מבוא שערים צה

יודין וכמ"ש בעה"י במקומו. ונחזור לדע' הענין כי הנה המשקל הוא סוד הדעת ואמנם האבן ששוקלי' בו הנז' בפ' כי תשא בר"מ אבנ' למשקל' בה דא י' כו' הוא סוד טפה שהיא בצורת י' הבא' מן המוח שהוא חכמה כנודע כי החכמה נק' י' וכמו שאות י' נעלמת וסתומה שאין שום חלל בתוכה כנז' בזוהר ש"ה ע"פ שחורה אני ונאוה כן האבן היא סתומה כמו צורת י' והענין כי המוח שהיא חכמה היא סתומה ואין האור שלה יוצא לחוץ ואמנם יש אבנים נקובים כנז' בפ' בשלח כי בהיות נקובות האור שבה יוצא ויורד דרך הנקב למטה וגם עולה אור החוזר מתתא לעילא דרך הנקב ההוא כמ"ש בזוהר ש"ה ונמצא כי טפת האו' היוצא ויורד מהמוח הנק' חכמה דרך הדעת אל הבינה היא האבן הנשקל' בדעת לידע אם היא כבידה או קלה. והרי נת' בחי' האור ובחי' המשקל שהם בהיותם נמשכין מן החכמה אל הבינה ע"י הדעת ולקמן נבאר ענין המים והמשורה וענין המדה וענין הרקיע הרי נת' בחי' טפת דמ"ד דאבא והנה טפה נתנה ביסוד דאבא ושם נתערבה עם מחצית זו"נ העומדים שם ואח"כ בהמשך זמן הקליטה נתחברו ונתנו ביסוד אימא כמ"ש לקמן. ונודע כי הולד מצטייר ע"י ב' טפות אלו מ"ד ומ"נ ומהם נעשו לובן ואודם שבעובר ועיין ענין לובן ואודם מה ענינם וע"ש היטב. ונבאר תחלה מציאות או"א עתה כי הנה נת' לעיל עם היות בהם לפעמים התחלקות ד' פרצופים עתה לצורך זיווג זה נתחברו ונעשו ב' פרצופים לבד ונמצא עתה ג' בחי' שיש באימא א' הוא בחי' יסוד דבינה עילאה בהיותו נחלקת לב' פרצופים בינה ותבונה ב' בחי' יסוד התבונה בהיות' נפרדת מהבינה ג' מקו' החתך שבין רגלי הבינה לראש התבונה בהיותם נחלקים לשנים כנז' והנה עתה בהתחברם ונעשו פרצוף א' לבד נמצא מה שהיה תחלה ראש התבונה עתה היא הבטן והיסוד של כללות ב' הפרצופים בהיות' פרצוף א' לבד ומה שהיה בתחלה יסוד הבינה עתה הוא חזה דבינה דכללות הפרצוף א' כי הנה התבונה היה תחלה במה שהוא עתה בבטן דכללות היינו במקום שליש התחתון דתית ונמצא כי מקום זיווג או"א עתה הוא בבטן דכללות שהיה מתחלה נקרא ראש התבונה וכמעט שמקום זה הוא בפי התבונה. ובזה תבין איך תמיד אנו קוראים אל התבונה אם הבנים כי בראשה היה בחי' עיבור הבנים כנזכר. ודע כי בפעם אחד שמעתי ממורי זלה"ה כי או"א עילאין נתלבשו ממש תוך י"ס ותבונה תתאין ומעי תבונה זו היה עיבור ונשלים דרוש הא' ועמו יתיישבו גם בדרוש זה מה ששמעתי פעם אחרת ועיין בדע"ח שער אנ"ך פ"ד ביתר ביאור ותבין כאן. והענין דע כי דרך האורות העליונים שנשאר רישומם תמיד לעולם אף אחר הסתלקות' וזכור הקדמה זו ונמצא כי אף גם עתה שנעשה בינה ותבונה פרצוף א' לא מפני זה נתבטלה הג' בחי' הראשונים שהיו בהם בעת התחלקותם לב' פרצופים שהם יסוד דבינה ויסוד דתבונה ומקום החתך ונמצאו עתה ג' מקומות ראוי' לעיבור. ונלעד"ח כי מקום החתך הוא עתה היסוד של הכללות באופן שכולם מקום יסוד הב' ישיני' והא' יסוד חדש והנה גם כנגדם יש בזו"נ ג' בחי' א' הוא האורות דכלים שנסתלקו בעת שבירת הכלים שירדו למטה בבריאה והם עלו למעלה ב' בחי' הכלים שנשברו וירדו למטה בבריאה ג' בחי' רפ"ח ניצוצין הנק' הבל דגרמי שאלו הם ניצוצי האור שנשארו תוך הכלים הנשברי' להחיותם. והנה ג' בחי' אלו עלו בסוד עיבור בג' בחי' דאימא כיצד במקום רשימו דיסוד דבינה עלו שם האורות ובמקום אמצעי של מקום החתך עלו הרפ"ח ניצוצין הוא בינה דתבונה דאורות ובמקום יסור התבונה עלו הכלים והנה דע כי כנגד ג' בחי' אלו יש ג' זמני עיבור א' עיבור דז' חדשים וב' דט' חדשים וג' די"ב חודש והענין כי בחי' האורות לא היה בהם כ"כ פגם כי אע"פ שנסתלקו מהכלים עכ"ז עלו באצילות. ודע כי אלו בחי' הם משארז"ל ג' מדורו' יש באשה לכך הספיק תיקונ' בהם בהמשך הזמן דז' חדשים והניצוצין שהיה בהם יותר פגם שאע"פ שגם הם ניצוצי אורות הנה ירדו עם הכלי ונשאר עמהם והם דינים ולכן נק' ניצוצית ולכן צריכים יותר זמן וצריכים עיבור דט' חדשים. אמנם הכלים אשר בהם היתה המיתה והשבירה עיקרת הם צריכים תיקון גדול מכולם והוצרכו לזמן י"ב חדשי העיבור נמצא כי בחי' אלו שהם אנ"ך הם בג' מקומות דבינה וכולם מתחילין להתתקן ע"י העיבור אח"כ נולדו זו"נ שלם ואתקן בג' בחי' אנ"ך. גם צריך שתדע כי כל בחי' מאלו הג' שהם דז' וט' וי"ב יש בכ"א ד' זמנים והם תחלה ג' ימים הראשונים והם ימי הקליטה ב' היא עד סוף ארבעים יום הראשונים בהם נגמר הולד ג' עד סוף ג' חדשים הראשונים שבהם ניכר העובר ד' תשלו' שאר חדשי העיבור להשלים תיקון הולד עד שעת הלידה והרי נת' כל הנ"ל בכללות. אז נתלבש תוך צלם דתבונה הג' היא אשר בבטן ויסוד דתבונה הא' כנודע

פרק י נבאר כל הנ"ל בפרטות הנה בתחלה שם זיווג אבא באימא ואבא הוציא טפת מ"ד ונתערב' במחצית זו"נ אשר בתוכו ההיא טפה בררה מז"מ כל מה שהי' יכול אז להתברר מהם וע"י טפה ההיא נתקשרו מחצית' באבא בסוד ג' כלילין בג' וביום א' דקליטה נתחברו יחד אותן החצאין דג' כלילין בג' שבתוך אבא והיה לאחדים ונכלל חסד בנצח וחצי ת"ת ימיני בחצי יסוד ימיני, וחצי יסוד ימיני בחצי מלכות והלבישו' כי זה ענין התכללות הנז' בכ"מ ואז נעשו בחי' קוים כי זה תכלית כוונת התיקון והיה לאחדים ונקשרו קשר אמיץ זה בזה והרי נתקן קו ימיני וחצי ימין דקו אמצעי אח"כ ביום ב' דקליטה ע"י הטפה שנתנה אימא ממנה בעת הזיווג בררה מהז"מ בחי' אנ"ך וע"י אותה טפה שלה נתקן מחצית הב' הניתן תוך אימא זה עם זה גבורה