נאות דשא רלב

כדמסיק בש"ס הנ"ל והלכתא אידי ואידי ברותחין וכ' המ"מ וז"ל ושפודין ואסכלאות לא נתבאר דינן בגמרא לענין חמץ בפסח ונחלקו בו המפרשים ז"ל יש מי שאומר שדינן כדין שאר האיסורין וצריכין ליבון דהא תשמישן ע"י האור ויש מי שאומר שכיון שמה שבלעו הי' היתר די בהגעלה ואפשר שזהו דעת רבינו שהזכיר כאן בסכינן הגעלה בפי"ז מה' מ"א בלוקח סכין מן העכו"ם הוצרך ליבון ולא הזכיר כאן ליבון כלל ומ"מ דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל להשוות חמץ לגעולי עכו"ם והם סוברים שבסכינן אף בגעולי עכו"ם א"צ אלא הגעלה כמו שיתבאר שם ע"כ והובאו דברי המ"מ הללו בב"י בא"ח סימן תנ"א ע"ש ובכדי שיובנו הדברים היטב עיין בר"ן פ' כל שעה שביאר שם ג"כ שני דעות אלו והוא כי בתוספתא תניא הסכינין והשפודין ילבנן באור הרי שמדמה סכינין לשפודין וכן בפ"ק דחולין דף ח' גבי סכין של ע"ז דפריך ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא ומשני כשליבנה באור הרי דבעי ליבון וכאן גבי סכינא דפסחא מסיק דהלכתא אידי ואידי ברותחין ונאמרו לזה שני טעמים הרמב"ם ס"ל כמ"ש המ"מ לדעתו דמש"ה חמץ ברותחין משום דחמץ היתרא בלע ובע"א קאמר דבהיתרא בלע אפי' תשמישו על ידי האור סגי בהגעלה וסכין הוי תשמישו על ידי אור כמ"ש הר"ן שם משום דבלהב משתמש לפעמים על ידי האור אבל לא בהקתא דהא היתה נשרפת ומכל מקום בסכינא דפסחא דהיתרא בלע די בהגעלה משא"כ מה' מאכלות אסורות בסכין של נכרים דאיסורא בלע פסק דבעי ליבון ור' אשי החמי' ע"ע להלבין לחוש לדברי חביריו אע"ג דאיהו גופי' קאמר הכי במס' ע"ז דבהיתרא בלע די בהגעל' ולפי דברי הט"ז בסי' תנ"א שכ' שם דבסכין חמץ ראוי לעשו' ע"צ היות' טוב כיון שמשתמשין בו חמץ תדיר אבל בשאר סכינים אין אנו צריכין להחמיר יותר ממה שהוא מצד הדין א"ש בפשיטות דבע"א הוא דקאמר כך אבל בסכין של חמץ ראוי להחמיר יותר ממה שהוא מצד הדין ודעת רש"י והרמב"ן ושאר גדולי ישראל דחמץ נקרא איסורא בלע אע"ג דקודם פסח הי' מותר מ"מ כיון דשמו לא נשתנה כאז כן עתה הוי איסורא בלע ודוקא גבי קדשים הוי היתרא בלע לפי שאז לא הי' עליו שם נותר כלל והא דפסק הלכתא אידי ואידי ברותחין היינו משום דסכין לא הוי תשמישו ע"י אור דאע"ג שמשתמשין לפעמים ע"י אור אנן בתר רוב תשמישו אזלינן ולהכי אפי' בסכין של נכרים די בהגעלה נמצא להרמב"ם ז"ל הוא היפוך ממש מדעת אלו הפוסקים דלהרמב"ם ז"ל בסכין של נכרים צריך ליבון וחמץ הוי היתרא בלע ממילא גם בשפודין ואסכלאות דחמץ די בהגעלה ולשאר הפוסקים סכין של נכרים די בהגעלה ושפודין ואסכלאות דחמץ דהוי איסורא בלע בעי ליבון ותליא אלו ב' דעות בש"ס זו דמסיק דאידי ואידי ברותחין דרמב"ם ס"ל טעמא משום דחמץ הוי היתרא בלע וסכין הוי תשמישו ע"י אור ואינהו ס"ל דהוי איסורא בלע רק דלא הוי תשמישו ע"י אור משום דאזלינן בתר רוב תשמישו והא דתנן בתוספתא דסכינין בעי ליבון כ' הר"ן לדעתם דלאו דהלכתא הוא יע"ש והתוס' בחולין כתבו דמיירי בסכינן גדולים שרוב תשמישן ע"י האור כ"כ בפסחים

ודברי התוס' בחולין צריכין ביאור שהקשו שם קושי' הנ"ל דלמה משני התם כשליבנה באור הא מסיק הלכתא אידי ואידי ברותחין ותירץ ר"ת דיש לחלק דהתם היתרא בלע והכא איסורא בלע ועוד תירצו דמיירי בסכינין גדולים והוי תשמישן ע"י האור ובפסחים מיירי בסכינין קטנים ובתר הכי כתבו וסכינין ישנים הקטנים שאנו לוקחין מן הנכרים הי אומר הריב"א דבעי ליבון משום דלפעמים משתמש בהן ע"י אור ור"ת אומר דל"צ דלא חיישינן דלמא אתרמי ועביד הכי ע' שם והנה לכאורה תמוה במה שתרצו תירוץ ראשון משום דאיסורא בלע בעי ליבון ותירוץ ב' תירצו משום דהוי תשמישן ע"י האור משמע דחד מהנך תרי מילי מהני להצריך ליבון ובאמת אין הדבר כך כמבואר בש"ס דע"א הנ"ל דדוקא באיסורא בלע ותשמישו ע"י אור בעי ליבון אבל בחד מהנך די בהגעלה ולמה שביארנו א"ש דשני התירוצים שתרצו הן הן שני דעות הנ"ל דתירץ ראשון ס"ל דסכין הוי תשמישו ע"י האור מש"ה בסכין של נכרים בעי ליבון ובחמץ שאני משום דהיתרא בלע ותירוץ ב' דס"ל דסכין קטן לא הוי תשמישו ע"י אור לכן אפילו בסכין של נכרים די בהגעלה וזה פשוט אמנם קשיא לי דהרי מה שהביאו אח"כ מחלוקת ריב"ם ור"ת הם ג"כ ב' דעות הנ"ל ריב"ם ס"ל דסכין הוי תשמישו ע"י אור ור"ת ס"ל לא כך אלא דמ"מ לאו ממש הוא כדעת אותן הפוסקים שהביא הר"ן דאינהו תלו טעמא משום דבתר רוב תשמישו אזלינן והוא תלו טעמא משום דלא חיישינן כלל משמע דס"ל דלא אזלינן בתר רוב תשמישו ולפ"ז יש לתמוה דר"ת ז"ל ארכבי' אתרי ריכשי' דמתחלה תירץ לחלק בין חמץ דהיתרא בלע לסכין של נכרים דאיסורא בלע בעי ליבון דוקא ובתר הכי פסק בעצמו דסכין של נכרים לא הוי תשמישו ע"י האור, א"כ הדרא קושיות התוס' לדוכתי' דנהי דאיסורא בלעדי בהגעלה דהא החילוק שמחלק בע"א בין איסורא בלע הוא דוקא בדבר שתשמישו ע"י האור ויש ליישב בדוחק אבל העיקר נראה כיון דהתירוץ השני שתרצו לחלק בין סכינים קטנים לגדולים הוא ג"כ דברי ר"ת לכן נראה דר"ת חזר בו וס"ל עיקר כתירוץ השני מש"ה חלק אריב"ם וס"ל דסכינים של נכרי לא הוי תשמישן ע"י אור ודי בהגעלה וראי' לזה דבסוף ע"ז לא הביאו התוס' בשם ר"ת רק התירוץ השני משום דכך ס"ל לר"ת עיקר והתירוץ הראשון כתבו שם התוס' בסתם שלא מן ר"ת ע"ש וממה שפירשתי דברי התוס' יתבאר לך מה שבהשקפה הראשונה יש שינוי מדבריהם הללו שחילקו לב' תירוצים ואלו בע"א כתבו בתי' הב' שניהם יחדיו דהיכי דאיסורא בלע אזי בסכינים גדולים צריך ליבון ומהר"מ מלובלין ז"ל כ' בחדושיו בע"א דתוס' דע"א ותוספות דחולין אינם שוין דבחולין מחלקין לשני תירוצים בתירוץ א' מחלקין בין איסורא בלע ובתירוץ ב' בין סכין גדול לקטן וחד מינייהו סגי להצריך ליבון ע"ש ולפענ"ד אין הדבר כך דודאי לא צריך ליבון אלא בתרתי לריעותא כדמחלק רב אשי שם וגם כוונת התוס' בחולין כך הוא ובין תירוץ א' ובין תירוץ ב' מודים דלא בעי ליבון אלא היכי דאיכא תרתי לריעותא דבלע איסורא ותשמישו ע"י אור אלא דבהא פליגי דלתירוץ א' הוי חמץ היתרא בלע וסכין הוי תשמישו ע"י אור דלא אזלינן בתר רוב תשמישו ותירוץ ב' וכן ר"ת ס"ל דחמץ הוי איסור' בלע וסכין של נכרים לא מקרי תשמישו ע"י אור או משום דל"ח לאור כדכתבו בחולין או משום דאזלינן בתר רוב תשמישו כדס"ל להרבה פוסקים וכן משמע מתוס' דע"ז לשיטת ר"ת ע"ש וכ"ז פשוט אצלי בביאור דברי התוס' דחולין ודלא כמהר"מ ז"ל ולדבריו צ"ל דסכינין חמיר משאר כלים אבל הדבר ברור כמ"ש ודוק וכבר כתבתי כל זאת בחדושי למס' חולין בע"ה וא"ש

ועתה אחר שבארתי היטב שיטת הפוסקים בזה אבאר מה דקשיא טובא על המחבר שדבריו סותרים זא"ז דבא"ח סימן תנ"א סעיף ג' פסק דבסכינים של חמץ די בהגעלה ובסעיף ד' פסק דשפודים של חמץ צריך ליבון והיינו כמו שביאר שם בב"י דחמץ הוי איסורא בלע וא"כ טעמא דסכינין די בהגעלה ע"כ משום דסכינן לא הוי תשמישן ע"י אור משום דאזלינן בתר רוב תשמישו וכן פסק שם בהדיא בסעיף וי"ו והרמ"א אעפ"י שהביא שם דעת האומרים דלא אזלינן בתר רוב תשמישו מ"מ לא הגיה כאן בסכין דבעי ליבון דזהו דבר מפורש בש"ס אידי ואידי ברותחין והטעם לדידהו דחמץ הוי היתרא בלע. אולם אי קשיא הא קשיא דפסק ביו"ד סימן קכ"א סעיף ז' דסכין בין קטן בין גדול הניקח מן הנכרי צריך ליבון וזהו דעת הרמב"ם והרי המחבר ס"ל דסכין לא הוי תשמישו ע"י אור ואלו להרמב"ם צ"ל דחמץ הוי היתרא בלע ואם כן גם שפודי חמץ די בהגעלה כאשר כבר ביארתי היטב שני דעות אלו ואם כן הנך תלתא פסקו דסכין ש"ג צריך ליבון אפי' קטנים וסכין של חמץ די בהגעלה ושפודי חמץ צריך ליבון הנך תלתא סתרי אהדדי וע' מ"ש אי"ה לקמן בישוב זאת

וראיתי בהג"מ בפ"ה מה' חמץ ומצה שכ' וז"ל והלכתא אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון וכן פסקו כל הפוסקים ולא כרשב"ם שפסק שצריך הגעל' וליבון דלא חמיר משפודין ואסכלא של עכו"ם דתשמישן ע"י האור עכ"ל הנה דעת הרשב"ם הזו לא ידעתי כעת מקומה ובודאי א"א כלל לומר שהרשב"ם יפסוק כן גבי סכינא דפסחא שיצטרך הגעלה וליבון שהרי ש"ס מפורשת הוא וליכא מאן דפליג וגם ההג"מ לא הוי צריך להוכיח מכח דלא חמיר משפודין ואסכלא של עכו"ם שזה אינו רק סתירה להרשב"ם דמצריך תרוייהו אבל מכל מקום אין זה הוכחה למה שפסק דדי בהגעלה לבד יותר הו"ל להוכיח מדאמר אידי ואידי ברותחין אלא הדבר ברור שהרשב"ם פסק כך בסכין של נכרים ואפילו הכי משיג עליו ההג"מ ומקום השגה עליו הוא מההוא דסוף ע"ז תני התם דברים שנשתמש בהם ע"י חמין כגון היורות כו' מגעילין דברים שנשתמש בהם ע"י האור ילבנן ורמי התם מהא דתניא בקדשים דשפודין מגעילו ורצה אביי שם לתרץ יגיד עליו ריעו פי' דתני הכא שפודין של נכרים ליבון והתם הגעלה לומר דבעי תרוייהו הגעלה וליבון ופריך שם הש"ס ע"ז א"ה לתנינהו לכולהו בחדא וליתני חדא באידך ונימא יגיד עליו ריעו פירש"י איבעי לתני לתרוייהו ליבון והגעל' בחדא או במשנתינו או בקדשים והדר ליתני חדא באידך ונגמר חברתה מיני' ומסיק רב אשי לחלק בין היכי דהיתרא בלע לאיסורא בלע הרי דעכ"פ באיסורא בלע בליבון לחוד סגי דהא מסיק דלא אמרינן יגיד עליו ריעו וא"כ כ"ש בדבר שתשמישו בחמין כגון בסכינים או אפילו אי נימא דסכין הוי תשמישו ע"י אור מ"מ בלבון לבד די זהו ההשגת הגה"מ על הרשב"ם

וכדי דלא נשווי' להרמב"ם טועה בדבר כזה ה אמרתי לתרץ דהנה צריך להבין חילוק זה שמתחלה חילק רבא בין היתרא בלע ופריך הש"ס סוף סוף איסורא פליט ואח"כ תירץ רב אשי כי פליט ליתי' לאיסורא בעיני' ועדיין הדבר תמוה דהא גם היכי דבלע איסורא כי פליט ליתי' בעיני' ואפ"ה בעי ליבון ומה שהיה איסור בשעת בליעה וזה היתר כבר אמר הש"ס דאין זה טעם משום סוף סוף כו' א"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת וראיתי שרש"י ז"ל בא ליישב זה וכ' בד"ה לעולם כו' וז"ל שכשנעשה נותר לא הי' האיסור בעיני' שבתוך דופני הכלי היה בלוע ומעולם לא הוכר איסורו עכ"ל ומ"מ אין מובן היטב חילוק זה והנראה דרש"י ז"ל לשיטתי' אזיל וישב הדבר היטב במתק לשונו דהנה