מנחם ציון קכב

ההתנהגותם היה כפי דרכו של יוסף ואח"כ מאסו בזה וגמלו לעצמם רעה ואולם אותן אשר זכו לצאת ממצרים החזיקו במדת אבותיהם לבלתי לשנות הנהגתם וע"כ גם בהיותם במדבר לא שינו את טעמם. ולהיות סמך וסעד לזה ניתן להם המן להשריש בהם מדת ההסתפקות ולא לבקש מותרות ואם היה להמן איזה מראה וריח היה נמשך מזה קצת קנאה שלמראה עיניו יראה כי המן של חבירו משונה במראיתו משלו הגם כי ברצונו היה יכול להיות גם להמן שלו טעם וריח ההוא משא"כ בטעם שהוא דבר הנרגש רק לחיך האוכל לבדו הוא. והנה האבות נקראו גולגולת כמ"ש למשפחותם לבית אבותם לגולגלותם. ועומר הוא מורה על שכל האדם וחכמתו כי לכך נאמר והעומר עשירית האיפה כי עשירית היא היו"ד והיא ראשית לכל האותיות ממנה מתחילין להמשיך האותיות גם עומר במוצא אחד עם חומר בחילוף אותיות אחה"ע והבנת הדברים כי העומר הוא הפנימיות של החומר וזהו אמרו לקטו ממנו עומר לגולגולת שלקיטת המן יהיה לכוונה הלזו לזכך השכל שלכם להמשיך אתכם לבלתי סור מהנהגות האבות ובזה יגיעו מעשיכם למעשי אבותיכם

השמטה מפ' ויקהל. ויקהל משה את כל עדת בנ"י וגו' ששת ימים תעשה וגו' גם הלום ראיתי אחרי רואי בזוה"ק שדקדק על פסוק כי ששת ימים עשה ה' הלא במשך זמן הששת ימים עשה ה' שמים וארץ וא"כ הול"ל כי בששת ימים ותירץ דוודאי השי"ת היה יכול לברוא כל העולם כלו במאמר א' שאיננו נופל תחת הזמן ואדרבה הוא עצמו ברא אז הזמן לכך נאמר ששת ימים עשה ה'. שהוא בכבודו ובעצמו ברא את הששת ימים ע"ש אמנם אנחנו בני איש ובעולם הזה ונופלים תחת הזמן לא שייך תירוץ זה עוד יש לתמוה כי מצינו בדברי הימים ובספרים אחרים כמה ספורים רבים ומעשיות שהיו מימות שנברא העולם עד עכשיו ואולם לבעבור זה לא הביאם בתורתנו הקדושה מפני שלא יורגש בפנימיותם דברי תורה ויראת שמים רק תילי תילים של הליכות עולם כמנהגו נוהג ולא כאלה חלק הסיפורים בתוה"ק אשר המה מורים לנו הדרך הטוב והישר פום ממלל רברבן הדברים עתיקים ולא להשביע את האוזן בסיפורי מעשיות וא"כ קשה מאי איכפל לאשמועינן סדר מלאכת המשכן מאי דהוה הוה ואדרבא על זה ידוו כל הדווים מאן יהיב לן מעפרם ומלינן עיינין כי יאיר פניו אתנו לשכון כבודו בתוכינו. אבל הענין הוא כך כי הבורא ב"ה וב"ש ברא את האדם ישר וטוב למעלה למשכיל וע"כ כלל בו כל הברואים אשר בשמים ממעל ובארץ מתחת הכל כאשר לכל אחת מהנה לא נעדרה גם כל תולדותיו ונשמות שבגוף העתידים לצאת ממנו כלם היו כלולים ברמ"ח איבריו וגידיו. גם האבות הקדושים הנקראים זרועות עולם ומשה רבינו ע"ה הנקרא בחינת פה. וכמו כן הוא בכל איש ואיש מאומה הישראלית כל א' כלול מכולן והוא בחינת רחמים וחסדים והתפארת שבהם הוא בחינת האבות. והדעת שבו הוא ניצוץ מבחינת משרע"ה ולכך נקראין זרועות עולם שיש בכחם לברוא עולם חדש וזמן חדש על הצר הצורר אותם לגרשם מהסתפח בנחלת אלהים נתן השי"ת הכח הזה בהצדיקים ויריעו כל בני אלהים לברוא זמן חדש והימים הראשונים יפלו לבלתי יתבטלו מעבודת הקודש ולא זו בלבד אף גם זאת מלפנו מחכמינו מעוף השמים מבהמת הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם מכל סוג דצח"ם ואיש לא נעדר מלהיות כלול מכלם למען ירד מים ועד ים ויהיה רגיל בהם ולא יהיו זרים בעיניו. והדבר הזה דומה ממש כמו החייט במחטו העושה הבגד אף שתחילת מחשבתו היא רק להשלים הבגד בתכליתו מעשה אורג ורוקם עכ"ז הוא צריך לזה כמה כלים מכלים שונים וכמה מיני חוטים תכלת וארגמן צמר ופשתים יחדיו מדי העבודה לעשות אותה וגם יפעל בזרוע כחו בית יד ובית זרוע לולאות וקרסים יחדיו. ובעל הבגד רגיל בהם וצריך לכלם כן הדבר הזה בשגם שהיה ביכולת הקב"ה לברוא האדם יש מאין זולת הברואים ההם. בכל זאת עשה לנו את הנפש הזאת ואת הגוף הזה מוכתר בכתר עליונים ותחתונים למען אשר יוכל לפעול בכל חלקיו בהנבראים האלה לעבודתו וליראתו להמשיך שפעו ואלקותו להתוודע ולהגלות כי בכל דבר שורה קדושתו ורוממותו המחיה את כלם והמהוה את כלם. ובזה יובן מה שדחז"ל על פסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה שקאי על