נאות דשא קנ

ואמרת שנחלקו הלומדים בדבר זה ובקשת להודיעך הדין עם מי מהצדדים

אבאר לך תחלה אם הי' עומדין לדין בראשונה אחר המקח הראשון שהי' רוצה ראובן לבטל המקח היכי לידייני דייני להאי דינא הנה בדין שליח שעבר על דעת משלחו עיין בח"מ סימן קפ"ב ובדברי האחרונים שם וע"ש בטורי זהב בסעיף וי"ו באורך וכשתעיין היטב בדבריהם יובנו לך כל מה שאכתוב בכאן כי לקצר אני צריך ואבאר לך כל השיטות אשר בדין זה כפי העולה מדבריהם ז"ל

שיטה אחת היא דעת הרשב"א הביא הט"ז שם דבין הודיע השליח להמוכר שהוא שליחו של ראובן בין לא הודיעו מ"מ המקח קיים אעפ"י שזה עבר על דעת משלחו והדין בין המשלח והשליח ואפילו נתברר שלא אמר לו בין לתיקון בין לעוות אפי' הכי אין המקח בטל וזה מוכח מדברי הט"ז דאי נימא דהרשב"א מיירי היכי שאין יכול לברר דבר זה א"כ אינו שיטה אחרת כלל דהא כל הפוסקים הכי ס"ל כמבואר בש"ע סעיף ד' בשם הרמ"ה ולא מצינו חילק עליו ותו דהא הרשב"א מוקי בהכי ההוא דגט פשוט שציוה ר"נ שהשליח יקבל אחריות והרי בדין האחריות כ' שם הט"ז דליתה לדינא דהרמ"ה אלא חשבינן לי' להשליח למשנה גמור הרי דאפ"ה אין המקח בטל ונראה דאפי' ה"ה בנתן לשלוחו מעות לקנות לו חטין וקנה שעורים נמי ס"ל להרשב"א הכי ולא תימא כיון דקנה דבר אחר לגמרי ואין כאן שליחות אפי' במקצת מש"ה אין כחן מקח כלל דז"א חדא דשינוי אחריות נמי שינוי גמור הוא ותו דמאחר דבכל שיניו כל דהו בטל השליחות ואפ"ה אמרינן דדוקא בין השליח והמשלח נתבטל אבל המוכר אינו משגיח ע"ז מאחר שמכרו להשליח והמקח קיים בין שליח למוכר אפי' הודיעו א"כ מה לי שינוי כל דהו או שינוי גדול ועוד יתבאר כך מדברי התו' ב"ק שאביא אי"ה אח"כ ונראה עוד יותר מזה דאפי' הודיעו השליח שמשלחו ציוה לקנות חטין והוא קונה שעורין דנמצא ידע המוכר שהשליח משנה אפ"ה ס"ל לבעל שיטה זאת דהמקח קיים בין מוכר לשליח דאלת"ה חלא נימא דמיירי שבעת שהודיעו שהוא שליח לא הגיד לו שהוא משנה א"כ כל הפוסקים יודו בזה ואין כאן שיטה אחרת כלל דהרי אפילו בעוות פסק הרמ"ה שם בש"ע סעיף ד' דצריך לברר דוקא שלא אמר לו בין לתיקון בין לעוות א"כ ה"ה וכ"ש כשאין נודע שום עוות ושינוי כלל דבודאי יכול המוכר לומר לדבריך הראשונים אני מאמין שאמרת לי שעשאך שליח לקנות שעורין ובכה"ג כל הפוסקים מודים וכ"כ בפני יהושע בב"ק דף ק"ב ע"ב בתוס' ד"ה שאני עיי"ש אלא ע"כ דמיירי אפי הודיעו שהוא משנה או שנודע אח"כ בעדים שהי' איזה שינוי אפ"ה המקח קיים ולענין איך הדין בין שליח ומשלח אף שלא נתבאר היטב בט"ז בשיטת הרשב"א חיך הדין מסתברא דהמקח קיים אם ירצה המשלח והשליח יתקן לו העוות דהכי כתבו הש"ך והט"ז שם בביאור השיטות אחרות דכל היכי דהמקח קיים בין שליח למוכר אז ג"כ המקח קיים בין המשלח להשליח והברירה ביד המשלח דחם ירצה הוא מבטל המקח וצריך השליח להחזיר לו מעותיו כיון ששינה ואם ירצה המקח קיים והוא ישלם לו כל מה שנתאנה או עוותים אחרים שעשה מוכרח לתקן ודוקא היכי שהמקח בטל בין שליח למוכר אז אינו יכול המשלח לכוף לשליח לקיים המקח ולתקן העיוות אבל היכי דהמקח קיים בין מוכר לשליח יכול המשלח ליקח המקח לעצמו והשליח יתקן העיוות ע"ש בש"ך וט"ז בס"ו ממילא לשיטת הרשב"א דבכל ענין המקח קיים מסתברא דבכל ענין הברירה ביד המשלח כנ"ל. ועוד יתבאר כן בהדיא ממ"ש אח"כ כ"ז הוא שיטת הרשב"א ז"ל

והעומדים בשיטה זו התו' פ' האיש מקדש ופ' אלמנה ניזונית והרא"ש פ' אלמנה ניזונית כ' כך בהדיא דהא דאמרי' שליח שטעה אפי' בכל שהו בטל משום דא"ל לתקוני שדרתיך היינו לענין שצריך השליח להחזיר לו האונאה אבל לעולם המקח קיים והיינו הך דג"פ שלא ביטל ר"נ המקח וחייב את השליח לקבל אחריות וכ"ז אפילו בהודיעו וכבר ביאר כך הרב בתומת ישרים סימן ס"ט בדעתם יעו"ש ובהא מיושבים דברי התוס' בב"ק דף ק"ב ע"ב ד"ה שאני חיטין שכתבו שם דהברייתות מיירי מסתמא בין הודיעו או לא הודיעו יעו"ש וקשיא היכי מצי מיירי בהודיעו הרי כתבו שם התוס' בד"ה מי הודיעו דמהברייתא משמע שקונה השליח ואין יכול לבטל המקח והרי בהודיעו המקח בטל וכן הקשה שם הפ"י והוצרך לתרץ שהודיעו ואמר לו ששלחו לקנות שעורין ומש"ה אין המקח בטל משום דיכול לומר לדבריך הראשונים אני מאמין יעו"ש ולהנ"ל א"ש בפשיטות דאעפ"י שהודיעו ששלחו לקנות חטין אפ"ה התוס' לשטתייהו דאין המקח בטל בין השליח להמוכר וא"ש ודע דבעלי שיטה זו ס"ל דאפילו המשלח רוצה לבטל המקח אין שומעין לו וא"צ השליח להחזיר הדמים למשלח ואין עליו רק לתקן העיוות או להחזיר האנא שברשב"א אין מבואר כך בהדיא ומש"ה כתבתי תחלה בדעת הרשב"א דהבריר' ביד המשלח או להחזיק המקח או שיחזיר לו השליח הדמים משום דכך הוא מצד הסברא מ"מ בתוס' והרא"ש באלמנה ניזונת מבואר דאין הברירה כך ביד המשלח אלא כל אחד יכול לכוף את חברו שיקיים המקח רק שיתוקן העיוות וכבר ביאר כך בדעתם בהדיא בתומת ישרים סימן הנ"ל ע"ש בד"ה איברא ורימז עוד לזה שם באותה תשובה בריש ע"ב שכ' וז"ל זולת להרא"ש דס"ל דלא כייפינן להשליח להחזיר הדמים עכ"ל ובודאי אין כוונתו לדברי הרא"ש שבפ' ג"פ דאדרבא שם מבואר דכייפינן לשליח להחזיר הדמים וכ"כ הט"ז בדעת הרא"ש ומש"ה הוכרח הרא"ש לאוקמי ההוא דג"פ שאין מעות לשליח אלא כוונתו לדברי הרא"ש והתו' באלמנה ניזונית שהם ביארו כך דכל מה דקיי"ל לתקוני שדרתיך היינו רק לענין שמוכרח השליח לתקן העיוות אבל מוכרח המשלח להחזיק המקח ודברי הרא"ש בג"פ ובפרק א"נ סותרים זא"ז כבר עמד עליהם שם בתי' ונראה דהרשב"א ז"ל אעפ"י שעומד בשיטה א' עם התוס' מ"מ בזה חולק עליהם הוא דכל כי האי חדושא הו"ל לפרש שהמשלח מוכרח להחזיק המקח וגם לא מצינו לשאר פוסקים שיאמרו כך הנה נתבאר שיטה א'

שיטה שני הוא דעת הראב"ד ז"ל דאין חילוק כלל בין הודיעו ובין לא הודיעו אלא בכל גווני תלי הדבר בהמשלח דחם רוצה לבטל המקח אז הוא בטל לגמרי וצריך המוכר להחזיר הדמים ואם רוצה בקיומו אזי המקח קיים והשליח מתקן העיוות או מחזיר אונאה בנתאנה ובתומת ישרים בסי' הנ"ל עמוד א' כתוב שם שהראב"ד לא חלק על סברת הרמב"ם מה שיש חילוק בין הודיעו ללא הודיעו ע"ש ודבריו תמוהים וכדומה משטחת לשונו שם שיש ט"ס בדבריו כי בודאי הראב"ד חולק בזה על הרמב"ם דס"ל דבלא הודיעו המקח קיים בין שליח למוכר ואלו להראב"ד אף בלא הודיעו המקח בטל וכמ"ש הט"ז שם בשיטתו דראב"ד והסמ"ע בס"ק יו"ד ע"ש ובודאי דכך הוא מדקשיא לי' להראב"ד אההוא דג"פ מהא דקיי"ל דשליח שעיוות המקח בטל ועי"ז הוציא דין חדש ולא תירץ דההוא דג"פ בלח הודיעי חלא ע"כ אפילו בלא הודיעו ס"ל דבטל וזה פשוט ומבואר בדברי האחרונים בדעת הראב"ד ובאמת קצת הדבר רחוק מסברא דכיון שאין ידוע שהוא שליח איך יוכל לבטל המקח וא"כ לא שבקת חיי דכל לוקח כשירצה לחזור במקחו יבא אל המוכר ויאמר לו שהוא שלוחו של פלוני ועבר על דעת משלחו ויבטל המקח וסבור הייתי לומר דמה שכתבו ז"ל דלהראב"ד אף בלא הודיעו המקח בטל היינו כשנתברר עכ"פ אח"כ בעדים שהי' שליח ושעבר ע"ד משלחו אבל בלא"ה המקח קיים בין שליח למוכר ובהיות כן לא קשיא מה שהקשיתי דלא שבקת חיי כו' ושוב ראיתי דז"א דא"כ אכתי קשיא אמאי לא מוקי הראב"ד ההוא דג"פ בלא הודיעו ולא נתברר כלל אח"כ שהי' שליח ומש"ה לא ביטל הר"נ המקח אע"כ ס"ל להראב"ד ז"ל דאעפ"י שלא נתברר כלל אפ"ה יכול לבטל המקח וכן יתבאר עוד אח"כ דבר זה בראי' ברורה ועל מה שהקשיתי דלא שבקת חיי י"ל דס"ל דהשליח חייב עכ"פ לישבע שלא קנה זאת לצורך עצמו רק למשלחו ועבר על דעתו ואע"ג דשליח זה בה להוציא מיד המוכר אפשר דס"ל להראב"ד ז"ל דמ"מ נאמן בשבועה מאחר דאין המוכר מכחישו בברי הו"ל כמידי דהאי ידע והאי לא ידע דשקיל בשבועה ואע"ג דלא דמי לגמרי להאי דינא כמבואר ובכל דוכתי לא מצינו נשבע ונוטל לבד מהשינויים בפ' כל הנשבעים י"ל דזה לא מקרי ממש נשבע ונוטל כיון שאינו מוציא מידו רק מבטל המקח ונוטל ממנו מעות ומחזיר לו את שלו

ומצאתי לו חבר לדברי הראב"ד ז"ל בתוס' ב"ק דף ק"ב ע"ב ד"ה מי הודיעו לבעל חטין כו' יעו"ש בכל אותו דבור שפירשו שם בפירושם השני דכיון שלא הודיעו שליח מש"ה לא קנה המשלח וגם השליח לא קנה והמקח בטל יעו"ש הרי בהדיא דאעפ"י שלא הודיעו אפ"ה ס"ל שהמקח בטל אפילו בין שליח למוכר וכשיטת הראב"ד ומדבריהם הללו מוכח ג"כ כמ"ש תחלה דאעפ"י שלא נתברר כלל אח"כ שהי' שליח אפ"ה המקח בטל והיינו ממ"ש שם בסוף הדבור דלהאי פרישא ליכא למפרך כלל לר"א דלא מצי לאוקמי תרוייהו כר' יהודא דאמאי אם פחתו פחתו לו וחם הותירו הותירו לו דמשמע שקונה אותו השליח ואמאי הרי המקח בטל עכ"ד ואם איתא הא י"ל דבברייתא מיירי שלא נתברר כלל אח"כ שהי' שליח אע"כ דאפילו בכה"ג יכול השליח לבטל המקח הרי הוכחתי דהתוס' ס"ל בהא כהראב"ד דגם בלא הודיעו המקח בטל ונ"ל דגם בהא ס"ל להתוס' כהראב"ד דאם המשלח רוצה בקיום המקח אז המקח קיים והשליח מחזיר אונאה ומה דהוקשה להו מההוא דפחתו לו הרי המקח בטל ולא נוכל לומ' שהמשלח רוצ' בקיו' המקח דמש"ה המקח קיי' והשליח משלם הפחת הא ליתא דא"כ למה הותירו לו הרי המשלח רוצה במקח א"ו מיירי דאין המשלח רוצה במקח מש"ה שפיר קשיא לה' למה פחתו לו אבל לעולם היכי דהמשלח רוצה במקח סבירא להו להתוס' כהראב"ד, ז"ל ומנא אמינא לה משום דלכאורה קשיא לי בדבריהם שכתבו דלא מצי לאוקמי תרוייהו כר"י משום דא"כ קשיא האי דפחתו פחתו לו והותירו לו משמע דאידך ברייתא דפחתו לו והותירו לאמצע א"ש והרי גם שם קשיא למה פחתו לו ולא יבטל השליח את המקח דאע"ג דמיירי לסחורה דלא הוי שינוי היינו דוקא בהותירו דאז אמרינן כיון דהוא לסחורה ניחא לי' בכל מידי דאיכא רווחא אבל בפחתו ודאי דהוי שינוי דהא אמר לתקוני שדרתיך וא"כ יבטל השליח את המקח: (וקצת יש לדחות דלסחורה קני להו בעל המעות מיד בעת הקני ושוב א"א לבטל המקח אע"ג שפחתו אח"כ ואין המשלח רוצה ודו"ק) אע"כ דמהתם לא קשיא משום דאיכא לאוקמי שהמשלח רוצה בקיום המקח מש"ה פחתו לשליח משום שהמקח קיים והשליח משלם הפחת והותירו לאמצע מש"ה לא קשי' להו רק מהברייתא קמייתא דהתם א"א לאוקמי כשהמשלח