מבוא שערים עו

שנגמרים הה"ח להתפשט בהוד דא"א ויש חסד גדול מכולם אשר הוא נמשך מדכורא דא"א שהוא החכמה שבו והחסד של זו החכמה יורד למטה עד הבינה שהוא הגרון והענין כי כל שפע ומזון וחיות ואכילה הנמשך לתחתונים הוא ע"י חסד דדכורא שבו מתלבש השפע וזה החסד עצמו מלביש השפע ההוא ויורד ונותן לבינה והבינה נותנת לעולמות שתחתיה ע"י התלבשות אותו החסד הנק' יומא דכולהו וכמ"ש לקמן בע"ה באר היטב. והנה נמצא כי אותו החסד מצד החכמה נכנס תוך הגרון דא"א שהוא הבינה והנה נמשך זה החסד הנז' ויורד עד סיום הגרון דא"א קודם שיתחילו ההתפשטות הזרועות דא"א שמקום הזה בין ב' ראשי כתפין דא"א שם הוא זה חסד ושם מקומו. ונלע"ד שזה החסד הוא ה"ח שנותן חכמה לבינה בסוד זיווג ונודע כי זיווג של השפעת עולמות לצורך אכילה ומזון וחיות לבד הוא בחי' נוק' דאבא ומשם באה הטיפה והתחלת' מן החסד ואז כל הה' באו משולבי' תוך החס' ההוא דכולהו וכשניתן אח"כ אל הבינה הנוק' מוציאה את החסדים האלו ומושכת לתחתונים ואז להיות כי החסדים ההם נכנסו בה לכן הם טפילים אליה ואז הבינה מתלבשת בהם ונמצא כי חסד ההוא מלביש את הבינה ונמצא כי הבינה מתלבשת בחסד ההוא וחסד ההוא מתלבש תוך השפע היוצא מהבינה וע"י ב' בחי' הנז' יוצא השפע הנמשך לכל העולמות וכמ"ש בפ' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ונבאר הענין כי הנה נמצא עתה ב' בחי' א' הגרון עצמו וא' החסד הזה שהלביש האור היוצא מן הגרון שהוא הבינה ואז ב' בחי' אלו נמשכים לאו"א ואבא שהוא דכורא יוצא מסוד החסד ההוא שהוא חכמה ואימא שהיא נוק' יוצאה מסוד הגרון עצמה שהיא הבינה ולהיות שאור הגרון הזה גדול מזה החסד לפי שזה החסד נמשך מן החסד זרוע ימין דחכמה אך אור הגרון הזה הוא מג"ר דבינה ולכן החסד גרוע ממנו ונתלבש בתוכו ואז יוצא אבא מסוד החסד ונתעלה ביו"ד שבשם ואימא יוצאת מסוד הגרון נעלמת בו והיא גדולה אך אחר שהתחיל הזרוע דא"א להתפשט כנודע כי הפרקים שבזרוע דבוק בגוף הת"ת שהוא עד החזה ואז חסד נתלבש תוך הגבורה כנודע דימינא אתכללא בשמאלא ואז נתעלם החסד ונתלבש בגבורה ואז יצאו י"ס ותבונה אחר פישוט הזרוע מן החסד ולמטה כנודע זה מכח החסד וזה מכח הגבורה אבא מחסד ואימא מגבורה ולהיות כי החסד נתעלם ונתלבש תוך הגבורה לכן גם י"ס היוצא מכח חסד ההוא המתלבש תוך הגבורה גם הוא אתגניז ואתטמר ואתלבש תוך התבונה לתת מוחין לז"א כנודע וז"ס ה' ראשונה שבשם היו"ד הנעלם ומתלבש תוך הה' בעוקץ שלאחריה ועתה י"ס גדול מתבונה וגם זהו הענין מ"ש בזוהר כי אבא גניז וטמיר יתיר והוא לבחי' זו וז"ש באדר' לבתר אשכחו דחכמה אבא בינה אימא פי' כי בתחלה באות יו"ד שהוא קודם התפשטות הזרוע היו נעלמים זה בזה ולא היו ניכרים לשנים אך אחר התפשטות הזרוע אז הם י"ס ותבונה ה' דשמא קדישא אז לבתר אשתכחו בגלוי בחי' או"א כי עתה יש ב' אותיות י"ה שהם או"א ותחלה באות יו"ד לא היו ניכרים בחי' אימא ואח"כ אשתכחו שהם יחד אי"א. סליק פ"א בעזה"י

פרק ב' ונבאר עתה ענין הבינה והתבונה אשר נרמז בי"ה דשמא קדישא היינו במלוי יו"ד שהוא ו"ד. כי הנה ביארנו לעיל כי הה' יש בה עוקץ לאחריה והיא צורת יו"ד והנה בר' שהוא ב' קוים שהם ב' ווי"ן והיו"ד שהיא עוקץ הם כ"ב סוד הכ"ב אתוון שנותן אבא לאימא ונרמזו בצורת הד' של הה' הוא צורת ד"ו. והנה צריך עתה לבאר למה בינה נרמזת בצורת ו"ד מלוי יו"ד שהוא הו' על הד' ולמטה בתבונה שהיא ה' ראשונה שבשם ד' על הו' כזה ה ועוד שינוי א' הלא זו הרמוזה במלוי יו"ד הו' יש לה ראש ואמנם הו' הרמוזה בסוד הה' אין לה ראש. והתירץ שכבר ידעת כי אות הי' שבשם נרמזו כל הי"ס שלה כי י' לעילא וגיו באמצע וקוצא לתתא הרי ג' בחי' עליונה הוא ג"ר בסוד ג' קוצי היו"ד ויו"ד שניה הוא ג"א ויוד ג' הוא ג"ת נמצא כי הו' שאין לה ראש שהיא בתוך הה' מורה על הו"ק בלתי ראש אך הו' שיש לה ראש מורה על היותה נשלמת בסוד י"ס גמורות ויש לה ראש, ונחזור לענין כי זאת הו' דמלוי יו"ד כבר ביארנו שרומזת בבינה עליונה. והנה בבינה העליונה יש לה הראש עם המוחין והיא פרצוף שלם ולכן ו' זו עם הראש אך ו' של אות ה' אין לה ראש להורות על התבונה היוצאה מן החזה למטה בבינה עליונה ועדיין אין לה מוחין רק בחי' ו"ק לבד כי מכח ו"ק דבינה עליונה יוצאת וכבר ידעת מש"ל כי העקביים של הבינה נכנסו בראש התבונה והענין כי כמו שבז"א הנה"י דתבונה נכנסין בו בסוד מוחין ונמצא כי התבונה מתפשטת עד סיום ז"א וז"א מלביש אותה מן החזה ולמטה כן הענין בבינה ותבונה כי הבינה לפעמים נפרדת מן התבונה ואז התבונה דוגמת ז"א שהוא ו' קטיעה בלי ראש שהם המוחין ואח"כ הבינה נותנת מוחין אל התבונה ע"י נה"י דבינה עצמה הנכנסים בראש התבונה ואיני מאריך לך בענין הזה כי כל מה שכתבתי לך בענין התבונה עם הז"א כן הענין עצמו אל הבינה עם התבונה בכל הפרטים ודי למבין. והנה בזה תבין מ"ש כי יש קושיא א' והוא כי איך למעלה בבינה יש ו' וד' אחרי שכל י"ס דבינה נרמזו באות ו' דמלוי יו"ד כנז' א"כ הרי הד' דמלוי יו"ד היא יתירה וכן הד' דצורת ה' שהוא ד' על ו' יתירה כי הו' מורה על שהיא בחי' ו"ק בלבד. אך יובן זה במ"ש כי לזימנין התבונה בלתי ראש ולפעמים גם היא יש לה ראש עם נה"י דבינה והנה כבר ידעת מ"ש לך בענין ז"א בבחי' הצלם שבו שהם ג' בחי' שהיו אל המוחין שהם ב' מקיפים ופנימי וכן הענין בכאן כי הד'