נאות דשא קלז

לו לעדות וא"כ פשיטא דהם נאמנים וכ"ת הא שטרות הללו הושלשו ליתן העוב' לצד המקיי' וא"כ בשלמ' אלו ידענו שפ' חזר בו שפיר יש נאמנו' להשותפי' משא"כ עכשיו דאין אנו יודעין ואולי האמת כדברי פלוני שהם מחלו לו וא"כ אין נאמנות כלל לשותפים הא ליתא דבשלמא אלו הי' פלוני הרע הזה ציית דינא שפיר משא"כ כיון שאנו רואין שמתחלתו לא רצה לעמוד לפני דייני ישראל שיפסקו הדין עפ"י תביעתם וגרם הוצאות רבות להשותפים וגם אחר שהוכרח ע"י עש"ג לעמוד לפני דייני ישראל סירב על הפסק שיצא מהדיינים והשתדל בעש"ג לקלקל הפסק דין מה יש עוד לומר שהוא אינו משנה ממה שנדברו והתנו בניהם אין זה אלא דברי שטות וא"כ פשיטא כיון דהושלש ביד השליש שאם א' יחזור בו יתן לכשנגדו השטרות והשותפים אלו צועקים לפני השליש שחזר בו. ודחה אותם מהשותפות ומבקשים מהשליש שיתן להם השטרות והרע הזה אומר שמחלו לו והם מבקשים שיעמוד עמהם לדין והרע הזה משיב שאינו רוצה א"כ ודאי שמוכרח השליש ליתן אז השטרות ביד השותפים כי מאחר שאינו רוצה לדון א"כ הרי הוא משנה מהשותפים דאולי יאמרו הב"ד שאין מועיל מחילה וכדומה איזה דברים אחרים באופן שעדיין לא נתקלקל השותפות ממילא הוא משנה ממה שנדבר לפני השליש ומוכרח השליש ליתן השטרות ליד השותפים ממילא מאז יש להם דין הנאמנות ועתה שהוכרח הרע הזה עפ"י כפיות להיות עומד למשפט לפני דייני ישראל שיבררו להם בזבל"א ושליש המרוצה מוכרחין אנחנו לדון עתה עפ"י אותו שטר אשר ביד השותפים ורואים אנו באותו שטר שיש להם נאמנות ממילא הם נאמנים במה שאומרים שלא מחלו דהא בכל עניני השותפות יש להם נאמנות כמבואר בהקיום וזה ברור

עוד מטעם אחר נראה לנו דלא מהני כאן מחילה עפ"י מה שהאריך הר"ן בתשובה סימן כ"ג דלא מהני מחילה לחוב שבא אח"כ דאין אדם מוחל דשלבל"ע ע"ש באורך ה"ה בהא דממ"נ לא מהני מחילה אי תימא דנקנה להם האורנדא מהאדון א"כ כבר ביארנו דלא מהני מחילה ואי תימא דלא נקנה להם האורנדא מהאדון ולא נקנה ביניהם רק השותפות עפ"י טעם השביעי והשמיני שכתבנו שנגמור השותפות ביניהם אפילו להבא כל מה שירויחו א"כ איך אפשר למחול זאת דהא ליכא עדיין שום חוב לא' על חברו רק בכל עת שמרויחים בא החוב אז שחייב ליתן מאותו ריוח לכל שותפיו אבל אם לא מרויח באותה האורנדא ליכא שום שעבוד ושום חוב רק בעת שמרויח מתחיל חוב ע"י השטר שותפות שאמרנו או מחמת טעם השביעי הנ"ל וא"כ קודם שבא הריוח א"א למחול דבר זה ועיין בח"מ סימן ר"ט בסמ"ע ס"ק כ"א ותראה שדברים נכונים המה וקצרתי ודוק. באופן שהרבינו בטעמים דאדרבא אין כאן מחילה אלא הם נשארו שותפים וכמדומה לנו שכל טעם וטעם לבד מכל אלו הטעמים יש די והותר ומכ"ש בהצטרפות כל הטעמים כולם ביחד ממילא יצא לנו מדברינו דלא אהני להרע הזה רמאות שרימה את השותפים ועשה הכאת כף עם האדון אלא חמישתן הם שותפים כבראשונה

ועתה נעתיק עצמינו מזה ונדבר במה שנעשה ביניהם אח"כ הנה כפי טענות השותפים שפלוני אמר להם אל תדאגו ושיחלק את הגלילות לג' חלקים ונתן להם הברירה שיקחו חלק א' או ב' חלקים כמבואר בל' השאלה א"כ לא היו השותפים אנוסים כלל במה שבררו החלק הג' ואי משום שמניח השומא על חלק אשר בו הכפר הראשון ביוקר כפי דבריהם מחמת זה הוצרכו ליקח החלק האחר א"כ טוב סחרם מכל סחורה של פלוני שחלקם שלקחו לעצמן הי' בזול וכ"ת שהעיר עם ב' כפרים אותן שלקח פלוני הם בזול אי משום הא לא אריא דהי' להם להשותפין ליקח אותו החלק או שני החלקים ויניחו החלק היוקר שהרי פלוני נתן להם הברירה ליקח ב' חלקים וא"כ לא היה להם שום אונס בחלוקה זו ונתבטל טענות השותפים בזה אלא נתקיימה החלוקה ונשאר כל הגלילות ביד פלוני זולת אותו חלק הג' שביררו להם וחלוקה זו נתקיימה היטב דהא נסעו השותפים מיד לחלק הג' והחזיקו בה בפני פלוני וקנו אותו החלק ממילא נשאר כל השאר ברשות פלוני רק הסטארייע שייך לכולם כי בזה היו אנוסים עפ"י דבורו של פלוני שלא רצה ליתן להם חלק בהאסטרייע וגזל מהם בע"כ ונשאר הסטארייע כבראשונה משא"כ כל האורנדא של כל הגלילות נשאר החלוקה כאשר חילקו ביניהם כ"ז הוא לפי טענות השותפי' ואולם לפי טענות פלוני כמבואר בלשון השאלה בההכחשות ע"ש שפלוני טוען שהשותפים מחלו לו ועי"ז שכר הוא הכל מהאדון ואח"כ בקשו ממנו השותפים שישכיר להם איזה עסק והוטב בעיניהם חלק זה הג' והושכר להם א"כ לכאורה י"ל כיון דביררנו דהמחילה אינה כלום א"כ הם שותפים בכל הגלילות לבד מחלק זה הג' ששייך להם לבד ע"י ששכרוהו מפלוני דהא המחילה לא מהני וחותו חלק הג' נקנה להם בחזקה ואולם די"ל ג"כ דאותו הקנין שהקנה פלוני להשותפים את החלק הג' הי' בטעות שהי' סבור שהמחילה מועיל ואלו ידע שאינו מועיל לא הי' משכיר להם אותו החלק הג' וא"כ לכאורה אין להשותפים רק חדא מתרתי דהיינו או שיהיו שותפים כבראשונה בכל הגלילות או ששייך להם רק החלק הג' לבד ולהם הברירה כמובן ואולם רואין אנו דדין זה שייך לדין אומדנא שבסימן ר"ז דבעינן אומדנא דמוכח דוקא ממילא באותו חלק שבירר פלוני לעצמו דהיינו העיר וסביבותי' ודאי אומדנא מוכחת שלא רצה שיהי' הם שותפים שלא באותו החלק אם החלק הג' יהי' שייך להם לבדם כי למה הם יהי' להם חלק מבורר שליש מן כל הגלילות והוא לא יהי' לו שום חלק מבורר וא"כ ודאי האומדנא מוכחת בהדיא דאי נקנה להם החלק הג' אזי אין רצונו באופן אחר רק שחלק הראשון יהי' לו לבדו מיהו בהכפרים הנשארים בעת ששכרו מהם חלק הג' דהיינו חלק הב' הנשאר אז בהא ליכא אומדנא שהשאיר פלוני לצורך עצמו אם יהי' חלק הג' שייך להם ואדרבא אומדנא בהיפוך שבאותו החלק נשארו שותפים כדקאי דהא מתחלה הי' הם ארבעה שותפים והוא לא הי לו רק חלק חמישית וגם אח"כ לא דחה אותם וא"כ נהי שלקח לעצמו חלק שלישית מן כל הגלילות כמו כל הארבעה שותפים מדוע לא יהי' השאר בשותפות וזה ברור הנה נתבאר דלפי טענות השותפים לא נשאר להם בכל הגלילות זולת אותו חלק הג' לבד מאוסטעריע שיש להם. בה ג' חלקים ולפלוני יש לו בה ב' חלקים דהיינו חלקו וחלק השותף שהתפשר עמו כמבואר בשאלה משא"כ לפי דעת פלוני יש להם יותר דהיינו מלבד חלק הג' שהוא שייך להם לבדם עוד הם שותפים בחלק הב' שיש להם ג"ח ולפלוני ב"ח ממילא נתבאר הטענה הראשונה מה שהם טוענים שהם שותפים בכל העסק והרי ראית שלפי הודאתם אין להם בכל העסק כלום זולת לפי טענות פלוני הם שותפים גם בחלק הב' והנה אותו חלק השכיר פלוני לאנשים ובו ריוח מועט ואומרים השותפים כי הזיל מאוד בשכירתם שהשכיר בזול מאוד הנה לפי טענות פלוני צריך שומא אם האמת כדברי השותפים שהי' אותו החלק שוה יותר הו"ל משנה ופושע ועשה היזק להשותפים וצריך לשלם להם חלקם משא"כ לפ"ד השותפים אין להם כלום בחלק הב' מעתה כיון דבטענה זו השותפים מזכים לפלוני ופלוני מזכה להשותפים הדבר ברור דכל כה"ג בשנים שנתעצמו בדין ולפי כל טענות א' מהם זוכה שכנגדו אזי אין מוציאין ממון מיד המוחזק כאשר יש לזה ראיות מהש"ע ובחדושי לגיטין פ' הנזקין בסוגיא דטהרות שעשיתי עמך נטמאו הוכחתי דין זה מאותה הסוגיא ע"ש ואע"ג דבשו"ת אבן השוהם סימן ס' כתב שם בכה"ג שלוי זיכה את שמעון ושמעון זיכה את לוי וכ' שם דאי לאו שהלך לוי בערכאות הי' מחויב שמעון להניח את המעות שהוא מוחזק בהם בב"ד יעו"ש נ"ל דזהו מחמת השבועה כמבואר שם וכיון שנשבע והוא מודה שחייב צריך לקיים השבועה כן נ"ל יע"ש אבל אי לאו השבועה נ"ל דאוקי ממונא בחזקת מרי' וכן בההוא דסי' ר"פ ס"ד שהוא ג"כ כה"ג שלדברי ראובן יירש גם שמעון עמי ולדברי שמעון לא יירש אלא ראובן וכמבוא' היטב ברשב"ם פ' יש נוחלין אהא דינא ואמרינן דלא יירש שמעון היינו נמי מה"ט דחשבינן לראובן מוחזק משום דנכסים בחזקת יורשים וראובן ודאי הוא יורש ואע"ג דלדברי ראובן גם שמעון הוא יורש אפ"ה לא קיימי הנכסים בחזקתי' כיון שהודה בעצמו שאינו יורש כן נ"ל והיכי דאין שום א' מהם מוחזק יש לדון בדבר ואין כאן מקומו כיון דבנ"ד פלוני הוא מוחזק וראיתי בשו"ת פרח מטה אהרן חלק א' סימן ס"ה דף קכ"א ע"א ד"ה וכ"ת פלפל בכיוצא בזה באורך ומסיק דאין מוציאין מיד המוחזק ע"ש ועיין עוד שם בסימן ס"ו בדף קכ"ח בד"ה עוד ראיתי בקונ' כו' ע"ש מאותו הפלפול יש לברר ג"כ איך הדין בכה"ג היכי שאין שניהם מוחזקים אלא שאין רצוני להאריך כאן בזה ועיין עוד שם בסימן יו"ד דף ל"א בד"ה תו הביא ראי' כו' ובסימן י"א דף ל"ג ע"ב ע"ש ממילא כיון דפלוני כבר השכיר אותו החלק הב' והמה באים להוציא ממנו הריוח שהי' בו וגם מה שהי' יכול להיות ריוח מותר הו"ל פלוני מוחזק וכיון שהם מזכים אותו בטענותיהם אין מוציאין ממון ממנו ונתבטלה טענה א'

הטענה השנית נבאר עתה אחרי הדברים שאמרנו עד הנה הנה לענין האונס שאומר פלוני על טענה השנית אפילו אם יברר שהכותי אמר לו שאם לא ישכיר יקח את הכל ויברר ג"כ מפי אומדנות שהי' יכול הכותי ליקח מידם את כל הגלילות מ"מ אין זה אונס וכל כי האי לא הו"ל להציל א"ע בממון השותפים וליקח אותו החלק הג' שכבר נקנה להשותפים בקנין גמור כאשר נתבאר ולמסור ביד נכרי מחמת שהי' מפחד שלא ישכור הנכרי הכל ומי ביקש זאת מידו והו"ל לפחות להתיעץ עם השותפי' ולא די שלא נתיעץ עמה אלא אדרבא כיחש בפניהם עד שנסע ר' אברהם לחלק השני מה שהי' להשותפים חזקה בו ואח"כ הודיעו להם איך שהשכיר חלק הג' לנכרי כמבואר בטענות ודאי אין זאת כי אם רוע לבב ולא אנוס ואין בדבריו כלום ותו דאפילו אי נימא דהי' אנוס בזה והי' מוכרח בדבר מ"מ אין בדבריו כלום לא מבעיא לפי מה שפסק רמ"א בסימן שפ"ח סעיף ב' בהגה"ה דלא מקרי אונס אלא הכאות ויסורין אבל לא אונס ממון וס"ל שם להרמ"א דבאונס ממון והראה על ממון חברו חייב לשלם לחברו פשיטא דהכא נמי חייב אלא אפי' לפמ"ש הש"ך שם בס"ק כ"ב דדין זה הוי ספקא דדינא מ"מ הרי מבואר שם באותו הסעיף דדוקא בהראה הוא דפטור היכי שהוא אנוס אבל בנתן ונשא ביד אפי' שהוא אנוס חייב לשלם וע"ש בש"ך ס"ק כ"ד ועכ"פ בנו"נ ביד באונס ממון לכ"ע חייב לשלם כמבואר למעיין שם וא"כ פלוני