נאות דשא קב

אחר שנתערב נאסר דחיישינן שמא יבא לאכלו בחלב דמתוך שהוא מרובה גזרינן בי' ובאמת אסור לאכלו בחלב לפי שלא נתבטל שהוא דבר חשוב והוי ג"כ איסורו מחמת עצמו כיון דכל חד באפי נפשי' הוי היתר וכנ"ל ואע"ג דלא נאסר מיד בעת הבליעה עד שנתערב מ"מ ל"ד לכלים דמהר"י בן לב הנ"ל דהתם יש ב' בליעות הפכיות ונקרא שפיר איסורא בלע משא"כ זה דמיד שנתערב עשאוהו חז"ל כגוף האיסור מחמת הגזירה דשמא יאכלנו בחלב

איברא עיין בפרי מגדים סימן ק"ב במשבצות זהב סק"א שהביא בשם חוות יאיר ואו"ה דבר חדש דכל דברים החשובים שאינם בטלים אם לא נאסרו עד שנתערבו בטלים כמו דבר שיש לו מתירין שמבואר שם בסעיף ד' ע"ש וע"ש עוד בשפתי דעת ס"ק י"ב וכ"כ שם כמה פעמים לפ"ז בנ"ד שרי לכאורה לאוכלה אף בחלב הגם שיש לחלק בין ההוא דחו"י ואו"ה לנ"ד דהתם לא נאסר עד אחר שנתערב כגון שנתערבו בהמות הרבה ואח"כ שחט כת של א' מהן וכן באו"ה שנתערבה חתיכה שלא נמלחה התבשיל שלא נאסרה עד אחר שנתבשלה משא"כ כאן דהא האיסור והתערובת ביחד

מ"מ כיון דדין דברים חשובים מדמי לדשיל"מ והתם בגיגית ענבים נמי האיסור והתערובת באין כא' ואפ"ה בטל וכ"ת דמהך דגיגית נמי אין ראי' דהתם קיל מנ"ד כיון דלא נולד גוף הדבר רק ע"י תערובות משא"כ בנ"ד שגוף הדבר הי' תחלה רק שלא הי' אסור ז"א דאדרבא התם גרע דהא דעת המרדכי סוף חולין דדבר שנולד ע"י תערובת לא בטל אלא דאנן לא קיי"ל הכי עיין במשבצות זהב שם ס"ק י"א ובכרו"פ וא"כ נ"ל דעדיף טפי ושרי ומה"ט נסתר נמי מה דלכאורה י"ל בנ"ד דהככר לא בטל מטעם שבעת שנתערב דהיינו אחר שהושיבוהו בתנור ולא נודע מקומו איו הי' דבר שיל"מ שהי' יכולים לשנות צורתו קודם האפי' ויהי' מותר לאכלו בבשר כמבואר בסימן צ"ז דז"א דהא לא נעשה איסור עד התערובת וכנ"ל ובטל שפיר ובלא"ה נמי ליכא הכא דשיל"מ דנהי דקודם שנאפה הי' לו תקנה בשינוי צורה מ"מ כיון שאח"כ נאפה ותו אין לו תקנה א"כ עתה אינו דשיל"מ ובטל וכ"ז פשוט

ותו נראה להתיר מטעמא אחרינא בנ"ד שהי' קודם התערובת היתר מחמת שהיה פת מועט כי מה שכתבתי בסמוך די"ל עתה אחר שנתערב נאסר כו' (בדברינו בסמוך בריש ד"ה אמנם) יעו"ש נ"ל דמעיקרא דדינא פירכא דנהי דאמת הוא דפת זה כל שאסרוהו חז"ל ה"ל גוף איסור ולא איסור בלוע מ"מ טעמא מאי אסרוהו חז"ל משום גזרה שמא יבא לאכלו עם חלב ממילא תחלה צריכין אנו לראות אולי מדינא מותר לאכלו עם חלב וא"כ תו ליכא משום גזירה גבי' ממילא בנ"ד י"ל דמותר לאכול הכל עם חלב כי הככר נתבטל לענין שיהי, מותר לאכלו עם חלב אעפ"י שהוא דבר חשוב דהא אין בו רק בלוע. ולענין זה שפיר בטל בנדון דמהר"י בן לב הנ"ל דהבלוע בשר שבתוכו לענין חלב הו"ל כמו בלוע מאיסור ובטל וא"כ מאחר דמותר לאכלו בחלב תו אין בו גזרה דרבנן כלל ואינו בא כלל למדה זו להיות נקרא גוף האיסור ומודינא היכי שהי' אסור קודם התערובת כגון שהי' פת מרובה ונתערב אח"כ אפי' א' מהם לככרות תחרות דאסור ולא נאמר הסברא הנ"ל ולומר כיון דהעיקר האיסור על אותו הככר אינו רק משום שמא יאכלנו עם בשר ממילא עתה שנתערב מותר לאכלו עם בשר משום דהו"ל איסור בלוע ונתבטל וא"כ אין כאן שום איסור כלל דז"א דכיון דמתחלה הי' בפ"ע וכבר אסרוהו חז"ל ונקרא עליו שם איסור תו חל גוף האיסור ולא איסור בלוע וכשנתערב אח"כ שיב אינו בטל מטעם חשיבותו משא"כ בנ"ד דמתחלה הי' הפת היתר רק שע"י שנתערב אנו באים לאסרו א"כ מאחר שחז"ל אינם אוסרים דבר זה רק משום הגזרה דשמא יבא לאכלו עם בשר א"כ תחלה צריכין אנו לדון אם מותר לאכול ככרות אלו כולם עם בשר ואז לא יהי' איסור כלל ממילא כיון דלענין זה הוי איסור בלוע בטל שפיר ושרי

מיהו לפי מ"ש הרי"ף בפ' ג"פ לענין פת שאפאה עם הצלי דאסור לאכלן בכותח משום דהו"ל דשיל"מ דאפשר לאכלו עם בשר ע"ש נסתרו כל השני היתרים שלנו גם יחד והיינו כי הככר אינו בטל לענין לאכלו עם חלב מטעם דשיל"מ ונסתר היתר הב וממילא דגם היתר הראשון נ"ל דאינו מועיל דנהי דדבר חשוב בטל כל שלא נאסר עד אחר התערובת מ"מ הלא חז"ל אסרו כל הפת מרובה אם הוא של חלב או של בשר מטעם גזרה וא"כ כיון שא"א לנו להתיר כל הככרות לאוכלם עם בשר אסורים גם עם חלב או במלחא וכיון דהוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל לענין לאכלו עם בשר אסור אפילו במלחא וכ"ת כיון דדבר שיש לו מתירין מדרבנן הוא לא גזרינן תו שמא יאכלנו עם חלב משום דהו"ל גזרה לגזרה ז"א דגם בדרבנן גזרו זאת ולא הוי גזרה לגזרה משום דעל הלחם יחי' אדם ורגילין לאוכלן עם כל מינים כמ"ש כל האחרונים והוא מבואר בשפתי דעת סימן צ"ז ס"ק א' וא"כ לכאורה נסתרו היתרים הנ"ל

איברא דהא ליתא חדא דלא קיי"ל כהרי"ף בהא ולא נקרא זה דשיל"מ כמבואר וידוע ועיין בשפתי דעת סימן ק"ב סקי"א מה שצידד שם בענין דברי הרי"ף אלו ועכ"פ לא קיי"ל הכי יעו"ש ותו דאפילו לדברי הרי"ף שרי דממ"נ איך נתפוס החבל בב' ראשין ונאמר דהוי דשיל"מ כיון דאפשר לאכלו בבשר ושוב נימא דאסור לגמרי מטעם הגזירה א"כ תו לא הוי דשיל"מ הגם שאפשר לגמגם ע"ז ולומר דמדאורייתא שרי עם בשר והו"ל דשיל"מ ושוב אסרוהו רז"ל לגמרי מכח הגזירה ויש לפלפל בזה ואין להאריך כיון דבלא"ה לא קיי"ל כהרי"ף וכהנ"ל

וההוא שכתבו האחרונים בסימן צ"ז לענין טש התנור באלי' דא פי' ליכא טעם בשר בפת אפ"ה אסרוהו חז"ל יעו"ש בפלתי ובפרי מגדים וא"כ לכאורה בנ"ד נמי י"ל דאע"ג דמדינא בטל הככר מהני טעמי דכתיבנא מ"מ אסרוהו חז"ל ולא מהני הביטול ז"א דהא כבר הסכימו האחרונים דאם נתבטל החלב בקמח שרי ועיין במ"י כלל ס"א סק"א באורך דדוקא בטישת התנור גזרו כיון שהאיסור עומד במקומו וא"כ ה"נ בנ"ד בטל הככר שפיר ואפילו לפי מה שרצה הפלתי לאסור מתחלה בנתבטל מעט חלב תוך הקמח מ"מ נראה דנ"ד לא דמי דדוקא בגוף גזרת רז"ל אמרינן לא פלוג וכיון שחז"ל אסרו פת מרובה חולבת לא חילקו אפי' אם אין בו רק מעט חלב משא"כ בנ"ד דליכא כאן גוף גזרת רז"ל דהא הפת הוא מועט ואח"כ נתערב באחרות למה לא יבטל ככל דיני תערובת דעלמא והבן ופשוט

וגם דין דאין מבטלין איסור לכתחלה ועבר וביטלו ליכא הכא בנ"ד לא מבעיא לדעת מהרי"ט חלק י"ד סימן י"ח דכתב דבהך מלתא לא שייך זה כיון דהיתר הוא מתחלה ע"כ אלא אפילו להצ"ץ דחולק עיין במ"י כלל הנ"ל סק"א מ"מ פשיטא דהכא ליתא מכמה טעמים וגם כי האשה בשוגג השיבה הלחם לתוך התנור כי לא ידעה שיש קפידא בדבר ובזה מתיר הט"ז בסימן צ"ט דהוי אומר מותר ע"ש וגם כי מה שהושיבה לתוך התנור לא היה כוונתה רק לתקן ולאפות הפת ושאני הא מההוא דצ"צ בכמה גווני ויש לדבר הרבה בענין זה רק לפי שכל אלה הם דברים פשוטים אין להאריך בכ"ז באופן הנ"ל לדינא דאותו הככר ככל דין ביטול יבש ביבש המבואר בסימן ק"ט יעו"ש כל חילוקי דינים בזה

ודע שהכרו"פ הביא בסימן צ"ז בשם זקנו הגאון מוהר"ל שהתיר לחלק כל הפת לבעלי בתים הרבה באופן שיהי' מ"מ פת מועט וכה"ג שרי דמה לי שאם אפה מתחלה פת מועט או שהי' בתחלה פת מרובה ואח"כ נתחלק באופן שיהי' בכל מקום פת מועט בכדי דלא נגזור שמא יאכלנה עם בשר עכ"ד. והאחרונים כתבו שחלילה לעשות מעשה כך. והכרו"פ עצמו לא הסכים לזה יעו"ש אכן אני רואה שדבריו אלו נאמרים הם בתשובת מהרי"ט בחלק י"ד סימן י"ח בעובדא דידי' שהי' נחתומי העיר מוכרים לחם שנילוש בחלב וסמכו עצמם על שהדבר מפורסם וליכא למיחש שמא יאכלנו עם בשר והוא ז"ל אסר מחשש עוברי דרכים שהם לא ידעו וכ' וז"ל וא"ת יודיעם וכההוא דחיטין שנפלו עליהם מים קודם פסח דשרי למזבן לישראל ע"י הודעה הכא אין תקנתא בהודעה שמא ישכח ויאכל כיון שאינו רגיל בכך. וכ"ת ממכר לכ"א דבר מועט ויודיענו שיאכללו לאלתר מ"מ איכא למיחש שהחנוני לא יכיר אם הוא מחוץ לעיר כדי שיודיענו ואת"ל מכיר שמא ישכח מלהזכירו כיון שהוא רגיל למכור בסתם לכל בני העיר כו' הרי דאי לאו ההוא חששא דישכח מלהודיע הי' היתר ע"י שמוכר לכ"א דבר מועט אע"פ שהנחתום עושה פת מרובה מ"מ ע"י שמוכר לכ"א דבר מועט שרי וידעתי שיוכל המעיין להתעקש ולחלק בדוחק ומ"מ סמך גדול הוא לדברי הגאון זקנו של הכרו"פ ז"ל ואעפ"כ צדקו דברי האחרונים ז"ל שחלילה לעשות מעשה ככה וכמ"ש הרב פרי מגדים ראיה לזה דא"כ איך אמרו בש"ס ואם לש כל הפת אסורה למה לא אמרו שיחלק לבעלי בתים וכ"ת דמיירי במקום שאין ישראלים דרים חדא דזה דוחק ועוד דאכתי למה יהי' הכל אסור ישייר לעצמו עכ"פ דבר מועט ולמה אסרו הכל אע"כ דלא מהני חילוק הפת

ועפ"ז נראה דבנ"ד אפילו מי שלבו נוקפו יש להורות כדברי הגאון מוהר"ל הנ"ל לחלקו לבעלי בתים חדא כמ"ש הכרו"פ דהיכי דיש צדדי היתר יש לצרף זאת לומר דמהני חילוק הפת ממילא כיון שכבר ביררנו דלדינא נ"ל עיקר דשרי דאותו הככר נתבטל אפילו הבא להחמיר אין לו להחמיר יותר מזה שיחלקו הפת לבעלי בתים ויאכלם עם בשר ובפרט שכבר הראיתי פנים לזה מדברי הרב המובהק מוהרי"ט וזאת שנית כי בלא"ה צריך להבין הכל טעמא מאי דלמה אמרו חז"ל דהפת כולה אסורה ולמה לא יחלקו כדי שיהי' לכ"א פת מועט וצ"ל דחז"ל אסרו למי שעבר על גזרתם אפילו בשוגג והטילו עליו שם איסור ונעשה חתיכה דאיסורא דאי לא הא לא קיימא הא שאם התירו לחלק הי' כ"א עושה כן לכתחלה ושמא ישכח לחלק ממילא בכה"ג דנ"ד שלא עבר בשום דבר על גזירת חז"ל דהא הפת עצמי הי' פת מועט ושרי רק שנתערב אח"כ מסתבר לומר דעדיין לא הוטל שם איסור על כל הפת ולא נעשה הפת חתיכה דאיסורא רק שבאין אנו לחשוש שמא יאכלו עם חלב לכן די במה שנצוה לחלקם ובפרט במלתא כי הא דעיקרו מדרבנן אין לנו לחדש גזרות מעצמינו וכיון דלא מצינו בש"ס שגזרו רק היכי שנילוש כל הפת בחלב או בשר י"ל דדוקא בכה"ג גזרו ולא היכי שבא האיסור ע"י תערובת לכן הדבר פשוט בעיני כמ"ש דמדינא שרי לגמרי והבא להחמיר לא יחמיר יותר רק מלחלק הפת והנראה לפענ"ד כתבתי.