מבוא שערים כח

כוון אל הנזכר כי בהתחבר המלכים האלו אחר העיבור עם שם מ"ה נתבסמו דא בדא ונתקנו ואז אקרי אשתו כי המלכים הנז' נעשים בחי' מ"נ אליו ולכן נק' אשתו וכן בדף קל"ה ב' אמר ובגין דא השתא דאשתכחו זו"נ לא כתיב בי' מיתה וגו'. ונראה לי חיים כי זה שאמר התם וכולהו אתקרין בשמהן אחרנין בר מההוא וכו' כי מס"ג נק' ב"ן אחר התיקון כנ"ל ועתה נקרא תיקונא דאדם הנז' שהוא שם מ"ה גי' אדם ועוד כי האדם לא אתקרי אלא כד הוי דכר ונוק' כמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם ואמנם אמרו מהיטבאל איתבסמותא דא בדא פי' כי הנה אחר התיקון נק' מ"ה וב"ן ולא ס"ג ואלו עצמן הם אותיות מהיטבאל פי' מ"ה הוא שם מ"ה כפשוטו ויטבאל גי' בין המתבסם עמו זע"ז דכורא עם נוק' ולכן נק' בשם טוב להורות שיצא ממנו הרע והוברר ממנו הטוב. וא"ת הלא משם מ"ה לא נעשו רק הדכורין לבד ואיך הוא לבדו נק' אדם הכולל זכר ונקיבה והענין כי ב' בחי' יש אל הנוק' אחת בתחלה בהיותה כלולה עמו בסוד בן ובת שהוא נוטל פי שנים שהם החו"ג ותרווייהו ירת להון ברא בוכרא ואחר כך בעת שהיא אשתו מזדווג עמו אז נותן לה הגבורות על ידו ובתחלה כאשר היה שם מ"ה זה מברר הבירורים ולקחם לעצמו כדי לתקנם עמו והיה שם ב"ן טפל אליו ויונק ממנו דוגמת ברתא דינקא מברא בוכרא ויונקת וניזונית על ידו ולכן היא טפילה אליו ונק' אדם יען גם הנוק' כלולה עמו וטפילה אליו ואז בעת הבירור שעדיין לא נשלמה היא להיות אשתו גמורה ולוקחת לעצמה ע"י עיטרא דגבורה וז"ש ושם אשתו מהיטבאל כי אותיות מ"ה הם שלו ואותיות י"ט הם מילוי דשם מ"ה כנודע כי מלוי בגי' אלהים דין שהוא סוד הנקבה שהיא דינים בהיותה כלולה עם הדכורא בתוכו דוגמת המלוי שבתוך האותיות הפשוטות וז"ס אדם וחוה כי חוה בגי' י"ט שהוא מלוי מ"ה שהוא אדם. ואמנם בבחי' היותה אשתו גמורה ויצאתה ממנו אח"כ אינה טפילה אליו בבחי' י"ט מלוי דמ"ה אך יש לה שם בפני עצמה והוא שם בין וגם זו הבחי' השניה נרמזת במלת מהיטבאל מ"ה יטבאל שהוא מ"ה וב"ן כנ"ל הרי ב' בחי' שיש אל הנוק' נרמזת במלת מהיטבאל. נ"ל חיים כי זה שאמר באדרת האזינו דף צ"ב ב' ע"ש ובא"ר בת מטרד בת דאימא דמינה דינין מתערין וכו' כי שם ס"ג שהוא אימא ממנו נעשה שם ב"ן שהיא הבת הזאת גם נ"ל כי לכן אות הרביעי שבשם היא אות ה' כפולה להורות כי מה' ראשונה שהיא ס"ג יצאתה זו ג"כ שהיא ה' כמוהו אלא שנשתנית ונק' ב"ן ולכן עיקר השם אינו רק ג' אותיות יה"ו כנ"ל. ונמצא כי המלך הח' הנקרא הדר הוא בחי' הו' מלכים שיצאו אח"כ לתקן הו"ק ו' מלכים ראשונים ואשתו מהיטבאל היא מלכות החדשה וע"י אלו ז' החדשים נתחברו עמהם הז' מלכים ראשוני' שהם ב' בחי' מ"ה ובין כנז' ונתבסמו דא בדא ונתקנו. ודע והבן כי הז' מלכים הראשונים להיות' נפרדים בלא תיקון כנ"ל בח"א פ"ו לכן נק' שבעה מלכים אך אלו הז' מלכים החדשים כולם נקראים ע"ש מלך אחד שהוא הדר כי באו מחוברים יחד והבן זה ועיין היטיב בש"ד ח"ב פ"ו אמיתת הענין. הכלל העולה כי כל הנקודות דמלכים נעשו אח"כ בחי' הנקבות של האצילות ולא נשאר לאימא עילאה דא"ק רק טעמים דס"ג שהם אח"פ אך הניקודים דס"ג נקראים ברתא שהם שם ב"ן הנ"ל ובזה תבין למה הנוק' כולה דינין כי שרשה מהמלכים שמתו והיו כולם דינים גמורים ולכן מתו ולכן נקראו מלכים ע"ש המלכות

פרק שלישי הנה נת' היות שם מ"ה האור החדש מתחבר עם שם ס"ג הוא הנק' עתה שם ב"ן שהוא בירור הז' מלכים עם האחוריים דאו"א ג"כ ויעשו זה דכר וזה נוק' ולכך הוצרך לדעת כמו שיש בשם ע"ב טנת"א וכולם הם טעמים כן יש בשם ס"ג כנ"ל ש"ב ח"ב פ"ב וכולם הם נקודות הנה כן הוא בשם מ"ה שיש בו טנת"א וכולם הם תגין וכן בשם ב"ן הזה יש בו ד' בחי' טנת"א וכולם הם אותיות ואע"פ שבכל הד' בחי' נקודות דשם ב"ן אינו רק נקודות דנקודות דשם ס"ג אשר כל עצמו הוא נקודות דכללות והענין כי כבר נת' שם בש"א ח"א פ"ב כי הטעמים חוזרים ונחלקים לד' בחי' וכל בחי' מהם חוזרת להתחלק לד' בחי' האלו עצמן וכן הענין בנקודות ותגין ואותיות ונמצא א"כ כי גם אלו המלכים אינם רק בחי' הנקודות דנקודים עכ"ז יכולת להתחלק לד' בחי' הנ"ל ונמצא א"כ כי שם מ"ה זה נחלק לי"ס כח"ב חג"ת נהי"ם ולד' בחי' הנ"ל. וכו שם ב"ן הזה נחלקים לי"ס ונחלקים לד' בחי' הנ"ל ג"כ נכללים ומתחברים אלו עם אלו טעמים דמ"ה עם טעמים דבין ונקודות דמ"ה עם נקודות דבין כו'. ועיין בש"ד ח"ב פ"ו כי שם נת' אמיתת הענין על מתכונתו ועם היות שכן הוא דרך כללות אך לא בפרטות לכן נבאר מה שהוא באמיתת כי השאר יש בו ספיקות ופרטות רבים ויתבארו בע"ה בשערים הבאים כ"א במקומו ונבאר התחלק' שם מ"ה והענין כי נודע כי הי"ס דאצילות נחלקו לה' פרצופים כנ"ל בראש ח"ב אמנם גם בפרצוף דאריך נחלק לשנים שהם עתיק ואריך כמ"ש בשערים הבאים בעה"י. והנה נודע כי הטעמים הם בכתר והנקודות בחכמה והתגין בבינה והאותיות בז' תחתוניות כנ"ל וגם בתיקונים וכן ממש הם בהתחלקות הי"ס בין בע"ב ובין בס"ג ובין במ"ה ובין בב"ן האמנם הי"ס דאצילות הנעשים מאלו החיבורים דמיה וב"ן אינם לוקחים אותם ע"ז הסדר האמנם העתיק ואריך ששניהם נקרא כתר דאצילות לוקחים בין שניהם ב' הבחי' דשם מ"ה שהם הטעמים כתר ונקודות החכמה כי העתיק כל צד דכורא שבו נעשה כתר שהם הטעמים דמ"ה וא"א כל צד דכורא שבו נעשה מחכמה שהם נקודות דמ"ה הרי כי כתר דאצילות לבדו שהם בחי' העתיק וא"א לוקחים הכתר והחכמה