מנחם ציון כה

ולהתעצב כי ממילא יתמו ויכרתו ויתבטלו כל המשטינים המצירים לכם

ויסע מלאך האלהים ההולך וגו' ויסע עמוד הענן וגו' ויעמוד מאחריהם וגו' הדבר ידוע שמלאך נקרא עומד כמ"ש מהלכים בין העומדים לפי שהוא שכל מופשט הוא עומד תמיד במדריגה אחת אבל בעמוד ענן נאמר וה' הולך לפניהם בעמוד ענן שנקרא הולך ולזאת הדבר תמוה למה הפך הכתוב הסדר שכתב גבי המלאך הולך ואצל הענן עומד. ע"ק ויהי הענן והחושך ויאר את הליל' שפירש"י דקאי על העמוד אש קשה מאי רבותיה הלא בכל הלילות היה כך. אבל שורש הדבר הוא כך שבהיותינו במצרים ניתן לנו ב' מצות דם פסח ודם מילה שניהם לדבר א' נתכוונו על השמחה והחדוה כמאחז"ל וששון זו מילה ועל הפסח היו קורין ההלל. ומאת ה' היתה זאת לבעבור הביאם לשמח' גדולה כי הצריך להוושע מן המעיקים והמצירים צריך להיות בשמחה לשוש בה' ולשמוח בישועתו שיהא מובטח בחסד עליון אשר לא יבושו קוויו ואולם בהיותם על הים וראו מצרים נוסע אחריהם וצעקו אל ה' מכאב לב בעצבות וע"כ שלטו המקטריגים ודינים עליהם שמצאו פתחון פה לטעון הללו עע"ז והללו עע"ז וע"כ נאמר ויסע מלאך האלהי' שהוא דין ולזאת הזהיר' משה כי רע המעש' שעצבות הוא מסך מבדיל בינם לבין אלהיהם שנא' בו עוז וחדוה במקומו רק התיצבו וראו את ישועת ה' בשמחה ובטוב לבב. וע"כ נסע מלאך אלהים פירוש שהדינים לא מצאו מקום לשרות עליהם ונקרא הולך כי חלף הלך לו והמסך ומבדיל השני היה הענן שנא' ענן וערפל סביביו. ועל ידי שדבקו את עצמם בחלק ה' עליון באור פני מלך חיים שהיה פנים בפנים ובטחו בישועתו כלה ענן וילך עד שבא למחנ' מצרים ועמד שם כי מה שהי' נקרא הולך הוא משום שהשי"ת בכבודו ובעצמו הוליכו לפניהם ופעם אחת חקרתי בענין האור והחושך שהחושך היא מציאות והאור הוא מקרה שגם ביום בבית אפל שורה חושך וע"כ כשהלך הענן למחנ' מצרים היה חוצץ בין החושך למחנ' ישראל וממילא היה מאיר את הלילה לישראל

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו