נאות דשא קפא

הוי חליף שאמצעית גדולה משלישית ועוד דממ"נ טרפה דאם הרביעית היא היתירה א"כ הורדא שינתה מקומה דהא מקומה היא אצל אונא ג' מזה למדין דאם היה סמפון לעליונה והורדא היתה לאחר הג' כשרה או אם הד' גדולה כמו ג' וסמפון לעליונה לא הי' מטריפין מספק שמא הד' יתרת והוי שינתה מקומה עיין תב"ש אות ל"ט שכ' כעין זה כיון שלא הוזכר בתלמוד אין לאסור מספק ולפ"ז ה"ה ב' לריעותא דנתבאר דיתרת הוי ריעותא היינו דוקא שיודעים איזה הוי יתרת לא מספק עכ"ד הפ"מ הנה שמביא לסברתו שני ראיות חדא מדלא הטריפו במעשה דהר"ץ רק מחמת ראיה. אבל מספק לא חשו שמא האמצעית גדולה מהתחתונה משום שהיו תולין שהרביעית היא היתירה וכן לא חשו מספק שמא הורדא שינתה מקומה משום שהיו תולין לומר שהראשונה היא היתירה ולכן ה"ה בב' לריעותא לא חיישינן מספק ובאמת בפשיטות יותר ה"מ לאתויי ראיה דמספקא לא חיישינן לשינתה דאל"כ איך משכחת לדידן דין יתרת בדרי דאונא דכשר באם יש ד' בימין וקשה ממ"נ היכי עומדת הורדא אם עומדת אחר הג' ניחוש שמא הראשונה היא היתרת וא"כ עומדת הורדא אחר ב' אונות והוי שינתה מקומה ואם הורדא עומדת אחר הד' נימא שמא הד היא היתירה והוי שינתה מקומה אע"כ דמספק ל"ח לשינתה מקומה וק"ל). ראיה שנית ממ"ש התב"ש באות למ"ד דבדבר דלא הוזכר בתלמוד הין לאסור מספק ממילא ה"ה בב' לריעותא שלא הוזכר בתלמוד הין לאסור מספק זהו תורף דבריו ז"ל

ואומר אני דאין מכל זה ראיה ובתחלה אבאר לסתור הראי' השני' שהביא מהתב"ש ונ"ל דאדרבא משם ראיה להיפוך דאדון חליף שחלפו האונות צורתן מימין לשמאל כ' שם דאם יש יתרת בדרי וא' שכנגדה חילפה צורתה עם זאת היתרת כשר בה"מ וע"ז כתב שם התב"ש אות ל"ט דלכאורה היה ראוי להחמיר ולומר מאי חזית דהאי יתרת היא דלמא אחריתי היא יתרת וזו היא העיקרית ושינתה תוארה והו"ל חליף אמנם כיון שנתבאר שאין להחמיר בהני חילופים ולא נתבארו בשום פוסק כ"א במהרי"ו כו' לכן יש להקל בה"מ וכן משמע דבעובדא דהר"ץ דתולין הריעותא בהיתרת ואמרינן דעיקר האונות הם כתיקונן (ר"ל דבעובדא דהר"ץ אמרו שכיון שהעליונה הין לה סמפון מוכח דהוא היתירה הרי דמהקלקלת תלינן בה לומר שהיא היתירה וה"נ כאן אע"ג שאין סימן בזו לתלות בה בזו שהיא היתירה מ"מ משום זה עצמה שחילפה צורתה תלינן בה לומר שהיא היתירה) וכ"ת הא יש כאן ב' לריעותא דהיינו יתרת וחליף דז"א די"ל דמהרי"ו לא החמיר חלא בחילוף גמור שא' מהג' נחלף עם א' מהב' מה שאין בן הכח דלא נחלף כ"א עם היתרת דבהא לה דיברו המחמירין לר"ל דכי היכי דבב' וורדות בשורש א' והקטנה הפוכה דמכשירין) אע"ג דכל ריעותות דריאה הוי כנקובה ומטריפין הבהמה אפילו אם עומדת ביתרת מ"מ הפוך ורדא ושינוי תואר כיון דאינו רק מנהג אמרינן דאין ריעותא זו מזיק היתרת וכמו שבארתי בזה באורך לעיל (בסי' ע"ג) משא"כ בשאר ריעותות דמטריפין מדינא מטרפי אפילו אם עומדת ביתרת ה"נ בחליף זה שאינו מוזכר רק במהרי"ו אמרינן דביתרת אינו מזיק כלל ואף על גב דאם הקטנה שינתה מקומה מחמיר התב"ש וכמו שהבאתי לעיל (בד"ה ובתחלה) ס"ל להתב"ש דשינוי מקום חמיר כיון שמוזכר בתו' וזה אינו מוזכר רק במהרי"ו ורבים מהאחרונים חולקים. (ועוד יש לחלק וק"ל) עכ"ד התב"ש הרי דעיקר טעם התב"ש להקל בזה הוא דכיון דלא הוזכר רק במהרי"ו לא מחמרינן ותולין הריעותא והקלקל' בהיתרת כדהביא ראיה ע"ז מעובדא דהר"ץ ממילא בנדון של הפ"מ לענין בועא על יתרת או שאר ריעותא הוי להיפוך דתולין הקלקלה בהיתרת לפי דעתם שתופסין יתרת לריעותא משום דכל יתרת המטריף סופו לינקב א"כ הבועת או הסרכא עצמה מעידה על האונא דהיא היתרה וא"כ מדברי התב"ש הללו מבואר ההיפוך דבנדון דהתב"ש אם הקלקלה בהיתרת כשר משא"כ כאן הוי להיפוך דאם הקלקלה בהותרת טריפה ומעובדא דהר"ץ גופיה יש ג"כ קצת ראיה לזה דתלי' הקלקלה בהיתרת ומשום זה הטריפו הרי נסתר הראיה השניה ומזה נסתר ג"כ הראיה הראשונה דהא דלא חשו בעובדא דהר"ן מספיקא שמא האמצעית גדולה מהתחתונה או שמא הורדא שינתה מקומה ה"נ כיון דטרפות אלו הם חומרא בעלמא אינם טרפות ברור (וכמ"ש לעיל בד"ה ובתחלה דגם שינתה מקומה אינו נקרא כ"כ מוזכר בפוסקים ע"ש) לא חיישינן כלל מספקא ולא גרע מהספקות בריאה דמתירין כמבואר בסימן ל"ט בשנים המכחישין זא"ז א' אומר כסדרן וא' אומר שלא כסדרן או בנסתפק אם הוא בגב או בחיתוך או במורנא או היכי דמשמשא ידא דטבחא דבכל הני תלינן להקל מטעם נשחטה הותרה מכל שכן בזה דלמה נימא שהורדא שינתה מקומה כיון שבורדא עצמה אין ריעותא וכן למה נימא שהאמצעית גדולה מהרביעית כיון שאין בהם שום ריעותא משא"כ היכא דיש סברא לומר דתולין הקלקלה בהיתרת כיון שהריעותא בה אמרינן דהיא היתרה דמה"ט הטריפו שם בעובדא דהר"ן ע"י שראו הקלקלה באונא א' שאין לה סמפון ותלו שהיא היתרה (ובלא"ה אין מזה ראיה מה דלא חששו בעובדא דהר"ן מספיקא שמא שינתה מקומה או שהאמצעית גדולה מהקטנה דמה ערך זה שאינם איסורין ברורין והרבה חולקים ואינם רק מנהגא והבו דלא לוסיף עלה לאסור מספקא ומה ענינם וערכם נגד איסור ב' לריעותא שהיא הלכה רווחת בישראל)

ואכתי קשיא בההיא דשתי ורדות בשורש א' והא' הפוכה דמטרפינן בשניהם שוים משום דלא ידעינן איזהו היתירה ולמה הכשיר התב"ש ביתרת בדרי שחילפה צורתה ותלינן שהיא היתירה אף שכולן שוין מטעם דתלינן הקלקלה במקולקל וה"ה בב' וורדות והא' הפוכה למה לא נימא דתלינן הקלקלה במקולקל ובשלמא מעובדא דהר"ץ י"ל דלק"מ דמה דלא הטריפו רק מהוכחות ומספיקא לא הטריפו לומר שמא הורדא שינתה מקומה או שמא האמצעית גדולה מהג' דהיינו כמ"ש לפי שאין שום ריעותא לפנינו בורדא ולא באונות לענין זה כיון דשפיר מצינן למימר דהתחתונה יתרה וא"כ אין אנו רואין שום ריעותא וכן נמי לא קשיא ממה שהטריפו ע"י שאין סמפון בעליונה הרי שהטריפו מחמת דתלינן הקלקלה במקולקל וכמ"ש התב"ש שם דמחמת ראיה זו לבד הי' ג"כ מטריפין וה"נ מכשיר בב' וורדות וא' הפוכה מחמת הסברא דתלינן הקלקלה במקולקל די"ל דמחמת סברא מחמרינן להטריף. אבל להכשיר לא יועיל סברא זו וכך הי' אפשר לתרץ אבל אין נראה לי כך לאמת אלא כמ"ש אח"כ אי"ה) חבל מההו' דהתב"ש קשי' שהוא הכשיר מחמ' סבר' זו אף דיש ריעות לפנינו שינוי צור' ולמ' לא נכשיר גם כאן בשוין ובדוחק י"ל דשינוי צורות האונות קל איסורייהו להתב"ש מדין שינוי תואר הורד' או הפוך ודחוק דכפי הנראה הם בערך א'. והעיקר נ"ל דבההוא דורדא הפוכה ושינתה תוארה כיון דמכשירינן היכי דאירע זאת בורדא היתירה משום דאמרינן דורדא יתירה אורחא להיות לפעמים הפוך או שינוי תואר א"כ תו ליכא כלל הסברא דתולין הקלקלה במקולקל משום דאצל הורדא יתירה אין זה קלקול וריעותא כלל וראיה שהרי כ' הרב פ"מ בדיני ב' לריעותא אות י"א בקטנה הפוכה לא הוי ריעותא כלל ואם יש שם בועא וכדומה לא הוי ב' לריעותא הרי דאם יתרת אין זה קלקול כלל אלא אורחא ממש בהכי ממילא אין כאן סברא דתולין הקלקלה במקולקל דהא אם זו היא היתירה א"כ אין ההיפוך קלקלה כלל משא"כ בההוא דהתב"ש דהוי קלקלה אפילו ביתרת אע"ג דכ' התב"ש דבהא לא דיברו המחמירין כו' כמו שהעתקתי לשונו לעיל ופירשתי דר"ל דשינוי תואר זה אינו מזיק ביתירה כמו שינוי תואר והיפוך בורדא יתירה מ"מ י"ל דס"ל להתב"ש דקלקלה מיהת הוי לענין דשייך ביה למימר תולין הקלקלה במקולקל אע"ג דריעותא אינו נחשב לענין שיצטרף לב' לריעותא מ"מ אע"ג דאינו ריעותא מ"מ הוא ריעותא כל דהו וקלקלה משא"כ הפוך ושינוי תואר דאסרו הבד"י בשוים הכי קים להו דאלו אינם קלקלה כלל ביתרת והתב"ש לא חש לומר דלמא הני נמי אינם קלקלה כלל ביתרת דכיון דטרפות זה אינו מוזכר רק במהרי"ו אין לאסור מספק ואמרינן דמאי דקי"ל להבד"י קים להו משא"כ בזה שלא מצינו מפורש אמרינן דהוא קלקלה גם ביתרת ותולין הקלקלה במקולקל וכן בעובדא דמהרי"ו בחסרון סמפון הוא ריעותא גם ביתרת אע"ג דריעותא גמורה אינו מ"מ קלקלה וריעותא כל דהו כמו שהוא באונא הוא ג"כ ביתר כן נ"ל בישוב דברים הללו ועכ"פ בריעותא ביתרת אף שכולן שוין שפיר שייך הסברא דתולין הריעותא והקלקלה ביתרת והוי ב' לריעותא וטרפה ודלא כהרב פרי מגדים

עוד מטעם אחר נ"ל לאסור בזה היכי שד' בימין וכולם שוים וריעותא בא' מהם ולא שייך כלל לומר שמא אין זו היתירה והוא דנ"ל דעיקר הטעם במה דאמרינן כל יתר כנטול דמי הוא כמו שכתב הר"ץ הבאתיו לעיל (בסימן ע"ה ד"ה ותחלה) רק שלא כדבריו ממש כאשר כבר סתרתי שם דבריו אלא הענין הוא כך כי כל האבר שהחיות תלוי בו הוא מנהיג את הבעל חי וכל אבר ואבר יש לו חיות והנהגה השייך לו ואם חסר אין הבעל חי יכול להתנהג וימות והכי נמי כשיש שני אברים מאותו האבר אזי אותו החיות והנהגה נחלק לשני אברים וא"א להם להנהיג את הבעל חי מענין קידרי דבי שותפי כו' וכענין אין טוב ברבות הראשים כי אם הראש הא' וזהו ענין שברא הקב"ה כוניניות באדם וזה נודע בטבעי כל הב"ח שא"א להם להתנהג ביותר ממנהיג אחד וכך הוא הענין הנהגת האבר שיש בכחו החיות השייך לו להנהיג איברי אותו הב"ח ובהיות הנהגה זו נחלקת לב' בטלה ההנהגה והו"ל כחסר אותו האבר וזהו כל יתר כנטול ואולם זהו דוקא כשהן שוין לא ניכר איזו היתירה אז כל החיות השייך לאותו אבר נחלק לשנים משא"כ אם א' מהן נשתנה לגריעות עד שניכר שהיא היתר זהו סימן מובהק שאין אותו החיות נחלק כלל אלא העיקר האבר יש בו אותו החיות כולו השייך לו וזהו מיותר ואין בו כח ההנהגה כלל (ולכן בה"ג לא אמרינן יתר כנטול כגון שאין היתר עומד במקום המיוחד לאותו האבר או שאין לו צורת אותו האבר דאלו הם הסימנים שלא נחלק החיות ואין ביתר הזה חלק מהחיות השייך לאותו אבר ומה"ט הי' ראוי להכשיר באם היתרת הוא קטן שזהו סימן שהוא היתר אלא דבאיסור ברור אין אנו סומכין על מה מה שהוא קטן שיהי' ראי' שהוא היתר ודוקא לענין ורדא הפוכה שהוא איסור קל אנו סומכין ע"ז ולא באיסור ברור ודלא כהצ"צ בסימן צ"ח וכמו שאוכיח אי"ה לקמן בסימן פ"ג) משא"כ כשהם שוים אז יודעים אנו שחיותו נחלק לב' וטרפה והיכי דיתרת כשר