נאות דשא קפב

כגון בדרי דאונא ה"ט משום דאורחיה בהכי ויכולה הבהמה להתנהג אף בהיות נחלק חיות האונא לשנים כל זה הוא ברור לכל בעל שכל ולפ"ז ביתרת היכי שהם שוים אין שייך כלל לומר שא' עיקרי וא' יתר אלא כל א' וא' מהם יש לו גריעותא דאבר העיקרי וגריעותא דיתרת דכיון שיש בו עכ"פ חצי החיות א"כ כל ריעותא המטריף באבר העיקרי מטריף בה דהא יש בה חצי מהחיות העיקרי וכיון שחצי חיות השני ניטל ממנה ונחלק וזהו הפסול של היתרת א"כ כל פסול ופסול ביתרת פוסל בה וזה ברור. זולת אם א' מהם קטן או איזה שינוי לגריעותא שיש היכר שזהו היתר אז אין על השני שום גריעותא של יתרת ומעתה בסרכא מתוך יתרת וכולם שוים לא שייך כלל לומר שמא אין זו היתרה משום דכל א' שם יתר עלי' ומה"ט גופיה אסרינן ב' ורדות שוין וא' הפוכה משום דכל א יש בה פסול יתרת כיון שחיות הורדא נחלש עבור שנתחלק ועכ"פ כל א' יש בה חצי החיות ובשורש א' אורחא בהכי וכשר ועכ"פ ההיפוך פוסל בכל א' מהם דהא בכל א' יש בו מהחיות העיקרי והראיות שהביא הפ"מ ג"כ אינן ראיות כי התב"ש שהתיר הוא מטעם דתולין הקלקלה במקולקל והוי סימן שאותה ששינתה תוארה הוא לבד היתירה ואין בה מהחיות העיקרי כלל (ומה דלא אמרינן כך בב' ורדות כתבתי בדיבור הקודם) או די"ל דהתב"ש הקיל באיסור זה משום דלא חמיר איסורו ואמרינן דמהרי"ו לא החמיר בשינתה תוארה רק באונא גמורה שיש בה כל החיות השייך לאונא אבל אם אין בה רק חצי החיות לח פוסל השינוי ואף דבב' וורדות אנו רואין דהשינוי תואר פוסל אף בחצי החיות מדלא הכשירו הבד"י רק בקטנה שינתה תוארה ולא בשוין מ"מ במאי דמצינו בהדיא מצינו ואמרי' דהכי קים להו משא"כ בשינוי תואר דאוני דלא מצינו כך בהדיא אמרינן דאין מזיק בחצי החיות משא"כ בב' לריעותא לא שייך כ"ז. והראיה הב מעובדא דהר"ץ ג"כ אינו ראיה כי מה שלא חשו מספק שמא הורדא שינתה מקומה דהיינו שהרביעית היא היתירה דז"א דאם היו כולם שוים ח"כ אין לומר שהרביעית היתירה אלא שנחלק חיות האונא הג' לשנים ונעשה ממנה ב' אונות וא"כ הורדא במקומה עומדת למטה מחיות של הג' אונות וכן לא חשו מספיקא שמא הראשונה יתירה והאמצעית גדולה מהד' דבאמת אין על שום א' מהן שם יתר ואע"ג דאפ"ה הו"ל לאסור בזה משום דאע"ג דחיות האונא נחלק לב' אפ"ה א"א שיהיה הסמוכה לאומא קטנה מהסמוכה לה אף אם הם אחד שנחלק חיותן לשנים וכמ"ש אי"ה אח"כ מ"מ לא היו אוסרין מטעם זה משום דזהו עצמו הוי שינוי וסימן שהיא היתירה ר"ל דכיון דדרך האונא הסמוכה לאומא להיות גדולה מאותה שאצלה והרי היא קטנה זהו סימן שהיא לבדה היתירה ושלשה העליונות כתיקונן והוא ק"ו מההוא דב' ורדות דהשתא ומה התם דאין הקטנות ריעותא כלל אפ"ה אמרי' כיון שהיא קטנה מהאחרת מסתמא היא היתירה מכ"ש בזה שהקטנות היא ריעותא דהא אורחא דסמוכה לאומא להיות גדולה מכ"ש דתלינן שהיא היתירה מש"ה לא הטריפו מספק אלא מחמת ההוכחות שהיה להם ומה שהטריפו שם מחמת כיון שהוורדא עומדת למטה מכולם אם נחשב הרביעית ליתרת הו"ל הורדא שינתה מקומה וכ' התב"ש שם דמה"ט לחוד יש בו די להטריף אף אם היו כולם שוים ולכאורה למה נטריף מה"ט לחוד הרי כיון דכולם שוים א"כ חיות אונא א' נחלק וא"כ עומדת הורדא במקומה אחר חיות הג' אונות לק"מ דבאמת אף שנחלק חיות אונא א' מ"מ עשה הב"ה כוניניות דאצל האומא צריכה האונא להיות גדולה מהסמוכה לה אע"ג דאם אותה האונא יתירה לגמרי לית לן בה במה שהיא קטנה היינו משום דאין בה כלל מחיות האונא א"כ אין שמה כלל אונא הסמוכה לאומא משא"כ כל שיש בה מחיות העיקרי של האונא אעפ"י שהחיות נחלק מ"מ צריכה הסמוכה להאומא להיות גדולה מאותה שאצלה והשתא שפיר הטריפו מה"ט לחוד דממ"נ אם נימא שנחלק חיות האונא א"כ האמצעית גדולה מהתחתונה ואם נחשוב הרביעית ליתרת דהיינו לומר שקטניתה מוכיח עלי שהיא לבדה היתירה ואין בה מחיות והנהגה העיקרת דאז אין מזיק מה שהיא קטנה א"כ הורדא שינתה מקומה והבן אבל עכ"פ זה ברור דכל שהם שוים אין מקום כלל לומר שהיא לבדה יתרת אלא שניהם יש בהם גריעותא של האבר העיקרי וגריעותא של יתרת וזה פשוט ונכון לכל בר דעת ודוק היטב בכל זה כי המה דברים נכונים

ומ"מ משום הא אין בו כדי לסתור דברי הרב פ"מ דאף על גב דזה אמת דחיות האונא נחלק מ"מ הא קי"ל כל יתר א' כנטול א' נמצא היכי דיתר אונא הו"ל כחסר אונא ולא כחסר כל האונות והטעם משום כשיש א' יתירה אמרינן דחיות אונא א' נחלק לב' ולא אמרינן שחיות כל הג' אונות נחלק לד' ממילא כל היכי שיש בימין ד' אונות אזי הוי שנים כתיקונן ושנים יש בהם גריעותא דיתיר משום דהחיות שלהם נחלק לב' וא"כ שפיר קאמר הפ"מ דאם יש ריעותא בא' מהם אמרינן דלמא זו היא כתיקונה וא"כ אין טעם זה מספיק לדחות דברי הפ"מ זולת היכי שיש ריעותא על שלשה מהארבעה או היכי דיש ה' אונות בימין דהוי יתיר שנים וכחסר שנים וא"כ אונא א' כתיקונה והארבעה הם יתיר דאז טרפה גם ביש ריעותא על שני אונות ואם יש ששה אונות אז טרפה אפי' ביש ריעותא על אונא א' אבל ביש ד' אונות וריעותא בשנים אין נדחין דברי הפ"מ על פי טעם הזה ומ"מ אין נ"ל כדבריו מחמת הטעם הראשון שכתבתי דאסרינן מספיקא ותולין הקלקלה במקולקל כ"ז נ"ל לדחות דברי הפ"מ וא"כ אף דבלא"ה סתרתי לעיל דבריו ובסימנים הקודמים) לומר דיתרת אינו ריעותא ואינו מצטרף לב לריעותא מ"מ נ"מ בנדון שאלתינו במיעוך ומשמוש שהסכמתי דלא מהני מתוך היתרת מטעם דמיעוך קולא גדולה הוא ובהצטרף אלי' ריעותא כל דהו לא מהני אזי אפילו יש ד' אונות וכולם שוים לא מהני לתלות ולומר שמא זו אינה היתירה ומהני מיעוך ומשמוש לא אמרינן הכי מהני טעמא דכתיבנא

מיהו במקום הפסד הסומך על הפ"מ בשאלתינו אין לגעור בו והיינו משום דהסתירה השניה כבר כתבתי שאין בה די לסתור דברי הפ"מ כיון דעכ"פ שני אונות אין בהם ריעותא דיתרת ואיכא למתלי דזו היא שאינה יתירה וא"כ לא נשאר לנו רק הסתירה הראשונה ועיקרה ויסודה הוא משום דתולין הקלקלה במקולקל אמינא דנהי דזה היא סתירה נכונה להפ"מ לשיטתי' דס"ל דיתרת סופה להתפרק ולנקוב (כמ"ש לעיל בד"ה ואומר ע"ש) א"כ הבועא או הסרכא עצמה שהוא ריעותא של נקב מעידה על אונא זו דהיא היתירה מ"מ כיון דכבר סתרתי בהא דברי הפ"מ והוכחתי דאין יתרת סופה לינקב כלל ואינה נחשבת ריעותא להצטרף לב' ריעותא משום שאין היתרת מעידה כלל על ניקב ואין בה חששא דניקב כלל רק דהסרכא היוצאה מן היתרת וצריכה מיעוך בהא לחוד הסכמנו דאין להתיר על ידי מיעוך מטעם דכל שיש עוד ריעותא כל דהו אף דאין בה לתא דניקב לא סמכינן על מיעוך שהוא קולא גדולה בהא שפיר י"ל דתלינן שזו אינה היתירה כלל דבהא ליכא למימר דהסרכא מעידה על זו האונא שהיא היתירה דסירכא אין לה שום שייכות לריעותא דיתר. ולכן הסומך בה"ג על הפ"מ במקום הפסד לא הפסיד. אולם בגוונא דשייך הסתירה שני' שסתרתי דברי הפ"מ דהיינו בגווני שכתבתי תחלה (בדביר הקודם) כגון שיש ה' אונות וחדא סרוכא לחברתא לא מהני מיעוך כי הסתירה השני' הוא ברור כשמש דביתרת יש ריעותא דיתרת בשניהם כי חיותם נחלק וכאן אף דחדא אונא לית בה ריעותא דיתרת מ"מ כאן שהסרכא מאונא לאונא א"כ הריעותא בשני אונות מיהו גם בזה יש להתיר ע"י מיעוך במקום הפסד ולומר שמא הסרכא באה מאותה שהיא כתיקונה ונדבקה אל היתירה רק דנ"מ ביש ד' אונות ונסרכו שנים וכן שנים האחרים נסרכו ושניהם באופן דבעי מיעוך וכאן ודאי יש סרכא א' ביתרת בהא ודאי אין להתיר ע"י מיעוך אפילו במקום הפסד ושלא במקום הפסד אין להתיר אפילו בסרכא א' משום הסתירה הראשונה דחיישינן שמא זו היא היתירה כמ"ש תחלה זולת היכי דיש סימן איזהו היתירה כגון שאין לה סמפון שזהו סימן מובהק עלי' שהיא היתירה והסרכא באחרות שזה מותר אפילו שלא במקום הפסד (ואם אותה שאין לה סמפון סרוכה לאחרת אין להתיר אלא במקום הפסד משום הספק שמא הסרכא באה מאונא העיקרית כמו בכולן שוין וסרכא א' וק"ל) ואם מוכח על אונא א' שהיא היתירה מצד קטנותה והסרכא באחרות אם יש להתיר יבואר אי"ה לקמן (בסימן פ"ה) כן נלפענ"ד מיהו גם ביש ד' אונות ונסרכו שנים וכן שנים האחרים נסרכו באופן דשניהם בעי מיעוך דכתבתי לעיל דאין להתיר ע"י מיעוך אפי' במקום הפסד עדיין יש לומר גם בזה שמא האמצעית נחלקו וסרכות אלו באו מאותן שבקצוות וכן בכל חילוקי דינים הכתובים כאן צריך עדיין לעיין ודוק היטב בכל מה שכתבתי

שאלה פב

ואגב אמרתי לבאר לך איזה פרטי דינים שיסתעפו מתוך מה שפלפלנו עד הנה וזה יצא ראשונה ב' וורדות בשורש א' והקטנה הפוכה אם יש עלי' בועא או סרכא או שאר ריעותא אי הוי ב' לריעותא או לא

הרב פרי מגדים בדיני ב' לריעותא אות י"א כ' בזה דכשרה ולא ביאר לנו ראיה ולא טעם וגם לא מצאתיו במחברים וצריכין אנו לדקדק בו והא ודאי דאין לומר דהוי ב' לריעותא מחמת הבועא והיתיר משום דיתיר זה אינו ריעותא כיון שהם בשורש א' דליכא מאן דמטריף בהא והרי יתרת בדרי או מקמא שאומרי' התב"ש והפר"מ דהוי ב' לריעותא אינו רק מחמת דיש מאן דמטריף בי' משא"כ בזה. מיהו מחמת החילוף עם הבועא לכאורה י"ל דהוי ב' לריעותא דאע"ג דכשר מ"מ מאן לימא לן דלא הוי ריעותא וכמ"ש האחרונים שם בשם רש"ל בכל החילופים אם יש עוד ריעותא ע"ש מיהו לפמ"ש לעיל (בסי' הקודם ד"ה ואכתי) להקשות למה בשניהם שוים טרפה ולא אמרינן דתולין הקלקלה במקולקל והוי השינוי תואר או ההפוך ראיה שזו היא היתירה וכתבנו שם משום דקים להו דבורדות היתירה אין ריעותות אלו שום קלקול כלל וא"כ כ"ש דאינו ריעותא להצטרף לב' לריעותא דהא אפילו דברים דלא הוי לריעותא לענין ב' לריעותא כגון אונא שאין לה סמפון אפ"ה הוי קלקלה לתלותו ביתרת כדברי התב"ש סימן ל"ה