מבוא שערים כב

להורות כי נפלו כלי האחוריים מהם וחסר אור האוזן העליונה דא"ק אשר לכן נפלו כנ"ל בפ"ד ואותו אור חופף עליהם אחר נפילתה. אמנם ז' אותיות שעטנ"ז ג"ץ שהם הכלים של הז' מלכים זו"נ דמיתו ממש יען חסר מהם כל הג' אורות דאח"פ בשרש' למעלה משיבולת הזקן כי אם למטה בגופא כנ"ל בפ"ד לכן אנו מתייגים ג' תגין להורות העדר הג' אורות מהם מתוך האותיות שהם הכלים ונשארו עליהם חופפי' בסוד ונפשו עליו תאבל שעטנ"ז ג"ץ הם אותיות שטין ע"ז והוא ר"ת שוע טוו ונוז שבכלאים ואמנם בכ"א מהם עובר הלובש כלאים והראיה שהותרה בציצית מדכתיב לא תלבש שעטנז גדילי' תעשה לך ושם לא היה התכלת שוע ולא נוז רק שהי' כרוכי' יחד ועכ"ז היה איסור. ונראה לי חיי' כי הרפ"ח ניצוצות הנז' למטה פ"ט הם בחי' תגין דז"א שהם האורות שלקח העין מאח"פ והם החופפי' אך הנקודות הם האורות עצמן היוצאי' מהטיבור דרך עין כמבואר במקומו בח"א ובזה ניחא דאיכא טעמי' ונקודות שהם ב' בחי' וגם אלו הם התגין שבאותיות אחוריי' דאו"א. והנה לפי שעיקר הקליפות לא נעשו אלא מז' כלי' דזו"נ ממש שמיתו לכן נרמז באותיות שט"ן ע"ז אותיות שעטנ"ז כי הקליפות הם השטן העז והקשה שמחוזק וגבורות שבהם יצא השטן שהם הקליפו'. וכבר ידעת בזוהר פקודי ובאדרא כו' כנז' אלו המלכים ניצוצין דאזדריקו כהאי אומנא דאכתש בפרזלא וזהו אותיות ג"ץ כמ"ש במשנה במס' בבא קמא פ"ח גץ שיצא מתחת הפטיש כי זהו שטן ע"ז הם גץ היוצא מתחת הפטיש

פרק שמיני אחר שביארנו בפרקי' שעברו ענין ז' המלכים דמיתו והאחור דג"ר שהיה בהם ביטול אך לא מתו ואיך ביטול האחוריים היה בעת ז' מיתו' המלכים ממש ובסיבתם כנז' בפרק שקדם ונבארם עתה בפ' ואלה המלכים וגו' אשר גם באדרא נשא והאזינו נדרשו הפסוקים האלו בתיקוני האצי' כולו והנה הם זיין מלכים דעת חג"ת נצח הוד יסוד מלכות והם בלע כנגד הדעת ויובב החסד וחושם גבורה והדד ת"ת ושלמה נו"ה ושאול יסוד ובעל חנן מלכות. והענין כי ארץ אדום היא בינה דמינה מתערין דינין אדומים בשנים והם הז' מלכים דזו"נ דנפקין מינה בסוד נקודות שהי' דינין תקיפין קודם התיקון ולפי שהד' אחוריים דאו"א וי"ס ותבונה ירדו במקום ז' מלכים אלו באצילו' כנ"ל בפ' שעבר והי' ביטולם בעת מיתת ז' מלכים ולכן תמצא שבז' מלכים לא נז' שם אביהם רק בז' מהם שהם בלע בן בעור ויובב בן זרח והדד בן בדד ובעל חנן בן עכבור להורות על ד' אחוריים של האבות הנז' שגם הם נפלו ואמנם לפי האמת שלא מתו ממש רק ביטול בעלמא לכן נזכרו בעת המלוכה ולא בעת מיתתם כי לא נאמר וימת בלע בן בעור כמ"ש וימלוך באדום בלע בן בעור וכן לא כתיב וימת יובב בן זרח וכיוצא בשאר הד' להורות כי אחורי אבות לא מתו רק ביטול לבד ומן הראוי היה שא' מן הד' הנז' בו שם האב יהי' חושם שהוא הגבורה יען שהוא מעורר התפשטות ה"ג באימא ובשובו נפלו וא"כ למה לא נז' שם האב כמ"ש בב' הראשונים והלא הוא ג"כ המלך הג' אך הענין כי אין אומרין פלוני בן פלונית רק בן פלוני הנז' ע"ש האב כמ"ש למשפחותם לבית אבותם והנה חושם זה רומז לנוק' שהם ה"ג דנוק' לכן לא נאמר בו בן פלוני והנה הראשון נק' בלע שהוא בלעם כמשרז"ל ולכן היה בלעם שקול כמשה ע"ה כי משה הוא סוד הדעת כנזכר שהוא דעת עליון דאבא לכן גם בבלעם כתיב ויודע דעת עליון כי יצא מסיגי מלך זה דעת העליון וז"ש מהררי קדם כי אלו הם מלכי קדמאין הנק' הררי קדם וגם כי הם בסוד המלכות וכ"כ בפ' ויחי ד' רפ"ג ב' שלכן נקראי' מלכים כנז' ח"ג פ"א ולכן נקרא חכמת בני קדם חכמה תתאה מלכות ויובב שהוא החסד ולכן נקרא בן זרח לשון זריחה כי החסד הוא אור כנודע וחשם הוא הגבורה אותיות חמש ה"ג וכן חשם מארץ התימני ר"ת חמה וס"ת מיץ למפרע וז"ס כי מיץ חלב יוציא חמה שהם סוד הגבורות שתחת דם נעשה חלב וחמאה בדדי אשה מתמצי' דם המתמצה בדדים והדד בן בדד הוא ת"ת ונק' כן כמ"ש בש"א ח"ג פ"ו כי לפעמים אבא ויש"ס נעשים ח פרצוף וכן בינה ותבונה חד פרצוף וזה מה שהיה מקום היסוד דבינה הוא עתה מקום החזה דבחי' כל הפרצופי' ושם נעשים הדדים כמ"ש באורך בש"ח וזהו הדד בן בדד ב"פ ד"ד שהם בחזה ת"ת וכן אותיות בדד ב' דדים ובמות זה המלך צמקו דדי הבינה כדרך אשה שצמק דדי' במות ולד שלה והם בחי' התפשטות הה"ג ביסוד אימא כנ"ל בפ"ו שנפלו אז אשר הם דם ונעשו חלב עתה צמקו. ושאול הוא היסוד בסוד רחובו' הנהר שהודעתיך שהו' העיטרא דיסוד דבינה המתרחב' ור"ת שאול מרחובות הנהר הוא משה כי משה הוא היסוד דאבא כנודע והנה גם שאול מלך ישראל היה מכאן וז"ש בשאול והנה הוא נחבא אל הכלים כי בעת שנשברו אלו הכלים נסתלקו משם האורות ולא נשארו רק רפ"ח ניצוצין שנבאר בפ' הבא. ואמנם בכלי של היסוד נשאר אור אחד מלבד הרפ"ח כדי להחיות כלי המלכות דלית לה מגרמה כלום וזה האור הנחבא שם בעת השבירה הוא שאול המלך כי מן הראוי היה שיסתלק גם הוא ונחבא אל הכלים כמתגנב לצורך המל' ולכן זכה אל המלוכה כיון שכוונת חיבורו היה להאיר אל המלכות נשאר ענין המלך הח'. ואשתו מהיטבאל ית' בע"ה בחלק הבא גם בש"ב ח"ב פ"א באורך אלו המלכים בפ' וישלח בלע וחשם ויובב עי"ש

פרק ט אחר שבארנו לעיל פ"ג ז' מלכים דמיתו ממש כי אורות שנסתלקו היא מבחינת הנפש המסתלקות מן הגוף והכלים שירדו בבריאה היא בסוד וישב העפר אל הארץ כשהי' ונבאר עתה ענין אחר הנזכר בזוהר פ' שלח קצ"ט א' והוא ענין כח הנקרא