מנחם ציון עז

בל אמוט לעולם והשיר הזה אמר בילדותו שמיום היותו לאיש עד זקנתו לא ישב בשלוה והשקט. ונתיירא תמיד שלא יסוג אחור אשר לזאת בעל נפש יחוש לעצמו להתאמץ בכל כחו טרם נפלו אפי' במשיחה קטנה להתלות באילן גדול בהר ה' והנה המשיחה קטנה היא האמונה השלמה. שמעתי מגדול א' מתלמידי מורי זצ"ל שאמר בשם רבו' שהעת המסוגלת לזה היא בליל ז' של פסח ויתחזק עצמו לקשר דעתו ומחשבתו בצדיקים הקדושים וזה היא תועלת גדול וסגולה אמתית שביום זה נאמר ויאמינו בה' ובמשה שאמונתם בה' נשלמה על ידי התקשרותם במשה ובזה יובן מ"ש משה למתלוננים לא עלינו תלונותיכם כי על ה' וקשה מה היה לו למשה להגדיל עון ישראל ולהרבות הקטרוג עליהם אלא שכך אמר להם כל זמן שאתם מקושרים בי באחדות גמור אזי גם השי"ת משרה שכינתו ביניכם אבל כשתחלקו עמי תפרדו אמונתכם מהשי"ת וזה הוא ענין קטיעה בר שלום הידוע שבהריגתו אמר כל נכסי לר"ע וחבריו. ויצא ר"ע ודרש והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו וקשה וכי שיחתו של קטיעה תורה היא שידקדק לדרוש בהן כמו בתוה"ק שאינו מיותר אפי' אות אחת וצריך לדקדק ולהבין כוונת המקרא שבוודאי היה כך אבל בדבר קטיעה שמא לא כך היה כוונתו וכי לממונו של קטיעה היה ר"ע תאב. וביאור הדבר עפמ"ש על ר"ע שהיה מאריך באחד וכו' ואמרו לו תלמידיו ע"כ וכו' והשיב להם כל ימי הייתי מצטער וכו' ומפורש אצלי בארוכה איך טען עמהם והפסיק באמצע היחוד. ועכשיו נתרץ מ"ש למה הצטער כל ימיו ע"ז וכי רשאי האדם להביא את עצמו לידי כך או להתאוות לזה אדרבא יותר טוב שלא יבוא לידי נסיון רק כשבא לידו הוא מחוייב לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ולקדש השם ולא להתאוות שיבא לידו ושורש הדבר שר' עקיבא היה מתיירא בכל פעם שאמר פרשת שמע וגו' והיה בוודאי כוונתו ליהרג על קדושת השם באהבה רבה ומ"מ לא האמין בעצמו שמא כשיבוא לידו לא יהא סיפק בידו ושליט ברוחו לקיים דבורו והצטער כל ימיו שמא יפול ממדריגה זו וז"ש כל ימי הייתי מצטער מתי