מ"ש המחבר בב"י סי' תנ"א דרמב"ם ס"ל דהולכין אחר רוב תשמישו וא"כ למה פסק דבסכין של נכרים בעי ליבון. ולכן הי' נראה לכאורה דגם הרמב"ם לא ס"ל הכי אלא לא אזלינן בתר רובא ובקערות אפשר דס"ל דל"ח כלל שנשתמשו בו בכלי ראשון וכדעת ר"ת בסכינים. שוב ראיתי דמהרמב"ם ליכא ראי' באמת שבהלכות מ"א כ' סתם הלוקח סכין ויש לפרש בסכינים גדולים ושפיר איכא למימר לדעתו דהולכין אחר הרוב ולפ"ז לא ראיתי כלל דעה מסכמת לדעת המחבר דבעי ליבון דהרי ר"ת חזר בו כאשר ביארתי כבר והוכחתי כך בבירור וס"ל דסכינים קטנים לא הוי תשמישן ע"י אור ומ"מ בהא אין בידי להקל אבל מ"מ אומר אני בה"ג ששאל הנכרי סכין מהישראל ולא נשתהה אצלו זמן רב נהי דחיישינן שנשתמש בו כאשר יתבאר אי"ה מ"מ הא לא חיישינן שמא תוך אותו זמן נשתמש ע"י אור וסגי בהגעלה לכ"ע

ומ"מ בסכין זה שאנו עסוקים בו ליכא נ"מ לדינא לפי שיש בו גומות ונתבאר בפוסקים דלא מהני בי' הגעלה וצריך ליבון דוקא ולא עוד דבעי ליבון והגעלה לפי שאינו יכול ללבן היטב מחמת הקתא כמבואר ביו"ד סימן קכ"א ע"ש ולענין קתא של סכין פשיטא דסגי בהגעלה לבד וטעם הדבר מבואר בר"ן פ' כל שעה דבשלמא בלהב י"ל פעמים נשתמשו בו ע"י האור אבל הקתא היתה נשרפת אם נשתמשו ע"י אור ובודאי לית בה בליעה רק בחמין ולכן די בהגעלה וכל זה ברור

ואולם אני זאת אדרוש בענין מעט הלהב אשר הוא תחוב בתוך הנצב מה תקנתו. והנה הא ודאי דסגי לי' בהגעלה אף דפסקינן שהלהב צריך ליבון היינו משום דלפעמים משתמשין בו ע"י אור אבל לא אמרינן חם מקצתו חם כולו לענין שיהי' כולו צריך ליבון כמו שפסק גם המחבר בסימן קכ"א ומקור הדין הוא בהר"ן פ' כל שעה ואעתיק לשונו אח"כ בקצרה וא"כ מה שבתוך הקתא שאין בו ג"כ בליעה ע"י אור רק בחמין די בהגעלה. ואולם נראה, ודאי דלא עדיף זה מגומות דאמרינן דלא מהני בי' הגעלה ואינו נותר רק בליבון וא"כ אין לו תקנה כלל אם לא שישבור הסכין וילבן הלהב כולו וסכין דמיירי בי' הש"ס וכל הפוסקים מיירי כעין קצת סכינין שיש אצלינו שהקתא שלו חתיכה א' של העץ עגולה וקוצו של הלהב תחוב בתוכו אבל באופן אחר אין לו תקנה. והנה אעתיק לך בקצרה דברי הר"ן בפרק כל שעה טעמא דרב אשי דאינהו בנורא וקתייהו ברותחין משום דבלהב פעמים משתמשין באור ובעי ליבון אבל בקתא ודאי לא נשתמש באור שהי' נשרף ודי בהגעלה ומהא שמעינן שכלי מתכות שמשתמשין במקצת די לו בהכשר מקצתו כי הכא דאמרינן פרזילייהו בנורא ולח אמרינן לענין הכשר כלי חם מקצתו חם כולו ואחרים אומרים כיון דחם מקצתו חם כולו צריך להכשיר את כולה והכא אהגעלה דלבסוף דעביד להו ולקתייהו סמכינן וגרסינן בוי"ו ולא נהירא דאי הכי פרזילייהו בנורא לא מהני ולא מידי עכ"ל. והנה חם מיירי כעין סכינים שלנו שאפשר שהמים של הגעלה יבאו גם לאותו הלהב שבתוך הקתא ונימא דמהני בהו הגעלה אין ביאור כלל לדברי הר"ן חדא דלמה ליה לגרוס בוי"ו הלא בפשיטות יכולין הם לומר שסומך על הגעלת הקתא. ועוד כמה דברים יראה הרואה שאין ביאור לדבריו כלל אע"כ דמיירי באותן סכינים שפירשתי והוכיח הר"ן דלא בעי הכשר רק למקצתו דא"כ איך נכשר הלהב התחוב תוך הקתא דלשם אין מגיע מי הגעלה של הקתא וגם לא הליבון ואין לומר דלעולם חם מקצתו חם כולו רק