מבוא שערים נג

דז"א ובבואם אז החסדים והגבורות ראשונות מקבלים הארה מהם בכל פעם ולקמן בש"ד ח"ב פ"א נבאר יותר בזה ע"ש כי עי"ז נעשה ד' פרצופי' באו"א וכבר ביארנו בחי' א"א דרך כללות בפ"א וסדר התלבשותו אל העתי' דרך כללות בפ"ב הזה

פרק ג נבאר עתה בפרטות בחי' רישא דאריך כפי אשר נת' בפ"ק בספרא דצניעותא וז"ל סתרא גו סתרין אתתקן ואזדמן בחד גלגלתא מליא טלא דבדולחא וכו'. פי' הענין כי ע"י שהוא הפרצוף יותר נעלם שבאצי' בהיותו מתלבש גו סתר' אחרא שהוא א"א אזדמן ר"ל נמצא ומושג ע"י שנתתקן באלו התיקוני' דרישא דאריך כי התיקון והשערות ואברי הפרצוף הם ממעטים את האור הגדול דעתי' שנוכל להשיגו ולהיותו מושג ונמצא עם התחתונים כי כל אלו התיקונים של רישא דאריך הם מלבישים את האור העתי' אשר מתלבש בתוכם כמ"ש בפרקים הבאים. והנה ז' תיקונים יש בהאי רישא דאריך שעל ידם מאיר העתיק המתלבש בתוכם ואלו הם הראשונה חד גולגלתא והוא גלגלתא דא"א הנק' כתר דאריך כנ"ל פ"א. ב' הוא טלא דבדולחא והוא מוח דאריך הנק' חכמה שלו. ג' קרומא דאויר' זך וסתום הוא סוד הקרום אשר מקיף את המוח ומפסיק בינו ובין הגלגלתא. ד' אינון עמר נקי תליין בשיקולא הם בחי' האזניים אשר השערות דרישא דאריך שהם כעמר נקי תליין מאחורי אינון אודנין ואלו השערות תליין בשיקולא שווין ה' רעוא דרעווין איתגלייא בצלותא דתתאי והוא מצח הרצון דא"א. ו' אשגחותא פקיחא דלא ניים, ונטיר תדירא והם עיינין דאריך. ז' נוקביה דפרדשק' והוא חוטמא דאריך הרי נת' ז' תיקונים דרישא דאריך הנק' בספרא דצניעותא פ"א שבעה דגלגלתא. ודע כי אעפ"י שנת' בפ"ב סדר התלבש' ז"ת דעתיק בי"ס דאריך והאמת כי זהו עיקר התלבשותו העיקרי אמנם ודאי כיון שהעתיק הוא מתחי' ליכנוס ולהתלבש גו אריך דרך רגלי העתיק מרגליו ועלה עד ז"ת שבו כנ"ל בפ"א והוא ממש דוגמת הז"א המלביש את או"א מעט מעט בכניסת המוחין שלו עד שמלביש כל ז"ת דלהון וכן הענין בכאן אלא שלא רצינו להאריך בו כי הוא מקום גבוה ומשם תבין מוצא דבר. ונחזור לענין כי הלא כאשר נכנסו רגלי עתיק תוך רישא דאריך ודאי שבתחלה האירו שם בראשו כל הז"ת כולם הארה בלבד אמנם עיקר התלבשו' אינו רק בכל פרצוף אריך כנ"ל ונבאר בחי' זו הראשונה ברישא דאריך איך היתה והענין כמה שביארנו כי ז"ת אית ברישא דא"א ובגו הני ז"ת אתפשט בקדמייתא עתיק בז"ת דילי' אמנם אח"כ עיקר התלבשותו ברישא דאריך אינו אלא בתרין תיקונים קדמאין כי הם ספירות גמורות דאריך והם כתר וחכמה דילי' אך שאר הה' תיקונים אינו רק הארה לבד כנ"ל והבן זה. ודע כי ענין הארה זו כנודע כי החסד נק' יומם יומא דכולהו שיש בו כללות כל הז"ת ולכן זה החסד דעתיק הנעלם בגו גלגלתא נתפשטו ממנו ז' אורות אל הז' תיקונים דגלגלתא הנז' אשר מכללם הוא המצחא כמ"ש בפ"ז ע"ש כי כל אלו הז"ת גלגלתא הם בחי' הכתר עצמו אשר בו החסד דעתיק וכמ"ש גבי ז' גלגלתא דז"א ע"ש. ואח"כ נתקן בחי' חכמה דאריך שהוא מוחא ע"י הגבורה דעתיק שבתוכה ופה בכתר התיקונים שלו הם ז' דגלגלתא ושל מוחא הם י"ג ת"ד דממוחא נפקא וזה פרטן חסר דעתיק גו כתר דאריך גלגלתא דילי' וגבורה דעתיק גו חכמ' מוח' סתימאה ת"ת בקרומ' דאוירא נו"ה יש בהם שתי בחי' כמו שנבאר בפ' זה ולכן מתלבשים בב' תיקונים ביחד שהם תרין אודנין ותרין עיינין והיסוד במצחא והמלכות בנוק' דפרדשקא שהוא חוטמא ועיין בפ"ח היטב. ודע כי גם שג"ר דעתיק לא נתלבש באריך ונשארו עליו בסוד אור מקיף נשמה לנשמה כנ"ל פ"ב עכ"ז בודאי שהנשמה צריך שיתלבש בפנימיות אריך ברישא כי שם מדור הנשמה במקום המוח כנ"ל שם פ"ב ולכן הוצרך עתיק יומין להלביש את הדעת שבו גו ריש' דאריך ונתלבש באמצע כתר וחכמה דאריך בגו האי אוירא דיתיב בגו גולגלתא והקרומא כנ"ל מפסקת בין האי אוירא למוחא סתימאה כדי שתוכל המוח לסבול אור גדול דההו' אוירא ששם נתלבש הדעת דעתיק ובזה תבין בכל מקום מציאות הנשמה איך שורה על מוח אדם בהאי אוירא דע"ג קרומא דמוח' ונמצא כי הדעת שהוא הנשמה של הו"ק דעתיק כנודע הוא גדול מכולם ועיקר הארת עתי' באריך הוא בזה הדעת העומד לגו האי אוירא בין כתר וחכמה תרין רישין דאריך כנ"ל בפ"א להחיות התרין רישין ומכ"ש שאר תיקונים דאריך כי החסד שלו דעתיק המתלבש בכתר דאריך נק' גופא בערך הדעת דעתיק שהוא נשמה לכל הו"ק. והנה בהיות הדעת בהאי אוירא הוא סתום מאוד מאוד דהא הקרומ' דחפיא על מוחא מפסי' הארתו ולכן הוצרך להוריד יותר למטה בבחי' הדעת הזה ונתגלה בפומא דא"א כי אין הבדל בין החי מדבר לחי בלתי מדבר אלא הפה ולכן הוא אבר הגדול מכולם ולכן אין הדעת מתגלה אלא בו כי לעולם הרעת מתגלה בפה כמ"ש מפיו דעת ותבונה וז"ש זוהר משפטים ד' קנ"ג א' דעת גנוז בפומא ועכ"ז עדיין הוא סתום אלא שאינו כ"כ וכמ"ש באדר' נשא ד' קל"א ב' דתאני מהאי פומא עילאה נשבא רוחא וכו' ודא הוא טמירא דכולא דלא איתדבי' לא לעילא ולא לתתא והוא סתום בסתימאה דסתימין דלא אתיידע פי' כי בזה הפה אסתמר ויתיב הדעת תמירותא דכולא שהוא עתיק הנז' רישא דלא אתיידע ולא אתדבק ועיין בפ"ז בענין הפה ולכן יוצא הבל מזה הפה להחיות לז"א שהוא האור מן הדעת דעתיק הגנוז שם ועכ"ז עדיין הוא סתום וכמ"ש שם דבהאי אתרחיצנא אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא לעתיד כי עתה עדיין הוא סתום ואינו מתגלה רק להאיר לז"א כמו שנת' שם במקומו באדר'. והנה האי אוירא דכיא הוא סוד הנז'