מבוא שערים כט

דמ"ה לצד דכורא שבהם ושניהם נקראים כתר דאצילות לבד. והנה או"א שהם נקראים חו"ב דאצי' בין שניהם אינם לוקחים רק בינה דמ"ה שהם בחי' התגין דמ"ה וז"א דאצי' ונוק' שהם ז"ס תחתונים דאצילות לוקחים בחי' האותיות דשם מ"ה שהם ג"כ ז"ס תחתונים דשם מ"ה הו' לוקחים ז"א והשביעית לוקחים נוק' והרי נת' היטיב חילוק י"ס דמ"ה בי"ס דאצי' ונמצא שאינם מכוונים ביחד ולכן אל תתמה אם תראה בתיקונים מאמרים חלוקים זה אומר שהטעמים בכתר וזה אומר שהנקודות בכתר וכו' כי זה הדבר בי"ס דמ"ה וס"ג וב"ן וזה מדבר סדר התחלקות בי"ס דאצילות הנ"ל והבן זה

ואמנם סדר התחלקות שם ב"ן בי"ס דאצי' הוא ארוך מאוד ויש בו ספיקות כמ"ש בש"ה אך הכללות הוא קרוב אל התחלקות שם מ"ה והנה משם ב"ן נעשה כל צד נוק' באצי' כמ"ש בע"ה בתחלת כל שער ושער בש"ה ואמנם היותר מוסכם הוא זה כי עתיק לקח לעשות נוק' שלו טעמים דב"ן והם ה"ס ראשונות דכתר דב"ן כנודע כי כל ספירה כלולה מי' וגם לקח ג"ר מספי' חכמה וד"ר מבינה דב"ן וכל זה לנוק' שלו וגם לקח לנוקבא שלו הנ"ל ז' כתרים דז' תחתונים. דב"ן ואריך לוקח ה' אחרונות דכתר דב"ן לצורך נוקבא ואבא לוקח ז' תחתונים דחכמה ואימא ו' תחתוני' דבינה דב"ן וזו"נ לוקחים כל הז' תחתונים דב"ן חוץ מהכתרים שבהן שלקחם עתיק כנ"ל. והנה כבר ביארנו בש"ב ח"א פ"ג כי בתחלה יצאו אלו הי' נקודות בבחי' נפש בלבד ולכן יצאו בבחי' עיגולים ולכן מתו ונשתברו. והנה עתה בבוא היושר שהוא שם מ"ה החדש אז נתקנו והענין כי שם מ"ה הוא בגי' אדם ר"ל שעתה נתקנו בפרצוף אים דרך קוים ולא כבראשונה עיגולים על שיצאו מהעינים המסתכלין לצדדין שלכך יצאו בסוד עיגולים כנ"ל בפ"ג מח"א אך אור המצח יוצא ביושר. וגם טעם אחר כי אדם מורה על חיבור זכר ונקבה ביחד כמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם וא"א חיבור דכר ונוק' אלא בבחי' היושר ולא בעיגולים רק ביושר בדמות זכר ונקיבה. ובזה תבין מ"ש אצלינו כי שם מ"ה הוא בז"א וכן ביצירה כי הרי ז"א הוא בבחי' הרוח וגם שם מ"ה זה הוא רוח דנקודים. אמר הצעיר חיים הנה נסתפקו לי בזה בענין א' והוא כי לעיל בש"א ביארנו כי אחר התיקון יש בחי' עיגולים ויושר בין בעתיק ובין באריך וכו' ונסתפקו לי איך נתהוו העיגולים והיושר אחר התיקון אם נאמר כי העיגולים נעשו משם בין והיושר משם מ"ה אי אפשר שהרי לעיל ביארנו כי כל הנוק' בכל פרצופי האצי' דעתיק ודאריך אנפין וכו' נעשו משם ב"ן והנוק' האלו מוכרח שהם יושר ואם נאמר כי משם מ"ה נתקנו הזכרים כולם ביושר ומשם ב"ן נעשו בחי' נוק' ביושר המתחברים ביושר דמ"ה וכן נעשו מהם העיגולים זה קצת קשה כי הרי אימא שהיא נוק' וכן נוק' דז"א לוקחים ג"כ משם מ"ה כנ"ל בפ"ו מזה נראה שיש נוק' מבחי' מ"ה ויש נוק' מבחי' ב"ן אלא שאפשר שהם העיגולים בבחי' נפש שהם נוק' בערך הרוח. אמנם היותר נכון כי ממ"ה וב"ן כ"א נעשה ביושר ועיגולים ולכן לקח אבא וז"א שהם הזכרים ממ"ה וב"ן זה ליושר וזה לעיגול והכל זכרים ולוקחים אימא ונוק' דז"א ממ"ה וב"ן ג"כ זה ליושר וזה לעיגולי' והם נוקבין נמצא כי כל היושר הן זכרים ונקיבות ממ"ה וכל העיגולים מב"ן הן הזכרים והן הנקיבות. ועכ"ז קצת קשה הדבר אצלי וצ"ע. גם במה שלוקחין או"א כ"א מב' השמות מ"ה ובין תימה בעיני כיון שאימא אינו ראוי לקחת רק מב"ן אשר ממנו נעשה הנוק' ואבא ג"כ ממ"ה לבדו ואולי נאמר שיש ג"כ י"ס ות' ולוקחים לצרכם אלא שנכללו בהם וכן הדבר בזו"נ שלוקחים לצורך יעקב ולאה והראי' לזה כי עתיק וא"א לא לקחו אלא ממ"ה לבד ונוקביהן מב"ן לבד וצ"ע

פרק ד נבאר בו דרך קצרה סדר חמשה פרצופי' דאצי' איך עומדים אחר התיקון ואח"כ נבארם כ"א בשער שלו וכבר הארכנו קצת בש"א ח"א פ"ד ע"ש היטב איך כל העולמות מתלבשים זה בזה וכל פרצוף ופ' שבכל עולם מלביש את חבירו ואיך משתווים העיגולים עם אורות הישרים ואיך מקיפות זה את זה ונבאר עתה ונאמר כי הלא בעת צאת אור מ"ה החדש ממצח א"ק בודאי שיהיה פוגע בכל אותם האורות אחרים שהם העקודים היוצאי' מן הפה ושם אין היכר לשם מ"ה עדיין כי הנה מתבטל הארת' בתוכ' ע"ד מ"ש לעיל ח"א פ"ב ולא ניכר בחינתו עד שירד מן הטיבור דאיק משם ולמטה עד סיום רגליו בקירוב וכל זה בסוד היושר שלו הנק' שם מ"ה כנ"ל. ונבאר תחלה סדר יציאתם ונאמר כי הלא בבואם להתקן הנה בתחלה יצאו עשרה עיגולים דעתיק שהם הנפש שלו ואח"כ יצאו עשרה עיגולים דאריך ואח"כ יצאו י"ס דיושר דעתיק שהם בחי' הרוח שלו ואח"כ יצאו ג"כ י"ס דיושר דאריך ולסיבת הפסק הזמן שבין יציאת עיגולו עתיק אל היושר שלו ע"י יציאת עיגולי א"א קודם יציאת יושר דעתיק עצמו לכן נתמעט אור היושר דעתיק ולא נמשך עד עיגולי עתיק עצמן רק עמדו רגלי יושר עד עיגולי א"א כנ"ל בש"א בח"א פ"ד משא"כ בא"א כי הנה בין עיגולים שלו ובין היושר שלו כולם יצאו קודם יציאת עיגולי או"א ולא היה הפסק בין יציאות עיגוליו ובין יציאות היושר שלו ולכן היה כח ביושר דא"א להתפשט עד עיגוליו עצמו במקום שמסתיים גם היושר דעתיק. וטעם קדימת יושר דא"א טרם יציאת עיגולי דאו"א הי' כדי להשוותם (ואיני זוכר פי' להשוותם אם לאו"א אם ליושר דאריך עם עיגוליו וצ"ע) ואח"כ יצאו או"א בבחי' עיגולים. וכבר נודע כי או"א תרווייהו שקילי כחדא וזה הענין הוא בין בבחי' העיגולים ובין בבחי' היושר שלהם. ונבאר בחי' עיגולים כי הנה נודע שעיגולי אבא סובבי' ומקיפים על עיגולי