נאות דשא קעט

כ"כ כמו טינרי ולכן כיון דעיקר מה שחידשנו סברא זו הוא מטינרי שמעכבת המיעוך עבור שהוא ריעותא כל דהו הכי נמי בזה ואם כן אפשר דהא אעפ"י שהוא ג"כ ריעותא כל דהו מ"מ אינו כטינרי. ותו דטעמא רבא איכא דשפיר י"ל דאף על גב דהתב"ש לא הכשיר בתלוי מבועא בעוברת במיעוך רק בה"מ מ"מ מתוך יתרת מקמא יש להכשיר אפילו בלא ה"מ והיינו דהא עיקר טעמו דהתב"ש שמצריך שם הפ"מ היינו משום שמפקפק שם על סברות הט"ז לומר כיון דתלוי' בלא"ה מוחזק להפשטת ליחה ואפ"ה אמרי' כשיש בועא בתחתית אזי אותה הבועא מוציאה מחזקתה ומחזיקה לסרכא גמורה אם כן מה מועיל שעוברת ע"י מיעוך שהוא ג"כ ראיה וחזקה שהוא הפשטת ליחה מה לי חד חזקה מה לי תרי חזקה וכי היכי דהבועא מוציאה מידי חזקה א' ה"נ מוציאה מידי ב' חזקות. ולכן מחמת שיש לפקפק בסברות הט"ז מש"ה כ' שאין להכשיר אלא בהפ"מ לסמוך על סברות הט"ז יעו"ש ממילא זהו דוקא גבי בועה דעיקר הטעם משום ב לריעותא שהבועא מעידה על הסרכא תלוי' שאיני הפשטת ליחה שם שפיר פקפק התב"ש כיון דהבועא מעידה על הסרכא ומוציאה מחזקתה מ"ל חדא חזקה מ"ל ב' חזקות משא"כ ביתרת מקמא כיון דכבר ביררנו דיתרת אינה ריעותא כלל לענין שתעיד על הסרכא שהוא בא מחמת נקב דהא יתרת אינו מגיד נקב כלל ועיקר הטעם אינו רק להיפוך שהסרכא מעכבת מלהכשיר יתרת מקמא כיון דאין רק מנהגא להכשיר ובה"ג לא נהיג א"כ ודאי דחילוק גדול יש די"ל דבתלוי' גרידא אף דאנו מחזיקין להפשטת ליחה מ"מ ריעותא מקרי ומוציאה מידי מנהגא אבל כל שעוברת גם ע"י מיעוך והי' כלא הי' יש לסמוך שפיר על המנהג להכשיר יתרת מקמא לכן נ"ל דבה"ג יש להתיר גם בלא הפ"מ כן נראה לפענ"ד

שאלה ע"ט

ומתוך דברינו אלה נבאר ג"כ דין טינרי העומדת ע"ג יתרת מקמא מה דינו

ובזה ג"כ לפי טעמא דידי יש להטריף כיון דאנו מדמין מנהגא דהיתר יתרת מקמא למנהגא דהיתר מיעוך דכי היכי דריעותא כל דהו כטינרי מעכבת מנהגא דמיעוך ה"נ ריעותא כל דהו מעכבת מנהגא דיתרת מקמא א"כ מאחר דטינרי ידענו דהוא ריעותא כל דהו ואוסר מיעוך ה"נ דאוסר יתרת מקמא אלא דכבר כתבתי (בסימן הקודם) שאיני מחמיר יותר מהם וכיון דאינהו לא אסרי רק מחמת ב' לריעותא ולדידהו טינרי על יתרת מקמא כשר ואפילו בלא ה"מ וכמו סרכא תלויה מתוך הטינרי שהוא פשוט להכשיר מש"ה כיון דלדידהו כשר אין לנו לאסור כנלענ"ד

שאלה פ

ובועא במים זכים העומדת ע"ג יתרת מקמא מה דינה נבאר ג"כ מתוך דברינו

דלכאורה היה נ"ל גם בזה להכשיר מהטעם שכתבתי לעיל דאע"ג דלטעמא דידי יש להטריף משום שריעותא כל דהו מעכבת מלהכשיר יתרת מקמא מ"מ מטעמא דידי לחוד לא מטריפנא זולת היכי דשייך ג"כ טעמא דידהו דהיינו ב' לריעותא ומש"ה במים זכים שהב"ח והש"ך מכשירין בתלוי' במים זכים במקום דמכשירין ב' בועי דסמיכי' במ"ז וס"ל דמ"ז לא לקותא הוא כלל א"כ לא הוי הכא ב' לריעותא ואע"ג שהט"ז והאחרונים חולקים עליהם ואומרים דמ"ז הוי לקותא אפי' במקום שמכשירין סמיכי במ"ז מ"מ עכ"פ בה"מ יש לסמוך על הב"ח והש"ך בתלוי' במ"ז להכשיר וא"כ ה"ה במ"ז ע"ג יתרת מקמא דיש להכשיר עכ"פ במקום הפ"מ. ומ"מ מסתפינא להקל בזה כיון דלטעמא דידי בלא"ה אסור דהא בועא במ"ז עכ"פ לא עדיף מטינרי ומקרי ריעותא כ"ד רק דאמינא מה שהתב"ש והפ"מ מתירין גם אנו יש לנו להתיר וא"כ במ"ז שהתב"ש והפ"מ תופסין במושלם כדברי הט"ז וכן הסכמת הרבה האחרונים לכן אע"ג דתלוי' במ"ז נ"ל דאלו בא מעשה לידי במקום הפ"מ הייתי סומך על הב"ח והש"ך מ"מ ביתרת מקמא אין להקל אפילו בה"מ זולת נ"ל בתערובת וכה"ג יש לצרף ולהקל כן נ"ל. והנה מתוך דברים אלו שכתבתי לך עד הנה בחילוקי דינים ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה איזה ריעותות מצטרפין להטריף ואיזה אינם מצטרפים ולא רציתי להאריך יותר בזה

ואחרי שביארתי לך עד כה אבא לעיקר שאלתך (הוא השאלה דלעיל סי' ע"ב) על הריאה שיש בה יתרת בדרי דאוני ומתוך היתרת בדרי יוצא ג"כ יתרת מקמא מה דפשיטא לי' למעלתך דהו"ל תרתי לריעותא וטרפה כאשר מבואר בלשון השאלה שם ומתוך כל מה שכתבתי תראה דיש להסתפק בי' טובא דכבר בארתי (בסי' ע"ה) דיתרת בדרי דאונא לא הוי ריעותא משלשה טעמים וגם הבאתי שם ראיות לזה ע"ש וגם בארתי (בסימן ע"ו) דיתרת מקמא אית ביה שני טעמים דאינו נקרא ריעותא ושיש גם לזה ראיה יעו"ש ממילא אין כאן ענין מקום ב' לריעותא בהצטרף יתרת בדרי עם יתרת מקמא לפי שאינם עדים כלל לא על נקב ולא על שום דבר זולת מטעמא דידי יש להטריף בזה ממה שחדשתי לעיל (בסימן ע"ו) ולומר גם בזה דכיון דיתרת מקמא העיקר להטריפו ואינו רק מנהגא להכשיר מש"ה ריעותא כל דהו פוסלו ובארתי ג"כ שם בסימן הנ"ל דיתרת בדרי י"ל דהוי עכ"פ ריעותא כל דהו ולכן י"ל שמצטרף לאסור יתרת מקמא נמצא דמזה יש מקום להטריף בשאלתך אולם למה שבארתי (בסי' ע"ח) דמהאי טעמא דידי לחוד איני אומר זולת היכי דאסור להתב"ש והנמשכים אחריו משום ב' לריעותא א"כ י"ל דשאילתך להתב"ש כשרה אע"ג דחשיב יתרת בדרי וכ"ש מקמא לריעותא מ"מ נ"ל דבהצטרפם יודה התב"ש דאינו נקרא ב' לריעותא כיון דהכל משם א' וכי היכי דהרבה יתרת בדרי כשרים וכן כמה יתרת מקמא מבואר בלשון האחרונים דכשרה ואע"ג שעומדים סמוכים זה לזה ולא אמרינן דהוי ב' לריעותא מטעם דהם שם א' ה"נ נ"ל בזה דאע"פ דזה יתרת בדרי וזה יתרת מקמא מ"מ הכל שם יתרת הוא והוי ריעותא חדא וכההיא שכתב בשמלה חדשה סימן ל"ז סעיף ה' ובתב"ש שם אות א' דאם יש הרבה מראות כשרות סמוכות זו לזו כשרות ואינו נדון לב' ריעותא משום דהכל שם א' ונסתפק היכי דאיכא שני מיני מראות כשרות סמוכות כגון אדום וככוחלא מי נימא דהוי ב' מיני לקותות כיון דהאי אדום והאי ככוחלא או דלמא כיון דהכל נקרא מראה הוי הכל שם א' ומסיק שם וברסי' ל"ח כשרה יעו"ש. ונ"ל דהדברים ק"ו דאם התם דכל מראה ודאי הוא קלקול וחולי אחר כמובן במושכל ראשון ואפ"ה אמרי' דלענין ב' לריעותא אינם נחשבים כשני עדים רק כעד ח' כיון דכולם שם מראה עליהם מכ"ש בזה דכל מין יתרת א' הוא ומה לי בדרי או מקמא כל יתרת דכשר הוי הכל שם א' וזה ברור אצלי ואם כן כיון דלהתבואת שור כשר אין לי להטריף משום טעמא דידי לחוד כנ"ל וא"כ נראה לכאורה דיש להכשיר בשאילתך

עוד היה מקום לכאורה לומר דיש להכשיר בנ"ד אפילו להפוסלים יתרת מקמא לפי מה שבארתי לעיל (בסי' ע"ה ע"ש בד"ה ובהא מיושב ובד"ה ובזה מיושב) דהאוסרים יתרת מקמא אין הטעם משום שסופו לינקב או לינטל אלא עיקר הטעם הוא משום דכל יתר כנטול דמי והו"ל כחסרה אונא. ולפ"ז הדבר מובן דהיכי דהיתרת מקמא עומדת על אונא א' ממילא כשאנו אומרים יתר כנטול ר"ל כאלו ניטל אותה אונא שהיתרת עלי' ממילא עכשיו שהיה עומד על יתרת בדרי אם נאמר יתר כנטול הוי כאלו הי"ב ניטל וא"כ אין כאן משום יתרת ומה היזק יש בדבר דבשלמא למה שרצה התב"ש לומר דהיתרת המטריף סופו להתפרק ויהיה נקב ממילא גם בזה אסור אע"ג דכשיתפרק הי"מ לא יעשה נקב בגוף הריאה העיקרית דק בהי"ב מ"מ כבר בארתי לעיל דפשיטא דכל ריעותא אשר הוא משום לתא דנקב פוסל גם ביתרת לעיין בסימן ע"ב ע"ג ע"ד) חדא משום דהרוח יוצא מכל הריאה ואידך דכיון דכל הריאה עם היתרת הוא גוף א' ממילא כיון שנולד בה דבר דכאיב לה כאיב לכל הריאה אבל למה שבארנו דאין ביתרת לתא דנקב כלל רק שהתורה אסרה יחד במקום שנטול אסור ממילא י"ל דאם ריעותא דיתר עומד על יתר כשר כיון דאין היתר פועל רק שעושה מקום שעומד עליו כאלו אינו וכיון שעומד על יתר לית לן בה אמת דלשיטת הרמב"ן שמפרש יתר כנטול ביד דמי הוא ומקומו וכן לשיטת הרשב"א דמפרש יתר כנטול הוא לבד דמי ויהיה נקב אם כן אין מקום. להיתר זה דכל שיש י"מ על הי"ב להמטריפין י"מ ממילא כיון שאנו אמרינן דהוי כנטול ביד הוא ומקומו או הוא לבד ה"כ עכ"פ אמרה תורה דיתיר זה כאיב לה בנקב דאע"ג דאין סופו לינקב כלל מ"מ התורה העידה דיתיר כאיב לה בנקב ולכן מזיק גם ביתרת אבל לשיטת רש"י והרמב"ם דיתר הוי כחסר מתחלת ברייתו א"כ שפיר יש מקום להכשיר בזה משום דהוי כאלו נברא בלי הי"ב ומה בכך הנך רואה דיש מקום להכשיר בזה אפי' להפוסלים יתרת מקמא

ודומה לזה ראיתי שכ' הרב פרי מגדים בשפתי דעת סי' ל"ה סק"ה ביתרת המטריף וצמקה דלכאורה יש להכשיר לפמ"ש בה"ג דצמקה אונא הוי ליה כחסרה אונא וא"כ אין כאן יתרת וסתר זאת מתלת טעמי חדא דלהחמיר אמרינן בכה"ג ולא להקל ואולי אין צימוק כחסר אונא ב' דהא דצימוק הוי כחסר היינו דהוי כניקב ולא כאלו נברא חסר לבד וא"כ הוי ניקבה הריאה ודלא כהר"ם דחלק לשנים ניקב וחסר. ג' אחר שכבר היה פסול מתחלת ברייתו שנולד היתרת עמו איך תחזיר להכשירו ע"י צימוק וטרפה אין לה היתר עכ"ד: והנה בגוף דין זה אבאר אי"ה במקום אחר (ועיין לקמן סימן צ"ז) ועוד דיבר הרב ז"ל מזה בסי' ל"ו במ"ז ס"ק כ' ובשפתי דעת סקכ"ט ומעתה יש להבין דבנ"ד שפיר יש מקום לומר כנ"ל דאפילו המטריפים יתרת מקמא כשר בזה כיון שעומד על הי"ב והו"ל כאלו אינו ובהא ליכא ג' סתירות הללו דהסתירה ראשונה ודאי אין כאן דהא הלכה רווחת י"כ והו"ל כאלו אינו ושייך אפילו להקל והסתירה השניה ג"כ ליתא דהא אנו מדברים זאת לשיטת רש"י והרמב"ם דיתר הוא כחסר מברייתו ואף אם תאמר דחסר מברייתו ג"כ הוא כמו נקב או סופו לינקב כדברי הפ"מ מ"מ פשיטא דאינו ענין לנ"ד דזה שייך לומר בנברא אבר חסר הצריך לו אז נוכל לומר דהוי כנברא נקוב או סופו לינקב משא"כ בזה דאנו אומרים דהוי כאלו נבראת חסר הי"ב עם הי"מ א"כ נבראת ריאה כתיקונה ומה מקום בזה לנקב וק"ל. והסתירה הג' נמי ליתא