נאות דשא קכב

אמנם זה ליתא מכמה טעמים חדא דלפ"ז אין לו תקנה כ"א ממ"א דמיני' ובי' א"א לתקנ' במשהו שמא יפרי' מה"פ עה"ח וא"כ כשאין לו פרנס' ממ"א יתבטל ברוב ואנן לא קיי"ל הכי כדאי' במשנה פ"ג דחלה ועוד דא"כ טבל הטבול לת"מ דאין היתרו במשהו אטו לא מקרי דשיל"מ ויתבטל אע"כ דלאו משום דשיל"מ נגעו בה וכן כתבו התוס' שם בפשיטות דב' טעמים יש בטבל חדא הואיל והיתרו במשהו ועוד דהוי דבר שיל"מ ע"ש והוא מהירושלמי וא"כ צריך ביאור לזאת הסברא ומה שנראה לפי פשוטו הוא כך דהואיל דחזינן דחמיר כל כך איסור של טבל הואיל ואותו משהו שלא הורם ממנו נאסר כל הכרי והיינו מחמת אותו משהו שלא הורם ממנו ע"כ אפילו כשנפל משהו טבל לכרי שכבר הורם ממנו מ"מ נאסר כל הכרי שהרי מה בכך שכבר הורם ממנו אותו משהו הא עדיין יש בתוכו משהו שלא הורם ול"ד לתרומה שבטל במאה דשם תרומה לחוד ושם טבל לחוד וזה קל להבין והוא סברא נכונה מאוד דכשנפל לתוך החולין טבל משהו נעשה כל הכרי טבל כמו שהי' וכאלו לא הורם ממנו כלל ובהיות כן מצד הסברא ההוא יראה שמדאורייתא נעשה הכל טבל ועוד ראי' מדתני לה התם דומיא דיי"נ דיי"נ מן התורה אוסר במשהו מדכתיב לא ידבק בך מאומה ש"מ דה"ה לטבל הן אמת דרש"י ז"ל ס"ל בהדיא דטבל שנתערב בחולין מדאורייתא בטל ברוב ומדרבנן הוא דאוסר במשהו ומוכרח שם מהש"ס פ' הקומץ לל"ק דאמר לי' לך קח מן השוק דטבל בטל מה"ת ברוב ע"ש אמנם אין ראי' משם לנדון שלפנינו דהת' מיירי בטבל הטבול למעש' דאלו טבל הטבול לתרומ' האיך קאמר לך קח מהשוק הא דמאי אינו אלא טבל למעשר שהרי על התרומה לא נחשדו וא"כ איך יתרום מה"פ עה"ח אע"כ דטבל שנתערב כבר ניטלה תרומתו ובה"ג שפיר בטל מן התורה ברוב דבהא לא שייך הטעם דהואיל דהיתרו במשהו שהרי עכשיו אין היתרו במשהו רק בא' מעשרה ובה"ג הוא דמדרבנן לא בטל דהוי דשיל"מ ועיין בתוס' בע"ז דף הנ"ל משא"כ בטבל לחלה דאין שיעור לחלה מה"ת ודאי לא בטל ברוב אפי' מה"ת וכנ"ל וא"כ האיך כ' דמה"ת בטל ברוב וי"ל דעיסת נכרי שאני דבי' לא שייך ה"ט דהא עיקר הטעם אינו אלא הואיל והיתרו במשהו וזה לא שייך רק בעיסה שלא הורמ' חלתה הואיל וקודם שהורמ' הוי טבל א"כ אף עכשיו שהורם ממנו מ"מ כשנתערב בו אח"כ טבל משהו הדרא למלתא קמייתא שהרי היתרו של אותה עיסה הי' מחמת המשהו שהורם ממנו א"כ עכשיו שבא לתוכה משהו טבל עדיין באיסורו עומד משא"כ עיסת עכו"ם שמעולם לא נתחייב בחלה ואין היתרו במשהו א"כ איך יאסור אותו המשהו טבל שנפל לתוכה ממילא הוי דינו כשאר איסור והיתר ובטל ברוב ולפ"ז אין קושיא על המ"כ לא מהמשנה ולא מהטור כי המשנה מיירי בשאור שנתערב בעיסה שהורמה חלתו ובכה"ג מדאורייתא אוסר במשהו ולא הוי אלא חד דרבנן ולכן מותר להפריש ממ"א ולפי סברא זו שכתבנו דטבל אוסר במשהו מדאורייתא יש לתרץ מה שהקשה הר"ש שם בפ"ג דחלה גבי ענבי בציר דקאמר דמפריש ממ"א האיך יפריש ממ"א הרי אם יקנה מהשוק הוא דמאי ואינו טבל לתרומה גדולה ומתני' מיירי בטבל הטבל לת"ג ע"ש וע"כ כוונתו בזה דאלו מטבל שיש לו בביתו לא מצי להפריש הואיל והמעורב בטל והוי מה"ח עה"פ ע"ש ולדברינו הנ"ל ניחא דדוקא התם במנחות דמיירי בטבל טבול למעשר הוא דמדאורייתא ברובא בטל וע"כ הוצרך לומר קח מהשוק משא"כ מתני' דמיירי בטבל לתרומה לא בטל מדאורייתא ע"כ יש לו תקנה אפילו מביתו וזה נראה בעיני לכאורה ברור ולא נצטרך לאוקמי משנתינו בדחוקים שדייק לתרץ שם הר"ש ז"ל ע"ש ובהיות כן דברי המ"כ נכונים ומעתה בנ"ד דהוי מין באינו מינו וטבל בטל ברוב מן התורה א"כ הוי ג"כ תר"ד כמו עיסת נכרי ואסור להפריש ממ"א כדעת המ"כ הנ"ל ובאמת דלכאורה ראי' מש"ך וט"ז הנ"ל דס"ל להו ג"כ כסברות המ"כ מדכתבו גבי האי דינא דאופה פשטידא דמפריש ממ"א מטעם דטכ"ע דאורייתא והוא ג"כ מהב"י סימן שכ"ד שהביא ג"כ בשם מ"כ וכפי הנראה שממקום א' הם נובעים שהמ"כ דסימן שכ"ד הוא בעצמו שבסימן ש"ל שהרי סיים ע"ז דפשטידא שאלתך משנה מפורשת נטל שאור כו' ול"ד לההוא דמנחות ע"ש נראה כוונתו לההיא דפ' הקומץ שהביא ראיה לדין דעיסת נכרי הנ"ל לזה אמר דל"ד דהתם הוי שפיר תד"ר משא"כ הכא מן התורה לא בטל מחמת טכ"ע וזה נכון ומדהוצרכו הט"ז והש"ך לטעם זה ש"מ דהם ס"ל ג"כ כוותיה ודוק

עוד נראה לפענ"ד לתרץ דברי המ"כ באופן אחר דאפי' אם נאמר דהא דטבל אוסר במשהו הוא מדרבנן והיינו דהנה הר"ש והרא"ש כתבו אהאי דינא דפרנסה דאין זה מן החיוב על הפטור שתין השאור בטל בעיסה והוקשה הש"ך בסק"כ ל"ל להאי טעמא תיפוק ליה דנעשה כולו טבל ויש לומר דהכי נמי קאמר שאין השאור בטל בעיסה דנעשה הכל טבל יעו"ש הנה מלבד שזה דוחק שהרי פשט לשונם לא משמע הכי קשה עוד שהרי לא מטעם זה כתבו כן שהרי הר"ש סיים בדבריו וז"ל שאין השאור בטל בעיסה דטכ"ע דאורייתא עכ"ל ולכאורה אין הבנה לדברים אלה וצ"ל דט"ס יש בדבריו וכצ"ל דטעם כעיקר דאורייתא א"כ הרי בהדיא דמחמת דהשאור נ"ט בעיסה הוא דלא בטל לא מטעם דנעשה כולו טבל דאלו לטעם זה אפי' הי לא הוי נ"ט נמי לא היה בטל וכדי ליישב קושיות הש"ך נ"ל דבודאי הר"ש והרא"ש ס"ל כסברת המ"כ דבתד"ר לא מהני פרנסה ממ"א הלכך אלו הי' הטעם משום דנעשה כולו טבל לא הוי ניחא דמדרבנן הוא דטבל אוסר במשהו א"כ הוי תרי דרבנן והוי מה"ח עה"פ ע"כ הוצרכו לומר דשאור לא בטל בעיסה דטכ"ע דאוריי' והיינו דהוי לענין זה שאור ועיסה מין בשא"מ שהרי הוא נ"ט בעיס' ובכה"ג צריך ששים מן התורה ומיירי מתני' היכי דליכא ס' נגדו בשאור ובה"ג הוא דיש לו תקנה ממ"א וזהו שדקדקו שהשאור אינו בטל בעיסה ר"ל הואיל ונ"ט הוי כמין בשא"מ ואי קשיא א"כ שהוא מין בשא"מ האיך עושה את הכל טבל דקתני סיפא דאם אין לו פרנסה ממ"א מוציא חלה מהכל דטובל את הכל הא דוקא במין במינו הוא דטבל במשהו ואנו אומרים בשאור ועיסה הוי מין באינו מינ' זה ליתא חדא דלענין חיוב חלה הוי מין במינו שהרי זה חייב כמו זה ושייך שפיר בו לומר כהיתרו כך איסורו ועוד דלאחר שהשאור החמיץ את העיסה נעשה הכל שוה ונעשה מין במינו וטובל את הכל ועוד שהרי הא דטבל אוסר במשהו במינו יש עוד טעם משום דהוה דשיל"מ ולענין דשיל"מ הוי מינו דאטו מי גרע שאור בעיסה ממים ומלח וקמח דכ' התוס' שלהי ביצה דהוי מין במינו הואיל וזה צריך לזה וה"נ שאור בעיסה דבר הצריך זה לזה והוי דבר שיל"מ מין במינו לא בטל ולפ"ז אין כאן אפילו ריח קושיא על המ"כ דמתניתן מיירי באופן דמדאורייתא לא בטל דשאור בעיסה בעינן ס' ומיירי דליכא ס משא"כ הנדון של המ"כ דלא מיירי בשאור רק עיסה בעיסה דהוי מין במינו ובטל מן התורה ברוב שפיר אמר דהוי תד"ר ובהכי ניחא הא דנקטו הפוסקים דוקא שאור בעיסה ולא כתבו הדין בעיסה ובאמת שבש"ך כ' וה"ה עיסה כו' דלשטתו אזיל דס"ל דהטעם הוא משום דטבל אוסר במשהו אמנם לפמ"ש ניחא הכל בס"ד ובהכי מתיישבים דברי הפרישה שכ' דוקא שאור אבל עיסה וכו' ע"ש באין מקום לתמיהת הש"ך עליו בסקי"ח ובלא"ה דברי הש"ך במה שהשיג על הפריש' אינם מובנים לי כלל ובבקש' מרומכ"ת שיודיעני דעתו בביאו' דברי דברי הש"ך אלו כי לפי דעתי שיש כאן איזה חסרון בדפוס והנה הטור לע"ע אין עמדי כי שאיל הי' בידי לפי שעה וכפי הנראה מההעתקה שהעתקתי לשון הד"מ נראה קצת כי הד"מ סובר שדעת הטור כן גם בעיסה שנתערב בעיסה וע"כ שפיר הקשה על המ"כ וניחא ג"כ מה שהקשה מהטור ולא מהמשנה והיינו כנ"ל אמנם לפענ"ד נראה דבעיסה הכל מודים וכנ"ל ובלא"ה י"ל הא דהוקשה מהטור לפי דמשמע מלשונו דאין חילוק בין הוי השאור בנ"ט או אפילו בפחות דבשלמא במשנה לא קשה דתנא א"צ לפרש משא"כ הטור מדסתם ש"מ דלא ס"ל לחלק שוב מצאתי בהתשב"ץ חלק ב' סימן רצ"א כ' וז"ל נטל ממנה שאור ונתנו לתוך עיסה שהורמה חלתה וכו' ואם יש לו קמח וכו' וי"א שצריך שיהי' א' מששים או בנ"ט בכל העיסה דאל"כ הי' השאור בטל בעיסה מן התורה ונמצא מפריש מה"ח עה"פ וכו' עכ"ל הרי להדי' דהי"א אלו ס"ל כדעת המ"כ שהבי' הב"י ומפרשים להמתני' כדרך שכתבנו דמיירי שהשאור הוא פחות מס' ונתתי שמחה בלבי שכוונתי אל האמת ת"ל ובהיות כן לכאורה דברי הד"מ נכונים מדלא חילק הטור בין סמ"ך לפחות מסמ"ך כדרך שחילק התשב"ץ ש"מ דלא ס"ל כהמ"כ ודו"ק בכל זה כי קצרתי מאוד במקום שהי' לי להאריך

עוד נראה לפענ"ד ליישב דברי המ"כ באופן א' ושלא יקשה עליו אפילו אם נאמר דמתניתין מיירי ביש יותר מס' בעיסה נגד השאור והיינו דלכאורה. נ"ל דלפי מה דקיי"ל כר"ת דטכ"ע דאורייתא א"כ בדבר הנ"ט אין לחלק בין סמ"ך ליתר מסמ"ך דמה בכך שיש יותר מסמ"ך הא אנו רואין דאפילו הכי נ"ט וכמ"ש הש"ך בסימן צ"ח סעיף י"ח בשם הרשב"א והר"ן והרא"ש דאם נרגש הטעם ביותר מס' פשיטא דאסור ע"ש ובהיות כן נראה לומר דהא דקיי"ל דמלתא דעבידא לטעמי' אפילו באלף לא בטל היא ג"כ מדאורייתא דכיון דנ"ט באלף איך יהי' בטל הא טעם כעיקר לכל מילי דאורייתא ובאמת היא תמי' גדולה בעיני על האו"ה שהבאתי למעלה דס"ל דמדרבנן הוא דלא בטל והראי' שהביא מהא דכ' ר"ת בעצמו דהעמדת גבינה בטל בס' מן התורה אין ראי' כלל למלתא דעביד לטעמי' דהתם הוי הטעם משום חשיבות דדבר המעמיד הוי כדבר הקבוע ובכה"ג היכי דאין האיסור מבורר לא אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה מדאורייתא הלכך שפיר בטל מן התורה בס' משא"כ דבר חריף וחימוץ הנותן טעם ומחמיץ בודאי לאו מטעם קביעות לחוד אתינן עלה אלא משום דהטעם נרגש וטכ"ע דאורייתא א"כ כשאנו מרגישין טעם האיסור ביותר מס' בודאי מן התורה לא בטל והי' בעיני פליאה נשגבה על האו"ה ובינותי בספרים ומצאתי את שאהבה נפשי בפר"ח יו"ד סימן צ"ח שכתב כדברי לחלוק על האו"ה ונהניתי שכוונתי לדעת הגדול ת"ל ובהיות כן א"כ הדבר כפשוטו דאין קושיא כלל דשאור בעיסה הואיל והוא דבר המעמיד ומלתא דעביד לטעמי' שהרי הוא דבר חריף וחמיץ והוא עביד להחמיצו אינו בטל מדאורייתא אפי' באלף ועפ"י דרך זה ל"ק ג"כ קושיות הש"ך על הר"ש והפרישה והכל כנ"ל ובהיות כן א"כ נ"ד כיון דשאור בבארשט עביד לטעמי' לא בטל מן התורה אפילו באלף וממילא הוי ממש כנדון דהמשנה ונמצא יש לנ"ד מזור ותרף