נאות דשא יט

שני השמות לעז או שניהם קודש הב' עיקר אבל אם הראשון קודש והב' הראשון עיקר ואם נשתקע שם א' כ"ע מודו דצריד ב"ג לכתחל' ובדיעבד כשר בשם שני לבד ואפי' שם ראשון לעז והשני קודש מ"מ לכתחלה צריך ב' גיטין כי חוששין לראשון דשם ראשון אינו נעקר לגמרי אם לא מחמת חולי או חוב ומרדון וכל כה"ג דניכר דכוונתו שלא יזכר ולא יפקד שמו הראשון משא"כ בשינוי דד"א דנוכל לומר שהוא רק תוספת שם ואין שם ראשון נעקר מש"ה אפילו כשנשתקע חוששין לו אפי' לכתחלה אכן אם נשתקע השני תלוי בפלוגתא דלהקונד' א"צ ב"ג והוא כ"ש משינוי דחולי ולהר"פ צריך ג"כ ב"ג דהא יש לו ג"כ מעלה דהוא עיקר אפי' פורתא קרי לי' הכי כמ"ש הב"ש בס"ק ל"ג ולדינא כבר כתבתי שהעלו האחרונים כהקונד' בשינוי דחולי וכ"ש בזה מיהו אם הראשון קודש והשני לעז. גם הר"פ מודה דאם נשתקע השני אין חוששין לו. דהא אין לו שום מעלה דהרי אף אם לא נשתקע לא הי' רק טפל מש"ה השתא כשנשתקע אין חוששין לו כלל אף להר"פ וכ"ז בנשים אבל באנשים אם חותם בשם הנשתקע אפילו הוא הראשון ואפילו הוא לעז והשני קודש אזי הראשון עיקר והשני טפל. מכ"ש כשחותם בשני והוא נשתקע אפי' הוא לעז והראשון קודש מ"מ שני העיקר ואם חותם בראשון אפי הוא לעז שני קודש והשני נשתקע אפי' הר"פ מודה דאין חוששין לו כיון דאפילו אם לא נשתקע הי' הוא רק טפל מיהו אם חותם בשני והראשון נשתקע מ"מ צריך ב"ג כמו בנשים בנשתקע הראשון דצריך ב"ג ומה יוסיף תת כח החתימה שחותם בשני באנשים סוף סוף אין כאן גריעות לראשון רק מה שנשתקע וחיישי' לי' כיון דבשינוי דד"א אין הראשון נעקר. מש"ה כל ששניהם שמות קודש או לעז צריך ב"ג ולא עוד דאפילו הראשון לעז והשני קודש אפ"ה צריך ב"ג דהא בלא"ה הראשון טפל לשני ואפ"ה חוששין לו מפני מעלה האחרת ששם ראשון אינו נעקר ע"י ד"א שלא בחולי מש"ה אע"פ שהוא לעז והשני קודש ג"כ דינא הכי הרי ביארנו ודין נשתנה מחמת חולי ודין שינוי מחמת ד"א כגון לגיעגוע או ע"ש יפיו או לרוב אהבת אביו וכדומה ויש עוד דין שלישי בנשתנה מחמת חוב ומרדון דאז השני עיקר אבל כשהראשון קודש והשני לעז הראשון עיקר כמו בשינוי דד"א רק נשתנה בקצת דינים כאשר אבאר. והוא דבנשתקע שם הראשון כ"ע מודי דאין חוששין לו. דלהא מילתא דמי לשינוי דחולי דבודאי נתכוונו לעקור לגמרי שם הראשון מש"ה ליכא כאן מעלה שיש לשם הראשון הנלמד מיעקב כדברי ה' מנחם מיהו אם שם הראשון קודש. אז יש לו מעלה שיש לשם שני בשינוי דחולי. וצריך להר"פ שני גיטין בנשתקע הראשון כיון דהוא לפעמים עיקר. משא"כ להקונד' ואם השני שהוא לעז הוא נשתקע גם הר"פ מודה דאין חוששין לו דהא אפי' אי לא נשתקע הי' טפל ואם חותם בשני והראשון נשתקע אפי' הוא שם קודש א"צ להזכירו אפי' להר"פ דהא אי לא נשתקע הי' ג"כ טפל ובשאר דינין דמי לשינוי דבר אחר כל מ"ש בשינוי דד"א הוא ג"כ בזה כן נ"ל אחר העיון היטב בדינים אלו ודו"ק היטב. וחוזרני לנ"ד דחותם זיסקינד ודאי קדים לזוסא דהא חזינן שינוי דחולי שהוא דוחה אפילו לשם קודש אפילו הכי כל שחותם בשם לעז הוא עיקר נגד שם שינוי דחולה כ"ש בזה שחתימה זוסקינד דוחה למה דרובא קרי לי' זוסא ואינו שינוי דחולה והא ליכא למימר דתרתי בעינן כיון שכבר הוכחנו דבין לפי' הב"ש ובין לפירושנו ע"כ צ"ל הכוונה במ"ש הקונד' ודין זה בנשים לבד דבא לומר דבאנשים אפי' נשתנה מחמת חולי כל שחותם בראשון הראשון עיקר וא"כ מדכתב או חותם ש"מ דחתימה לבד פועל ג"כ לעשותו עיקר כגון שעולה לס"ת בשניהם וליכא מעלה לראשון רק שחותם בו בהא לחוד נמי סגי ונעשה עיקר ואע"ג דהרב פרח מ"א בתשובה שם מסיק כוונת הקונד' רק לומר דכשחותם בו אף כשנשתקע הוי כלא נשתקע וא"כ אין ראי' לנ"ד דבחד סגי ובמה שהקשה הב"י על הר"פ מהקונד' נדחק ולע"ד לא כיוון יפה דודאי כונת הב"י כמ"ש דהקונד' בא לומר דע"י החתימה נעשה הראשון עיקר מש"ה מקשה שפיר מהר"פ אקונד' וכמו שביארנו בארוכה אין צריך לכפול עוד הדברים וא"כ יש ראי' לנ"ד:

ועוד נראה ראי' לנ"ד ממ"ש הב"י עוד שם לתרץ בתירוץ בתרא דמש"ה הוצרך הר"פ ב"ג הואיל והדבר עתיד לבא לידי בירור איזה שם עיקר ע"י עלייתו לתור ה או חתימתו בשטרות יעו"ש הרי הרב אומר כן בביאור דהן ע"י ס"ת הן ע"י חתימה לבד יתברר איזה עיקר דהיינו שאם יחתום בשם ראשון יהי' הוא עיקר ומיהו ודאי אין לומר דאם חותם בא' ועולה לס"ת בשני יהי' ראשון עיקר דזהו דבר שאי אפשר כמבואר מעצמו דודאי בכה"ג אוקמי אדינא דשני עיקר רק הכוונה דאפי עולה לס"ת בשניהם וחותם בראשון לבד הוא עיקר וכן נמי איפכא אם חותם בשניהם ועולה לס"ת בראשון לבד הוא עיקר ועכ"פ ראי' איכא לנ"ד דכיון דחותם זיסקינד אף שאינו עולה בו לס"ת מ"מ הרי גם בשם זוסא אינו עולה לתורה ממילא יוקדם זיסקינד שעכ"פ חותם בו דחתימה לבד ג"כ גורם ל עשותו עיקר

אמנם ראיתי בספר מוהר"ם דף ק"ע ריש עמוד ג' דמשמע לכאורה היפוך מדברינו דכ' שם בדיני נשתנה מחמת חולי וז"ל וכך אם עולה לתורה או חותם בב' השמות יחד יש לכתוב תחלה שם השני ואפילו חותם ועולה לתורה בראשון תחלה ושני אחריו עכ"ד דאיכא למישמע לכאורה מדכ' בריש דבריו עולה לתורה או חותם דמשמע כל שעולה לתור' בשניהם אפילו חותם בא' לבד בין בראשון בין בשני אפ"ה השני עיקר ואני הוכחתי מהב"י דאם חותם בא' ועולה לס"ת בשניהם אזי השם שחותם עיקר אפי' הוא הראשון ואמינא דלאו מלתא הוא דהנה באותו הדף עמוד ב' בדיני שינוי ע"י ד"א כ' וז"ל ואם עולה לתורה וחותם תמיד ב' שמות יחד יש לכתוב שניהם כסדר שעולה לתורה וחותם יעו"ש משמע להיפוך דדוקא עולה לתורה וחותם אז המוקדם קודם משא"כ אם עולה לתורה בשניהם וחותם בא' לבד אפילו הוא הראשון הוא עיקר והשני טפל וכדברי הב"י (הן אמת דסדר מהר"ם שם ס"ל דשינוי ד"א אינו מעלה כלל והולכין אחר הרוב ודלא כמ"ש הב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ג מתשובת רמ"א ולדינא צ"ע איך יש לנהוג בזה ומה שכתבתי לעיל בד"ה כלל העולה כו' הוא הכל לפי דרך ב"ש אבל לסדר מוהר"מ משתנים קצת דינים ועכ"פ חזינן דסדר מהר"מ גופי' ס"ל דאם עולה לתורה בשניהם אזי כשחותם בא' מהם נעשה אותו השם עיקר וכסברות הב"י) וא"כ אפילו אי תימא דבשינוי דחולי ס"ל לסדר מהר"מ דכל שעולה לס"ת בשניהם אפי' חותם בראשון לבד אפ"ה השני עיקר ודלא כאשר הוכחנו מדברי הב"י מ"מ בנ"ד דאינו עולה לס"ת בשם זוסא וגם דשם זוסא איני שינוי דחולי וגם אינו חותם בו פשיטא דמה שחותם בשם זוסקינד מהני לשיהי' שם זוסקינד קודם לשם זוסא ופשיטא דנ"ד דמי לנשי' דכ' סדר גיטין עצמו דאשה החותמת נעש' אותו השם עיק' אע"פ שאין באש' עליית התור' חתימ' לחוד עושהו עיקר ה"נ בנ"ד זוסקינד וזוסא שניהם אינם בעליות התורה פשיטא דהחתימה עושה עיקר לשם זוסקינד ומיהו הך דינא גופי' כשעולה לתורה בשניהם וחותם בראשון בשינוי דחולה נמי צ"ע אף דלכאורה דברי ס"ג נראין כנ"ל דשני עיקר מ"מ דברי הב"י מורין בבירור דראשון עיקר וכמ"ש וצ"ע בזה ובכיוצא בזה ואין להאריך עתה בזה כיון שאין נ"מ לנ"ד דבנ"ד הרי נתברר דיוקדם זוסקינד לזוסא ודו"ק היטב

הספק השלישי אם לכתוב על שם זוסא המכונה או דמתקרי מקום הספק. דהנה הב"ח בתשובה סי' צ"ה בא' שבעת מילתו קראוהו יצחק וכינויו אז אייזיק ואח"כ קראוהו אביו ליבא לרוב אהבתו ופסק לכתוב יצחק המכונה אייזיק דמתקרי ליבא אע"פ דליבא שם לעז דדוקא היכא שבעת מילתו קראוהו שם קודש ושם לעז א"כ אותו שם לעז הוא כינוי לשם הקודש אע"פ שאין זה שייך לזה כלל מ"מ נקרא כינוי אליו משא"כ שם ליבא שנתחדש בנערותו מחמת אהבת אביו. והוא שם אחר לגמרי אין בו שייכות כלל לשם הקודש אין שייך לכתוב המכונה רק דמתקרי יעו"ש וא"כ לפ"ד הב"ח גם בנ"ד יש לכתוב דמתקרי אלא שהאחרונים חולקים. ולא קי"ל כהב"ח בהא אלא כהר"מ מינץ דכל שיש לו שם קודש ושם לעז ניתוסף עליו אפי' אח"כ. ואפי' אין לו שייכות כלל להש"ק. אפ"ה כל שם לעז לגבי ש"ק הוי כינוי. אכן בנ"ד י"ל דכ"ע מודי' לכתוב דמתקרי כיון די"ל דזוסא היא קיצור השם מן זיסקינד א"כ כינוי זוסא אין לו שייכות כלל לשם הקודש רק לשם זיסקינד. וא"כ דמי לשני שמות בענדיט אקסל ראד דכתוב בסדר השמות דכותבין דמתקרי הואל ושניהם לעז דדוקא לעז לגבי ש"ק הוי כינוי אבל לעז גבי לעז כותבין דמתקרי וא"כ ה"ה הכא ועד כאן לא נחלקו האחרונים על הב"ח אלא בכי האי דזעמל וליבא דאע"ג דזלמן וזעמל שניהם לעז מ"מ זעמל אין לו שייכות וקורבה לזלמן רק שם ניתוסף נמצא עיקר שמו הוא ש"ק ותחלה נתוסף עליו זלמן ואח"כ ניתוסף עליו זעמל וכן בליבא שאין לו שייכות כלל לאייזיק משא"כ בנ"ד דזוסא יש לו שייכות לזיסקינד נמצא לא נתוסף שם זוסא על אלכסנדר רק על זיסקינד וא"כ הוי שני שמות לעז ויש לכתוב דמתקרי זוסא ונהי די"ל דאינו קיצור השם רק שהוא תוספת כינוי בפ"ע לאלכסנדר ושייך בי' המכונה. מ"מ כל שי"ל הכי והכי הרי כלל מסור בידינו. היכא דיש ספק אם לכתוב המכונה או דיותקרי יש לכתוב דמתקרי כמ"ש הב"ח והב"ש וא"כ כיון דלהב"ח בכל ענין פסול אם כתוב על שם שני המכונה ובנ"ד י"ל דכ"ע מודי. א"כ לכאורה הסברא נותנת לכתוב דמתקרי

ואמינא דהא ליתא. חדא דנהי דתוספת שם זוסא בא מחמת קיצור השם מ"מ דמי ממש לתוספת שם זעמל הבא ע"ש יפיו דסברת הב"ח לומר כיון דשם לעז הניתוסף הוא ע"י סבה אחרת ואינו ענין אל השם הקודש ממילא אינו כינוי רק שם א' וא"כ כיון דקי"ל דלא כהב"ח אלא דאפילו בשם לעז הניתוסף אח"כ מאיזה סבה ואין לו שייכות כלל לשם הקודש אפ"ה שייך לקרותו המכונה אע"פ שניתוסף ע"י איזה סבה כגון ע"ש יפיו וכדומה ה"נ בזה שניתוסף ע"י קיצור השם א"כ קיצור השם הוא הסבה כמו יפיו וכדומה וא"כ נלוו שניהם על הש"ק ושניהם כינויים אל הש"ק מה לי סבה דקיצור השם מה לי סבה דיפיו וכה"ג ובשום אופן לא נשתנה זה כלל דכל שיש לאדם הרבה שמות וא' מהם ש"ק הרי הוא עיקר השם וכלם כנויים נוספים הנלוים אליו ושוב בא לידי ספר תשובת גאונים בתראי וראיתי שם בסימן ד' תשובה מהגאון מו"ה יושע ז"ל מקראקא מה שהאריך לסתור כל התשובה הנ"ל של הב"ח והעלה שם דאדרבא הסבר' מהופכת דכשאין לכינוי שום יד ורגל לשם העצם אז לכ"ע כותבין המכונה כי הכינוי הוא איבוד השם ועיקר שם כינוי היינו בכה"ג כשאין לו יד ורגל לשם העצם יעו"ש באורך בכל התשובה ההוא ומשמע דא"א בשום פעם לכתוב על שם לעז דמתקרי אם עיקר השם הוא קודש יעו"ש ומ"מ