מנחם ציון נב

כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו ומאלה הדברים אשר צוה ה' דרשו מכאן ל"ט מלאכות שידוע שקיום העולם על התורה ואם לא בריתי וגו' חקות שמים וארץ לא שמתי. וכל העוסק בתורה נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית והיינו כשלומד לשמה לייחד לבבו לבורא בתוך כל ישראל המייחדין ה' אחד באוות נפשו באמת ובתמים ה' אח"ד שהוא בגמטריא ט"ל וזהו טל תורה שהוא קיום העולם וכמו כן כשעוסק בפרשת המשכן מעלה עליו הכתוב כאלו בנה את המשכן ונעשה הוא עצמו משכן שכינת כבודו טל תורה מחייהו לקיים העולם וע"כ לא נאמר אצל בנין המשכן אשר צוה לעשות שהתורה היא נצחיית ובכל עת נוהגין כל המצות ואי אפשר לעשות משכן בכל זמן וא"כ אילו נאמר לעשות היה אך למותר שהתורה לא רצונה לכתוב לנו סיפורי מעשיות לכך נאמר אשר צוה ה' לאמר שיעסוק בתורת המשכן ויהא הוא עצמו מדור לשכינה וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כל מקום שנקבצין שם עדת ישורון לעסוק בעבודת הבורא נקראין כנסת ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' שהשי"ת צוה והזהיר על הטל תורה ולייחד לבבם לדבקה בו לעשות אותם שעי"ז יהיה קיום העולם. וזהו ששת ימים תעשה מלאכה שאותן ששת ימים שנכלל בו בריאת העולם המה יעשו מעצמם וביום השביעי תשבות שע"י עבודתך תוכל להגיע לתכלית האמת המתגלה בקדושת יום השבת

ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה. לכאורה קשה מאי אשמועינן בזה ועוד דאיסור שבת הוה ליה למימר בסוף שלא תדחה מלאכת המשכן את השבת. ונראה לתרץ שמשה חכם גדול היה וידע נדבת לב ישראל כי רבה היא כדאיתא בגמ' אין יכולין לעמוד על אופי' של אומה זו וע"כ נתיירא שאם יאמר להם מתחלה נדבות מלאכת המשכן לא ימתינו עד כלותו דבריו ותיכף ומיד יביאו ויחללו את השבת. והראיה כי יצאו מלפני משה מיד בכלות הציווי של מלאכת המשכן יצאו להביא איש כמתנת ידו ולכך הוצרך לקדם להם איסור שבת: