מנחם ציון ק

נכון הדבר שההיתר הזה הוא רק לפניהם ולא טוב הדבר אדרבא איסור גמור יש וכבר אמר הכתוב בעמדם תרפינה כנפיהן. וכנפים הם כינוי לשפתים. ונאמר עוד לא ברעש ה'. וגם השכל מעיד ע"ז כי בר"ה מתאספין כל העולמות וכל הברואים להמליך את השי"ת וממתינים על ישראל שיסכימו עמהם בדבר וע"כ אומרים המלך הקדוש שהבורא נקרא קדוש שמורה על שהוא נסתר ונעלם מרוב קדושתו אבל בר"ה כשבאים להמליכו הוא מגלה קצת קדושתו וכבודו של מלך הוא מוראו להיות יראתו על פנינו ובלתי נרים ראש נגדו וע"כ טובה הוא השתיקה ובגלל כן נאמר בחנה מדברת על לבה ואחז"ל מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו וזה היה בראש השנה שבר"ה נפקדו שרה רחל וחנה ובאמת צריך להבין וכי עלי הכהן לא ידע שאסור להגביה קולו בתפלתו ויחשבה לשכורה אלא שהיתה מתפללת מעומקא דלבא בהתלהבות גדול ומחמת גודל החימום נכנסו הדמים בפניה ונתאדמו אפיה וע"כ חשבה עלי לשכורה שמחמת כך נתאדמו הפנים כל כך כי אין דרך האשה להתפלל כמו כן בהתלהבות גדול

מה שדרש ביום שני של ראש השנה

תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי. חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב הדקדוקים רבו במקרא זה מאוד חדא דהול"ל תקעו שופר בחדש ועוד מ"ש כי חק לישראל הוא מלת כי משמש לשון דהא ונתינת טעם על התקיעה והטעם הוא בעבור שמשפט הוא וא"כ הול"ל כי משפט הוא ועוד מהו בכסה ליום חגינו ולבאר כ"ז נקדים מקרא שכתוב והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וגו' ויעלהו לעולה תחת בנו וידוע שכל מקום שנאמר תחת הוא לשון תמורה ומה ענין האיל שיהא תמורת יצחק שהמשילו בו וביאור הענין הוא שבתורתינו הקדושה מצינו מצות וחוקים וחוקים הם דבר השוה לכל נפש שכל אדם מחוייב לקיים אותם כגון תפילין וציצית שאי אפשר לבוא לידי שלימות זולתי קיומם.