מנחם ציון קכה

קריעת י"ס לא היה לרחבו רק באותו צד שירדו שם עלו והלכו בעיקום שבעבור זה כמה שוטים שקלקלו חשבו שהיה בדרך הטבע שנקרש הים וכדומה. אבל הרמב"ם בס' המורה כתב שכל הניסים הוא יכול להכניס ולייחס את הטבע חוץ מקריעת י"ס ויש בזה חכמה גדולה במה שייחס הניסים אל דרך הטבע. והים לא נתבקע עד אשמורת הבוקר. ואיתא במדרש ושלישים על כולו שכנגד כ"א מישראל לקחו המצרים ל' והם לא ידעו מאותם שמתו בימי אפילה וא"כ לקחו עם רב וכשעלה האחרון שבישראל ליבשה ירד הראשון שבמצרים להים ונס זה גדול מאוד איך הלכו כל ההמון הרב הזה בשעה לים ובאמת על הישראל אין החידוש כ"כ שהם הלכו ע"י הענן שיוכל למהר דרכו ואין שיעור אבל על קפיצת הדרך של המצרים. אתמהה

השמטה מדרושים לפסח:

לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח איכא למידק דהו"ל למכתב לבוקע י"ס לבקעים, או לקרוע י"ס לקרעים כלישנא דקרא ומהו לשון גזרים וגבי א"א נאמר ויבתר אותם וגו' בין הגזרים האלה ושם שייך שפיר לשון גזרים כדרך כורתי ברית שמקבל עליו לקיים גזירת חבירו וחבירו מקבל על עצמו לקיים גזירתו וכמו כן ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לתת לנו את ארץ כנען לאחוזת עולם ולעמוד לנו בכל עת צרותינו ולגאלינו גאולת עולם. ואנחנו נקיים גזירותיו ומצותיו ותורותיו. אבל הכא מאי כריתות ברית איכא ע"ק הא קריעת י"ס לבדה לא היתה טובה לישראל רק מה שנ' להלן והעביר ישראל בתוכו וגו' וזה אומר מלאך אחר. ועוד מהו כל"ח. וכי חסד זה לעולם הוא. אמנם כן הוא שבכל זמן יש יצ"מ וקריעת י"ס ואין בעל הנס מכיר בניסו והנה העולם כמנהגו נוהג סדר המפרש בים סמוך לשפת הים אינן צריכין להשמר כ"כ ממכשולות ורדיפת המים עד בואם לאמצעות המים צריכין שמירה מעולה והשגחה גדולה לבל יתנגפו בהנהגת הספינה ואחר עברם לשלום בהגיעם לשפת הים השני גם שמה ילכו לבטח דרכם אין שטן ואין פגע רע. וכמו כן הוא בהולדת האדם שתינוק קטן אף שיש לו יצה"ר מ"מ אינו חוטא ואם ילמדוהו מושכלות יהא נקל להבין יותר מן הגדולים ומעת היותו לאיש כל עוד שיבוא בשנים אף שיתגבר על יצרו ויכניע תאות לבו מ"מ הוא עלול לחטא יותר עד אח"כ בהתקרבו לימי הזקנה ישוב כימי עלומיו ויתרחק מן העבירה וטעמא דמלתא כי בצאתו מרחם אמו עדיין אינו מוגשם כמו כן שאינו רחוק הרבה משכל הפועל ומחצב נשמתו וכאשר יבוא בשנים הוא מתגשם יותר עד הגיעו לימי ירידה ישוב כימי קדם ויצה"ר פסק ממנו והנה למעלה מגלגל השמש אינן נופלים תחת הזמן כי כל מה שאנו מונים ימים שנים חדשים הוא ע"י שני המאורות ובתורה לא נכתבו נקודות רק נמסרו בע"פ ויכולין אנחנו לקרות ימים בפת"ח שנים בחול"ם ואיתא בס' יצירה שיש י"ב מנהיגים בנפש שכל א' מנהיג בחודש א' בשנה כגון שיחה שמיעה הילוך וכו' והם תלויין בי"ב פשוטות ה' ו' ז' ח' ט' י' ל' נ' ס' ע' צ' ק' שכל א' משמש בחודש שלו כמ"ש המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר ניסן בשנה וכו' פירוש לפמ"ש שהקשה בזה"ק כיון שהמצה מביאה האדם לידי קדושה גדולה א"כ למה אין אוכלין מצה כל השנה כולה. ותירץ בס' החינוך שהיה הדבר טורח גודל והלואי שנשמור הז' ימים כהלכתן ולזאת נתחלקו תנועות האדם בכל חודש תנועה אחרת ושעל פיהם יתנהג כל השנה שאם לא יתקן בחודש הזה התנועה המשמשת אזי הוא מעוות שלא יוכל לתקן עוד וחודש ניסן מיוחד ומסוגל לתקן השיחה וע"כ אמר ומצוה עלינו לספר ביצי"מ ולכאורה אינו מובן שלשון סיפור אינו שייך רק בדבר חדש שלא ידע חבירו עד הנה ובאמת אפי' כלנו חכמים ונבונים מצוה עלינו לספר וכו' אבל הכוונה הוא שכל סיפורי חודש זה יהיה רק לספר תהלו' ה' ולתקן ברית הלשון וזה נקרא כריתת ברית לכרות ברית אמת ויציב עם הבורא ב"ה לבלתי דבר דברים בטלים אשר לא לה' הנה רק בדבר א' יקום לעולם והתנועות האלה נקראין ימים בפתח וכן בכל חודש צריך לכרות ברית אמת עם הבורא ית"ש על התנועה המסוגלת לתקן באותו חודש וז"ש לגוזר י"ס לגזרים שאנחנו כורתים ברית על הימים האלה והחסד הזה הוא מעולם ועד עולם

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם