מנחם ציון עג

וכן כל אחד בפנים אחרים ומשנה לא זזה ממקומה ועל הנותנין לב לדקדק נאמר כי מכבדי אכבד ועל מי שאינו חושש בכך נאמר ההיפוך

ענין אכילת המלאכים אצל אברהם אבינו המה דברים נפלאים ונעלמים שהגיד להם כל כוונת המאכלים כשעמד עליהם תחת העץ שבתורה לא נאמר רק לא תבשל גדי בחלב אמו ובאמת אפי' בשר שור בחלב פרה ג"כ אסור. גם איסור אכילה לא נאמר בתורה ובר קפרא היה בקי בכך מאוד. ובימי חורפי השגחתי על כל תכונת המאכלי' ומהותם וצורתם

אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור. לבאר הסמיכות נראה. כי ידוע שעיקר הע"ז היא תערובת הדעות רעות ושבושי מחשבות רעות שבלב האדם שמסכה הוא לשון תערובת כמו למסוך יין שאין דעתן מיושבת בהאמונה והבטחון פעם יאמין ויבטח בשם ה' ולשעה קלה יסוג אחור. וזה נתקן על ידי אכילת מצה ובעבור זה בצאת ישראל ממצרים אמונה גדולה היתה בעם שבאה להם ע"י אכילת המצה וזה ביאור הכתוב

שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתיך. הא דלא כתיב כאשר צויתיך כמו גבי שבת והיינו שבמקום אחר נאמר תאכל מצות למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים וא"כ אכילת מצה אינה מצוה עצמיית רק לזכרון למצוה אחרת שהיא זכירת יציאת מצרים ובאמת אכילת מצה היא מצוה בפ"ע והיא אבר אחד מאברי הנשמה שכמה פעמים נזהרנו על אכילת מצה וע"כ אמר' כאן שתאכל מצות לשם אכילת מצה וזהו אשר צויתיך לאכול והיא בכוונת השבע מדות וכאמור

אל תאכלו ממנו נא וגו' כ"א צלי אש. טעמא דמלתא כי יש נשמות שאין להם תיקון עד שיצטרפו ויתלבנו בגהינם מפסחא ועד עצרתא שטהרת עונות צריכה ליבון באש כמ"ש צרפתיך כצרוף את הכסף. ובמצות צליית הפסח נתתקנו ולא הוצרכו להצטרף עוד בגיהנם

טעם למה שותין ד' כוסות בסדר ליל א' דפסח ואין אוכלין רק כזית מצה א' ביאור הדבר דכוונת הד' כוסות הם כנגד הד' לשונות