מנחם ציון נג

אלה פקודי המשכן וגו' אשר פקד ע"פ משה. תורת ה' תמימה לא יחסר כל בה אף בקוצו של היו"ד אלף המגן תלוי עליו תלי תלים של הליכות לשון הולך דרך אשר על ידם נדע ליישר מצעדינו אל הדרך ישכון אור. ולבעבור זה כשחסר מן הספר אפי' אות קטן הוא פסול ואסור לברך עליו ולפ"ז קשה מאי אתא לאשמועינן בפקודי המשכן ומעשה שהיה כבר היה ונראה לפרש על פי מה שאמרו בתנחומא שבפרשה זו נאמרו ונשנו י"ח פעמים כאשר צוה ה' את משה והם כנגד הי"ח ברכות שתקנו אנשי כנה"ג וביבנה הוסיפו עליהם ברכת המינים ונגד זה נאמר כאן אשר פקד ע"פ משה פירוש המאמר הוא כי כל דבור ודבור שיצא מפי הצדיק לא ישוב ריקם ומשה מסר נפשו בשביל ישראל ואמר מחני נא מספרך וגו' ונתקיימה בפ' ואתה תצוה שלא נזכר שמו בכל הפרשה והשם של האדם הוא צורתו ושרשו כנודע ואולם לבעבור שהוא החיות של כל ישראל שע"י מקבלים הורדת שפעם וחיותם בכל דור ודור ע"כ נזכר שמו בפ' זו ח"י פעמים אשר בתפלת י"ח הנ"ל כלולים כל צרכי האדם למגדול ועד קטן ולפרש כ"ז נקדים דאיתא בגמ' שתנא אחד אמר לחבירו כשהיה מתפלל שמניח חיי עולם ועוסק בחיי שעה ובודאי לא נקל בעיניו מצות התפלה שתקנו האבות והקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ואיתא ג"כ שאלמלא המתים מתפללין על החיים לא היו יכולין להתקיים וביאור הדבר כי כל אשר יחסר להאדם בעה"ז הן בדבר שבממון ובצרכי הגוף בעניני רפואות כולם באים לטובת האדם להטיבו באחריתו רק שבאים מעלמא דאתכסיא באין מבין וייצר לו לפי שעה בכל זאת אנחנו מחלים פני עליון אקצירי ואמריעי על הצרה בשעתה. אבל בעולמות העליונים שאינם נופלים תחת הזמן אין שטן ואין פגע רע אך עוז וחדוה במקומם לזאת יקשה האיך המתים מתפללים הלא לדידהו לא הוה מומא אין פרץ ואין יוצאת ונסו יגון ואנחה שאינם נופלים תחת הזמן וכל הטוב ה' בידם.