נאות דשא קמב

השותפים צריכין לענין שנחשוש אולי כל הסך הי' של ר' הירץ ויצטרכו לישבע שהי' להם חלק בהמעות דהא ליתא דהא קיי"ל דכל מה שנמצא להשותפים הכל הוא בחזקת השותפות שוה בשוה כמבואר בח"מ סימן קע"ט ואפי' מה שהוא ביד א' מהם מוציא אידך ממנו החצי בלי שבועה וא"כ אלו הצ"ב אדומים לו יהי' שקיבלם האדון מיד ר' הירץ אין בכך כלום כיון שהם כולם שותפים בשכירות הגלילות ההוא א"כ אפילו אם הי' ר' הירץ לבדו במבצר בעת שנתן השחדים ודאי הוא בחזקת כולם ומכ"ש שהיו כולם במבצר באותו הפעם וכי הי' להם לכל השותפים להניח ידם זה תחת זה וליתן להאדון ודאי פשיטא דמה שנותן א' על ידיהם של כולם ממילא אחר שבא הפקודה מהשררה שיחזירו האדונים את השחדים שלקחו ונתנו האדונים המעות לפלוני ושהוא יחזירם ליהודים לא הי' לפלוני להחזיר לשותף א' אחרי שהשותפים הותרו בו בפני ב"ד של שלשה שלא יתנו לר' הירץ כאשר נתבאר בגוף המעשה בסימן מ"ו ע"ש וא"כ הדבר פשוט דאין השותפים צריכין שבועה ע"ז כההוא דסימן קע"ט שהכל הוא בחזקת השותפות חלק כחלק וא"כ אין לפלוני לנכות להם מהשחדים וכן מהשכר ויי"ש הנ"ל רק חלקו של ר' הירץ דהיינו חלק רביע ושלשה חלקים צריך להחזיר להם בלי שום שבועה ועל תטעה לומר שצריך לנכות עוד להשותפים בעד החלק הג' שנשכר להערל כאשר כתבנו בסימן הקודם דאין זה ענין לכאן דהא מה שפלוני משלם בעד החלק הג' שייחבנוהו בסימן מ"ו לשלם כשעת הגזלה היינו מה שהיה אותו החלק שוה יותר מכפי המקח שנשאר ביד השותפים אחר החלוקה ואם כן הרי אותן השחדים כבר הונחו על כל הגלילות בכללו בעת החלוקה וא"כ מגיע כל הצ"ב אדומים להשותפים לבד חלק רביעי ינוכה עבור חלקו של שותף הרביעי שנתפשר פלוני עמו והבן ודאי דלפי טענות פלוני שנתבאר לעיל בסימן מ"ו בטענה ראשונה דלפי דברי פלוני יש להשותפים יותר דהיינו מלבד שהחלק הג' שייך להם לבדם עוד המה שותפים בחלק השני שבאותו חלק יש להם ג' חלקים ופלוני ב"ח יעו"ש בדברינו שנתבאר זה באורך ממילא דאלו כך הי' אזי הי' ראוי לנכות להם מהשחדים הנ"ל עבור חלקם בחלק הב' שהם עדיין שותפים וצריך לנכות לפי ערך רק שהיה יוצא שכרו של פלוני בהפסידו שהרי לפ"ז כבר כתבנו שם שהי' חייב לשלם להם סך מרובה עבור ששינה ופשע והשכיר אותו החלק לקרוב שלו בזול מאוד אלא דכבר ביארנו שם שכיון שלפ"ד השותפים אין להם רק אותו החלק הג' לכן אין מוציאין ממון מיד המוחזק כמבואר שם בדברינו באורך מש"ה חייב פלוני לסלק כל הסך זולת חלק רביעי וכאמור ובלי שבועה מהטעמים שנתבארו

ותו איכא טעמא אחרינא לומר שאין השותפים צריכין שבועה בלי הטעמים דלעיל דכיון דפלוני נתחייב להשותפים ממון עפ"י הודאותיו וטענותיו כאשר נתבאר בטענותי הקודמות וכאשר יתבאר עוד אי"ה בסימנים שאח"ז א"כ כל מה שהם תובעים אותו עוד והוא משיב איני יודע הו"ל מחויב שבועה ואיל"מ וכאשר בארנו לעיל בסימן מ"ו. (בד"ה מכל טעמים האלו) יעו"ש ה"ה בזה חדא דודאי דהו"ל למידע דמיד כשנעשה שותף להם הי' מחויב לחקור ולישאל ומכ"ש אחר שעשה ת"כ עם האדון שיהי' הוא לבדו הרענדאר ותו דאפי' לא הו"ל למידע מ"מ כל שהם אומרים שהוא יודע והוא אומר שאינו יודע הו"ל מחושואיל"מ כדברי הש"ך שהבאתי שם

תו איכא טעמים לפטור את השותפים משבועה עפ"י הנאמנות שבחתימות המושלשות שהזכרנו כבר בסימן מ"ו (בד"ה עוד מטעם אחר) שניתן נאמנות מפורש כמאה עדים ושני השטרות הללו הושלשו שיתן השליש לצד המקיים נגד צד העובר וא"כ מאחר שפלוני הזה עשה כל הרמאות ועבר על דבריו והשטרות עדיין ביד השליש שמסרם עתה לנו והגיד האופן שהשליש בידו וגם הצדדים עצמן מודים לדבריו א"כ שייכים שטרות הללו להשותפים ויש להם נאמנות מפורש בכל עניני האורנדא ואפי' אם לא הי' מוזכר שם בהדיא שהנאמנות הוא בלי שבועה מ"מ הי' הנאמנות בלי שבועה לפמ"ש הסמ"ע והש"ך ברי"ס ע"א דנאמנות סתם הוי בלי שבועה כיון דזה עשה לו טובה יעו"ש ה"נ כיון שהשותפים עשו לו איזה טובה שלקחוהו לשותפות ואז השלישו השטרות הנ"ל א"כ הוי נאמנות בלי שבועה ולהש"ך שם תיבת נאמנות משמע בלי שבועה יעו"ש א"כ נאמנים השותפים בכל מה שהוציאו בלי שבועה אלא דכאן אין אנו צריכין לזה כיון שכתוב שם נאמנות מפורש אולם לאחר הפרעון יהיו צריכין שבועה לכאורה ולא ראיתי להאריך בזה מאחר דבלא"ה יש די והותר מכל הטעמים שכתבנו עד הנה לפוטרם משבועה זו ואפי' ע"י גלגול אין מקום להשביעם על טענה זו עפ"י הטעמים שביארנו

ואכתי יש לספק קצת במה שאמרנו שינוכה חלק רביע בעד מה שנתן להשותף שנתפשר עמו דלכאורה י"ל כיון שהשותפים טוענים שהכל שלהם והתרו בפני ב"ד של ג' שלא יתן לאותו השותף א"כ אפשר דדמי לההוא דסימן פ"ו סעיף ה' בב"ד שעקלו מעות והוא הוחזר לו חייב לשלם ה"נ בזה דמאחר שהותרו בו בב"ד לא הו"ל ליתן לאותו השותף ואף דשם בסימן פ"ו לא חייבוהו לאותו שעקלו בידו אא"כ אין לו ממה לפרוע י"ל דהיינו דוקא התם שלא הי' רק עיקול אבל הכא גרע טפי שטוענים השותפים שממון שלנו נתת לאחר וא"כ אפשר דמי לההוא דסימן ס"ו במוכר שט"ח לחברו ואמרו לו הב"ד שישלם להלוקח והוא נתן להלוה דחייב לשלם להלוקח יעו"ש בסמ"ע וש"ך ועוד י"ל דכיון דאותו פלוני אינו יודע אם הי' לשותף הרביעי חלק באותו המעות וכיון שכבר נתחייב להם עפ"י טענותיו א"כ יהי' מחושאול"מ ויצטרך לשלם להם גם אותו הרבע ועיין בסימן ע"ו שהקשה הסמ"ע בההוא דב' שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים שיתחייב ליתן לשניהם משום דהוי נגד כל א' מחשואיל"מ ותירץ דלענין זה הוי ברי שאינו חייב לשניהם יעו"ש וא"כ בנ"ד בשלמא אם בתביעה שתבע השותף הרביעי לפלוני היה איזה הודאה מפלוני נגדו ממילא כשתבעו אותו השותף גם כן את השחדים ופלוני לא ידע אם היה לו לאותו השותף חלק בהן והי' לו לפלוני נגד אותו השותף ג"כ דין מחושואיל"מ א"כ ליכא הכא כלל דין מחושואיל"מ לענין רביע הזה כיון שהי' לו נגד שני הצדדים מחושואיל"מ וכדברי הסמ"ע הנ"ל משא"כ כיון שנגד אותו השותף לא הי' שום הודאה א"כ בכל כה"ג נימא כיון דלא הוי מחושואיל"מ רק גבי חדא ולא גבי אידך מש"ה חייב לשלם להאי והו"ל נגדו מחושואיל"מ. ולהשני א"צ ליתן ויש בזה לנו אריכות דברים אולם הסכמנו אחר העיון דאין כ"ז ענין לנ"ד לא לההוא דעיקול ולא לההוא דסימן ס"ו דבכ"מ הב"ד אמרו ליתן לזה עבור שכבר יודעים שמגיע לו משא"כ בנ"ד ולו יהא אם עדיין לא נתן פלוני כלל את המעות מידו ואלו הג' שותפים עם שותף הד הם דנין בפנינו למי מגיע אותן השחדים וטוענים בפנינו שהכל שלהם ואין לשותף הד' שום חלק בהם דאז היינו דנין עפ"י הדין דסימן קע"ט שהכל שייך להם חלק כחלק א"כ לא פשע פלוני כלל במה שנתן לאותו השותף חלק רביעי כי עפ"י הדין מגיע לו ולכן אעפ"י שהתרו בפני שלשה אין בכך כלום וזה פשוט וכן אין לחייבו מטעם מחושואיל"מ כיון דלא הו"ל למידע אם אותו השותף יש לו חלק בזה הסך או לא וגם השותפים בעצמם א"א להם לומר שפלוני יודע שאין לאותו השותף חלק בהם מש"ה ליכא דין מחושואיל"מ כאשר כבר נתבאר זאת בדברינו כ"פ לזאת פסקנו עפ"י טענה זו שחייב פלוני להחזיר להשותפים כל זה בלי שבועה רק שינוכה חלק רביעו ונתבארה הטענה ששית בס"ד

שאלה נ"א

ולענין הטענה השביעית שטוענים השותפים מה שעפ"י סירובו של פלוני שלא רצה לעמוד עמהם למשפט יהודים הוציאו הרבה בעש"א כדי להכריחו לדין תורה כמבואר לעיל בהשאלה בסימן מ"ו ופלוני אומר אדרבא כי הוא רוצה דין תורה רק שלא רצה שיהי' כתוב תיבת קומפראמעש כמבואר בסימן הנ"ל בהכחשת פלוני ע"ש ואומר כי תמיד רצה דין תורה והם רצו דוקא פשר ולכן תובע הוא את השותפים שיחזרו לו הוצאותיו ע"י שלחצוהו בעש"א הוכרח להרבות בשחדים אח"כ העידו ב"ד צדק שהם בעצמם התרו בו כמה פעמים שיעמוד לדין תורה והוא השיב הלא כבר נתפשרתי עם אחד מהשותפים והתרו בו כ"פ ולא השגיח בהם אבל על ענין הסירובים שהיה קודם הפשר לא נודע יותר רק כמבואר בסימן הנ"ל עפ"י הודאת עצמו

אין ספק שכל ההוצאות שהוציאו השותפים בעש"א אחר הפשר שהתפשר פלוני עם אותו השותף מחויב פ' לשלם להם. מאחר שנתברר שמאז הי' מסרב מש"ה מחויב לשלם כמבואר בסימן י"ד סעיף ה' בהגה"ה עיי"ש וענין חזרת אלו ההוצאות פי' שם הש"ך בסקט"ז דבעינן דוקא בירור בעדי' ושומא יעו"ש ולבסוף סיים אך בד"מ כו' וצ"ע כו' בכל דבריו ונ"ל דדעת הש"ך שהוא עצמו תופס להלכה בסיום דבריו כדברי הד"מ בשם הרא"ש ובפסק ההגה"ה וזה מתרי טעמי חדא דאעפ"י שהש"ך הקשה קושיא על פסק זה וגם סיים וצ"ע שהוא לשון קושיא אי בשביל הא לא נסתר פסק מבורר של רמ"א בשם הרא"ש שלא נמצא חולק עליו והש"ך עצמו אינו חולק רק מקשה ומש"ה אפילו קים לי ליכא למימר בהא כהש"ך כיון דאין הש"ך רק מקשה ולא חולק וכאשר האריך בזה בשו"ת שארית יוסף סימן י"ט בראיות ברורות יעו"ש בריש התשובה ומש"ה גם בהא אין לזוז מפסקו של רמ"א ז"ל ואי משום הקושיות שהוקשה הש"ך ז"ל פשיטא דיש ליישבן דהקושיא ראשונה שכתב וז"ל אלא צריך לברר דין זה תמוה עכ"ל וכוונתו שהוא דבר תמוה שישלם זה עפ"י ברורו של זה כמה שהוציא ואולי לא הצריך להוציא כ"כ הוצאות ולא כל כמיני' של זה שיבזבז הוצאות די והותר בכדי להפסידו לזה שהוא יחזור לו זהו כוונת הש"ך ובאמת לק"מ כי בזבוז שמבזבז בחנם אינו נכנס בגדר לשון הוצאות ולכן כשאנו אומרים שישלם הוצאות היינו מה שהיה לפי הבנתינו דבר הכרחי וע"ז אמר שכאשר מברר כמה הוציא ככה משלם דאלו בלא בירור אמרינן דלמא אעפ"י שלפי הבנתינו היה מוכרח להוציא כ"כ מכל מקום אולי בגמלא פרחא אזיל ולא הוציא כ"כ משא"כ כשמברר צריך לשלם והש"ך עצמו לא תמה מעיקרא רק כפי המובן. מהלשון בתחלת העיון שכל מי שיברר ישלם ולכן צריכינן לפרש כנ"ל וכן הקושיא השני' שהקשה דבתשובת הרא"ש לא משמע הכי קושיא זו מתרצא ממילא דברי הש"ך גופי' אחר שהביא