מבוא שערים עט

אתווין שבבינה מתלבשין ורוכב על הכסא תוך כ"ח האחר דחשבון שהוא למטה בז"ת. סליק פרק ג' בע"ה

פרק ד ונבאר עתה ענין האחוריים די"ס ותבונה כי כבר ביארנו שהאחוריים שהם תשכח נעשו בכאן בחי' פנים לי"ס ותבונה. אמנם אחוריים דתבונה הם מבחי' שם אלהים כנ"ל. והנה לעיל בבינה ביארנו ששם מתגלים הק"ך צירופים בד"ת שבה שהוא מן החזה ולמטה וכשנמשכו אלו למטה בתבונה אז נאמר עליו ואם דל הוא ואין ידו משגת פי' כבר ידעא שהתבונה נק' אם הבנים לפי שהתבונה רובצת על האפרוחים ומתלבש' תוך הז"א משא"כ בבינה. והנה כשאלו האחוריים שהם בגי' ד"ל מתפשט בה אז זו האם נק' ד"ל וז"ש אם דל הוא אל תקרא ואם אלא ואם בניקוד צירי ואז ד"ל בסוד ד' אלהים המתפשטים בה ואז היא דלה בבחי' שלה זו. והענין כי אורה מתמעט ואין ידה משגת לעלות אל הבינה כי כשאלו הד"ל אלהי"ם למטה בתבונה אז יונקים משם החיצונים והיא דלה וכשעולה למעלה אז אין כח בחיצונים לינק וזהו ואין ידו משגת לעלות למעלה כי היא אם הבנים וצריכה להיות רובצת על האפרוחים. והנה אעפ"י שלמעלה בבינה לא נתגלו אלו הק"ך צירופים אלהים אלא מן החזה ולמטה עכ"ז כאן בתבונה שהיא יותר תחתונה יכולה להיות מתגלים הדינים יותר למעלה ומתחילים מגבורה שלה כי בחסד שבה כיון שהיא בחי' החסד אין יכול' לשם אלהי"ם להתגלות שם ע הגבורה כי גם היא נק' אלהי"ם כנודע. ונמצא כי למעלה היא ד"פ ל'. ועתה הם ה' מדריגות ג"ת נה"י צ"ד בכל חלק והענין כי הק"ך צירופים הם כ"ד צירופים מתחילים באות א' כ"ד בל' וכ"ד בה' וכ"ד בי' וכ"ד במ"ם הרי כ"ד דצירו' א' הוא במדריגה א' ונמצא כי כיון שכל הכ"ד במדריגה א' הם מסוג א' כולם מתחילין באות א' לכן כל הכ"ד הם בחי' של אלהי"ם א' הרי בין כולם הם ה' אלהים. עוד טעם אחר כי הכ"ד צירופים עם כללות' הם כ"ה והנה אלהי"ם הוא ה' אותיות כ"א כלולה מכל ה' אותיות הם כ"ה כי כל כ"ד צירופים הם שם א' של אלהי"ם נמצא שכ"ה מדריגות הם הה' אלהים והם גי' ת"ל תוסף עליהם שם בוכ"ו שהוא אחוריים דאהי"ה שמשם נתפשטו ה' אלהים בבינה שהוא בגי' ד"ל והוא השורש לכל ה' אלהים שמשם יצאו וא"כ ת"ל וד"ל גי' תבונה ע"ה הרי ידעת איך כל הק"ך צירופי אלהים עם שרשם שהוא שם בוכ"ו כולם מתפשטים באחורי התבונה וכאן מתגלים אמנם בבינה אין שם גילוי להם ואינם נאחזים משם הקליפות וז"ש בזוהר דבינה אע"ג דהיא רחמים דינין מתערין מינה מסיטרהא ר"ל קצוותי' שהיא התבונה שהוא קצה וסוף שלה כנודע כי התבונה היא מל' דבינה וזהו המל' שהוא בתבונה היא אחוריים דבינה כנ"ל פ"ט ונודע כי כל האחוריים נק' אלהי"ם ונמצא כי כל הדינים מפקין מסיטרהא דבינה שהיא התבונה וכ"מ שתמצא שם אלהים בבינה הוא בתבונה והבן זה. הכלל עולה כי כל האחיזות הדינין הם בתבונה לבד ונמצא כי כאשר זו התבונה תרד למטה מן הבינה ותרד תחת רגלי הבינה כדי להיות רובצת על האפרוחים הוא ז"א. והנה גם הז"א צריך לירד והנוק' תרד ג"כ כי ברדת העליונה על התחתונה גם הם יורדים ואז כולם נק' נופלים כי יש אחיזה אל הקליפות בהם וכאשר יתעלו כולם למעלה ותעלה התבונה למעלה בסוד אחוריים דבינה ואז יעלה גם הז"א אחריה וגם נוק' תעלה אז אין לקליפות אחיזה בהם וז"ס סומך ה' לכל הנופלים כי ע"י הסמך הוא הבינה עילאה יש סמך ועזר אל הנופלים שהם תבונה וזו"נ להעלותם למעלה ואז אין החיצונים נאחזים בהם וז"ש בפ' בראשית אות ס' והיא בחי' בינה ואמרה דבי' אית סמיכה לנופלים כו'. והנה נת' כי הבינה נק' סמ"ך לטעם זה שהיא סומכת אל הנופלים וגם ס' היא סתומה ונעלמה וכן אות ס' בצורתה סתומה מכל צדדים וגם לטעם הנז' כבר כי הבינה היא ו' ר"ל שהם גי' ס. אמנם התבונה היא ד"ת לבד ונק' מ' וגם היא סתומה קצת כי גם היא עלמא דאתכסיא וגם נק' מ"ם כי היא רביעאה על אפרוחים בסוד היסוד שלה שהיא מ"ם סתומה בסוד גן נעול מעיין חתום וגם היא נסתמ' שם בהתלבשה בז"א וגם לפי שבתוכה מתלבשים ד' מוחין דז"א כ"א כלול מי' שהוא מוח חכמה הנק' י' הרי מ' ובזה תבין סוד עוה"ב כי הוא בתבונה כי היא עלמא דאתכסיא וזה העול' תמיד נמשך ובא לתוך רישא דז"א בסוד מוחין אמנם הבינה אינה ניגלית ואינה באה ויורדת עד הז"א. גם דע כי הנה אמרנו שהאחוריים של הבינה הם סוד התבונה והוא באופן זה כי הד' עליונות דאחוריים דבינה נעשו פנימיות אל התבונה בד' עליונות שבה וכן אחוריים של ו"ק תחתונים דאימא נעשו פנימיות בו"ק התבונה. ובזה שאמרנו לעיל כי כל מדריגה א' הוא שם אלהים א' הכולל כל צירופי המדריגות נמצא שהם ד' אלהי"ם והם גי' ע"ה בשג"ם ובגי' משה וכלם הם ק"ך צירופי אלהי"ם שהם שני חיי שרה שהם בחי' אחוריים דבינה כמ"ש וראית את אחורי כנ"ל. סליק

פרק ה הנה בפרקים שעברו נת' ענין אימא שנחלקת לג' חלקים באופן זה כי ט"ר דאימא נק' בינה עילאה והתבונה היא בחי' מלכות דבינה דוגמת רחל שהיא מלכות דז"א וזו התבונה נחלקת לב' מחצי ולמטה הוא נעשה פרצוף ג' והיא המלכות של זו התבונה הנז'. וזהו פרצוף הג' של התבונה התחתונה ומתלבשת תוך הז"א נמצא כי אלו הג' הם פרצוף א' שלם ונחלק לג' שהם בינה ומלכות ומלכות דמלכות והכל א' גם הם ב' בחי' לבד לכן לא נזכר בזוהר רק בינה ותבונה. והענין כי העיקר החילוק זה הוא לשתים בינה ומל' שבה. אמנם כשחוזר לחלק פעם אחרת לזו המל' אינה עולה בשם והמל' נקרא תבונה נמצא כי