נאות דשא כב

קושי' הנ"ל מדברי הד"מ ואין להאריך ועיי' בשו"ת גאונים בתראי סי' ד'. סוף דבר יהי' איך שיהי' חין מובנים לי דברי הב"ש בשם שמחה ואולי הב"ש שהעתיק מכל החיבורים העתיק אפי' אם שתי הסברות חולקין והניח הדבר להמעיין וכן נמי לענין קושייתו דמר הנה המעיין יראה דמהרש"ל לשיטתו כמו שהביא בשמו באות ב' אם שם העריסה שרה ועתה נקראת שעריל או שערכין כשר לכתוב שם העריסה או שם שנקראת בו והט"ז הכריע לכתוב שניהם שרה המכונה שעריל ומש"ה כ' כאן רש"ל בתחלת דבריו הקדים דמרגליות ופעריל שני שמות הן וכן סיים בסוף ול"ד לשרה ושארקא ס"ל דשם הסכים דאפי' לכתחלה סגי בחדא משום דשם שניהם אחד משא"כ בזה אבל עכ"פ גם בהא יש מקום לשם העריסה לכותבו עכ"פ בגט ולא חשיב נשתקע והנה הלבוש לשיטתו שכ' בסעי' ל"א לחלוק על רמ"א מ"ש בד"מ ובסס"י קכ"ט דאשה שנקראת רעחיל אין כותבין רחל והיינו אם הי' כך שם העריסה והוא כ' שאין כותבין רק רעחיל ולא רחל והיינו לפי שלא נקראת רק רעחיל הרי דאפי' בכה"ג דשניהם א' ס"ל דחשבינן הראשון לנשתקע ומש"ה איהו לשיטתי' פסק דאין לכתוב שם שמחה נמצא דרש"ל לשיטתי' ולבוש לשיטתי' והב"ש העתיק ב' הסברות והניח למעיין כן נ"ל ברור ודו"ק

ד ומ"ש כת"ר עוד לתרץ דברי הנ"ש דס"ל דהא לא חשיב נשתקע וכמ"ש הב"ש בשם בריבא פריבא יעו"ש. לא אבין דבאמת סברא זו הזכירוה כל האחרונים כאשר האריך הב"ש שם באותו האות ומקורו הוא מדברי מהרי"ק שורש פ"ו במי שהי' שמו אליהו ואח"כ נקרא באלי ונשתקע שמו הראשון והשיב דזה לא חשוב נשתקע כיון דשם באלי אינו שם בפ"ע ובהזכיר שם באלי יודעין שיש לו שם אחר ומש"ה פסק לכתוב אליהו דמתקרי באלי והחזיקו בסברא זו כל האחרונים גם הרב מוהר"א בן חיים ח"א סי' ל"ה ומוהרח"ש סי' יו"ד ופרח מטה אהרן ח"ב סי' ל'. וכולם פה אחד אמרו בכה"ג דכיון דלא חשיב נשתקע כותבין ב' השמות יחד וכן בשרה ושארקא שהאריך באות ב' ומסיק להלכה דעכ"פ לכתחלה יש לכתיב שניהם ובהיות כן עדיין לא הועלנו מדוע לא הוצרך הנ"ש רק לכתוב שם הראשון לבד ואין לומר דס"ל כדעת מהרש"ל ורמ"א דשרה שנקראת שארקא יכולין לכתוב לכתחלה שם הראשון לבד דהרי באות ש' בשמות נשים כ' הנ"ש עצמו דיש לכתוב שרה המכונה שארקא. והביא ראי' דלא עדיף מנחמי' המכונה טרייסטל הרי דהנ"ש מדמה הנך דינים להדדי דהיינו פי' עברי או שמות הקרובים במבטא ופסק לכתוב שניהם וא"כ הרי עדיין דבריו סותרים זה את זה

ה ומ"ש כת"ר לגמגם על תרוצו דדוקא לענין קריאת העולם אמרינן דכיון דקרובים במבטא ואינשי לא דייקי כולי האי מש"ה הוי כאלו לא נשתקע אלא נקרא עדיין בשם הראשון משא"כ לענין חתימה שההפרש ניכר ונגלה הוא עכ"ד כת"ר. אי משום הא לא קשיא דכיון דבמבטא הם קרובים א"כ מה שנקרא זוסקינד הוי לי' כאלו נקרא זיסקינד ביו"ד א"כ נהי דבחתימה נשתקע השם אפ"ה בקריאה עדיין לא נשתקע וה"ל כמו מי שחותם בשם א' ונקרא בשם אחר וכ"ת א"כ ה"ל להצריך לכתוב שניהם הלא זה בלא"ה קשה וכמ"ש באות הקדום וסברא הכי הוא כיון דזיסקינד וזוסקינד הוי שני שמות והראשון נשתקע ולא נקרא רק בשני מאי אמרינן כיון דקרובים במבטא ממילא אע"פ שנקרא בשם זה ה"ל כאלו נקרא גם בראשון א"כ לא יהא כהנת כפונדקית ולמה ידחה שם העיקריי אשר נקרא בו לגמרי וכמ"ש הנ"ש גופי' וכמש"ל

ו ומש"ע דס"ל להנ"ש כעין מ"ש מוהרח"ש והביאו הב"ש בשם יהושיע כו' ואף דבשם כליפא לא ס"ל כך כו' הנה באמת אין כאן שום סתירה כאשר ביאר הב"ש שם בשם יהושוע דדוקא משום דאיכא תרתי לטיבותא שאין שינוי במבטא וגם מצינו בכל מקום היפוך חתימתו בהאי גוונא דוקא משנין החתימה משא"כ בנ"ד והרי הב"ש גופי' בשם אברהם הביא אדרבא דבשני שמות לא שייך לומר הולכין אחר חתימתו דבאמת כותבין שני השמות בכה"ג רק בשם א' שיש ספק באותיות אז הולכין אחר חתימתו ואיך כתב כאן דברי מוהרח"ש להיפוך א"ו הכי קאמר מהרח"ש כמו שביאר הב"ש דדוקא היכא שיש לו ב' שמות כמו ראובן שמעון ר"ל דלא מיירי כאן בראובן שמעון אלא ר"ל דבאמת השם א' רק שהוא דומיא דראובן שמעון דהיינו שע"י השינוי שבחתימתו נשתנה היובטא ונעשה כעין שני שמות אז הולכין אחר חתימתו משא"כ בשם א' בשינוי אותיות ואעפ"כ השם א' שלא נשתנה המבטא. וא"כ מה שנקרא ומה שחותם הכל אחד ואנו יודעים דשם זה אינו ראוי להיות כאשר הוא חותם א"כ הוא טעות שלו ממילא בנ"ד דליכא הנך תרתי למה כ' הנ"ש לשנות החתימה

ז ומש"ע דס"ל להנ"ש דבמקומות שכולן נקראים זיסקינד הוי כאלו נודע בבירור שגם זה נקרא כן. אלא שטועה בחתימתו לא אבין דמה בכך הלא הניחו הכלל דלא אמרינן שטועה בחתימתו אלא היכא דאיכא הנך תרתי לטיבותא ותו איך נתלה בטעות הם כ"ע קרי לי' הכי ונהי דנקרא בטעות הרי מ"מ אין לנו אלא שם שהחזיק לעצמו ואדרבא כיון דכל בני המדינה נקראים ונחתמים ביו"ד וזה יצא מהכלל כולו לחתום ולקרא בוי"ו ודאי לכוונה הוא כך ויש לו לזה שם אחר ואיך נשתנה: אלא הדבר ברור כמ"ש בריש דברי שט"ס בנ"ש וצ"ל דכ"ע קרי לי' זיסקינד ביו"ד וא"כ אפשר דס"ל להנ"ש דבמדינות אלו דכולם נקראים ביו"ד דמי לשם יהושיע דהוי כאלו מצינו בכל מקום היפוך חתימתו וס"ל נמי דכיון דאינשי לא דייקי כולי האי במבטא בין זיסקינד לזוסקינד א"כ מיקרי ליכא שינוי במבטא. ומש"ה ס"ל לשנות החתימה ואע"ג דהבאתי ראי' משם אכסל ראד ואקסל ראד דהולכין אחר חתימתו ושם ג"כ הוי מילתא דאזלי' אחר המבטא ואפ"ה הולכין אחר החתימה אולי ס"ל להנ"ש דהתם איכא שינוי דכשכותבין כ' אפשר להקרות רפה דאל"כ הו"ל לכתוב ק' וכמו שביארתי בתשובתי הראשונה ומש"ה אין משנין החתימה משא"כ בזה וכמ"ש עוד אח"כ

ח ומ"ש כת"ר דמ"ש הנ"ש שוי"ו הוא במקום שורק גם בל"א לית לה פתרי כלל כפי הנראה ע"כ דברי כת"ר. הנה לפי מה שביארתי דברי הנ"ש נראה דבריו נכונים והוא דהרי מצינו באמת בשם אקסל ראד תליא נמי במבטא אם לכתוב ק' או כף ואפ"ה כל שחתימתו מתנגד למבטא המדינה אין משנין החתימה וא"כ נ"ד הוי ממש דכוותי' וכן זעליגמאן וזעליקמאן דתליא במבטא המדינה ואמרינן ג"כ דאין משנין חתימתו המתנגדת למבטא המדינות ומשמע דבכל הנך אע"ג דהוא נקרא בשם זה וא"כ כל בני המדינה קוראים אותו בודאי כפי מנהגם ומבטא שלהם ואפ"ה אזלינן בתר חתימתו וכמו שהבאתי כל זה בתשובתי הראשונה וכדי דלא תיקשי מהנך מש"ה קאמר הנ"ש דל"ד דהתם בזעליקמאן וכן באקסל ראד השינוי מבוארת. וכשאנו רואין חתימתו ידעי' בבירור דחותם בשם אחר ממה שקוראין אותו דא"א לקרות מבטא החתימה כפי מבטא הקריאה שקורין לו בני המדינה. מש"ה הדרינן לכללין דכל שיש שינוי במבטא אין לנו אלא שם שהחזיק לעצמו ואזלינן בתר חתימתו משא"כ בזוסקינד כיון דהוי"ו הוא במקום שור"ק ג"כ א"כ ממה שאנו רואין שחותם בוי"ו אין ראי' דכוונתו לעשות מלאפי"ם או חול"ם דאז נשתנה החתימה ממבטא המדינה אלא כוונתו לעשות שור"ק ומבטא העור"ק יסבול לפעמים יו"ד כמו וי"ו וראי' דהא בשם ירוחם פליגי האחרונים מקצתם ס"ל דאם נקרא הרי"ש בשור"ק אפ"ה יש לכתוב חסר וי"ו יעו"ש הרי דמבטא השור"ק יסבול גם שיהי' בלא וי"ו ולפעמים עושין וי"ו במקום שור"ק א"כ זה שחותם בוי"ו ואין מבואר בחתימתו שרוצין לשנות מבטא בני המדינה וא"כ כיון דמחזיק באמת שם לעצמו שם בני המדינה ולפי קריאת בני המדינה אנו יודעין האמת דיותר ראוי לכתוב יו"ד א"כ ודאי חתימתו בטעות ובשלמא באקסל ראד וזעילגמאן דבודאי חתימתו הוא שינוי ממבטא המדינה א"כ אנו רואים שזה אין רוצה להיות נקרא כפי מבטא המדינה מש"ה אין לנו אלא שם שהחזיק לעצמו דאע"ג דכל בני המדינה אין מבטא שלהם כך וא"כ הוי כמו שם שמצינו בכל מקום היפוך חתימתו מ"מ אנן בעי' דליהוי דוקא תרתי לטיבותא שלא יהי' ג"כ שינוי במבטא דכל שיש שינוי הרי אנו רואין דבכוונה משנה ממנהג המדינה וחותם שם אחר ואנן בתרי' גררינן וכותבין שם שהחזיק לעצמו משא"כ מידי דליכא שינוי במבטא דאז אע"פ שחותם בדרך אחר מ"מ אין רצונו להחזיק לעצמו שם אחר דהא המבטא שוה והוי הכל שם אחד וכיון שמחזיק בשם בני המדינה ודאי חתימתו בטעות דהרי שם של בני המדינה אנו יודעי' בו דאין ראוי לכותבו כך ממילא קאמר הנ"ש דה"נ בזוסקינד כיון דוי"ו הוא ג"כ במקום שור"ק ממילא אין אנו יודעים מתוך חתימתו שרוצה להחזיק לעצמו שם אחר ושם של בני המדינה אנו יודעי' שאינו ראוי לכותבו כך ממילא בהך מילתא איכא נמי הנך תרתי לטיבותא דליכא שינוי במבטא וג"כ מצינו בכל מקום היפוך חתימתו. הארכתי קצת להסביר הענין כי ברור הוא לפע"ד ודו"ק אשר לפי"ז דברי הנ"ש נכונים רק דיש לתמוה איך סמך על סברא זו לעשותה ודאי ולא ספק להצריך עכ"פ ב' גיטין. ולכן ודאי בכה"ג דכ"ע קרי לי' זיסקינד כפי מנהגם ודאי יש לכתוב ב"ג ולדעתי אף דיעבד יש מקום לפסול אם לא כ' רק גט אחד. ויש מקום להכשיר ואין להאריך לפי שאינו ענין לנ"ד וכן נמי היכא דכ"ע קרי לי' זוסקינד בוי"ו נ"ל אך למותר להצריך ב"ג אלא גט א' בוי"ו. הגם שיש קצת לדון בזה עפ"י דברי כת"ר לומר דהוי כאלו נקרא כך וגם בזה יש לדבר הרבה ואין להאריך כאן. ועכ"פ בנ"ד שאינו נקרא כלל בפי העולם רק זוסא נ"ל הדבר פשוט דחומרא בעלמא הוא להצריך ב"ג דאי משום מה שניתן לו בעת הלידה הרי אותו השם ודאי נשתקע ולא נשאר לנו רק מה שחותם בו א"כ אין לנו לכתוב רק בוי"ו כאשר הוא חותם ואפ"ה ודאי לכתחלה ראוי להצריך ב"ג. ובדיעבד אם ניתן בוי"ו נלפע"ד דכשר ואם ניתן ביו"ד אני חושש לפסול אפי' דיעבד כן נלפע"ד בזה

אמנם אחרי רואי אלי הרב הגאון (לעיל בסי' ב') ט"ס יש בהנ"ש כי הוא מצא מקיר הדברים שדברי הנ"ש נובע מהן בא"ב של הגאון מוה' שלומציא וז"ל הנה על א"ב של רש"ל שכ' זוסקינד ובמקומות שקורין זיסקינד כותבין זיסקינד. והגיה ע"ז זוסקינד. כל זה מיירי באשכנז במקומות שקורין בחירי"ק כותבין בחיר"ק כן מצאתי וראיתי הלכה למעשה מהגאון מוהר"ר נתן מלובלין שצוה לכתוב זוסקינ"ד בוי"ו. אף שאמר שחותם א"ע ביו"ד וקירי' אותו ביו"ד כי