מנחם ציון פד

וע"כ אותו כלי נקרא עומר ואחר החטא שנתגשם הגוף הוצרך למות ולהיות הגוף כלה בעפרו רק שנשאר עצם קטן א' שאינו נרקב ונכלה. והוא הנסכא המונח בתרווד רקב וממנו יהיה התחיה וא"כ נקרא אותו העצם עומר וז"ש השי"ת לאיוב איפה שלך היכן היתה שבאיזה מקום היה כלול באדה"ר כל עומת זה תדעו נאמנה שכל ימי חושך שעברו עד הנה היו בבחינת מות אף שהיה נדמה לכם כחיים זה היה רק דמיון עד חודש ניסן שמתחילין ימי התחיה וע"כ ביום א' דפסח מברכין הטל לעורר הטל של התחיה ובשבת חהמ"פ מפטירין במתים שהחיה יחזקאל הנביא שיהא סימן לבנים וע"כ סופרי' ספירת העומר לשון הזדככות ממחרת השבת ששבת הוא לשון סוף דבר שהימים הראשונים יפלו מיום הביאכם את עומר התנופה תנו פה שהדבר תלוי בדבור והמקרא מובן

פרשת מצורע

ויאמר ה' אל משה וגו' כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וגו' ראשון תחלה קשה על ששינה הלשון שהתחיל בארץ כנען וסיים בארץ אחוזתכם ועוד לשון ונתתי משמע מתנה טובה ורש"י הרגיש בזה וכ' שעל ידי הנגעים מצאו מטמוניות ונתעשרו וזו קשה מן הראשונה הלא הרבה שלוחים למקום אם רצונו להעשירם אינו צריך להחריב בתי ישראל כאמור לי הכסף ולי הזהב והעושר והכבוד מלפניך ועוד הלא הנגעים לא באו בשביל עשיית מצוה רק בעון לשון הרע או צרי עין ואיך יהיה זה מתן שכרו וחוטא נשכר ולתרץ כ"ז נקדים מה דאיתא בהגדה רבן גמליאל אומר כל שלא אמר ג' דברי' אלו בפסח לא יצא י"ח ואלו הן פסח מצה ומרור המאמר הזה צריך ביאור וכי באמירה לבד תליא מלתא והכי הול"ל כל שלא קיים וגו' ואם כוונתו היה שיקדש המצוה בפה מלא הא זה נקרא טעמי מצות והיה לו לומר כל שלא ידע טעמי מצות אלו וכו' ומה לנו באמירתן. ולפרש כ"ז נקדים מ"ש בפ"א. ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה