מבוא שערים קי

בקבע לעולם. גם סיוע בזה מ"ש בח"א פ"ז ענין זיווג א"א בסוד נשיקין להוציא הטפה לצורך זו"נ ומשם ירדה ונמשכה בסוד זיווג התחתון ביסוד שלו המתלבש תוך או"א ואז ברדת טפה ההוא באור גדול בנה"י שבו עצמו המתלבשין תוך חג"ת דאו"א ניתוסף שם אור גדול ובוקע ונתהוו שם בחי' הדדים. ובזה נבין טעם למה בדדי הזכר לא יש חלב כי אם בדדי הנקבה והטעם כי טפה הנ"ל כאשר יצאה מיסוד א"א ונתנה באבא היה בו זמן מועט ונעשה בו רושם קטן כי דדי זכר קטנים מאוד ומלבד זה גם הטפה עצמה עדיין היתה צורת י' קטנה ולכן ג"כ לא היה חלב בדדי הזכר אמנם אח"כ האבא נתן הטפה ההוא באימא ונשארה שם ט' חדשים העיבור זמן ארוך וגם כי הטפה בעצמו נגדלה ושם בהמשך העיבור נעשה פרצוף גמור כנודע ואז מחמת האור הגדול נגדלה דדי האשה מאוד וגם ניתן בהם אור החלב ההוא ולא כן בזכר. גם טעם אחר כי הנה בעת הלידה מתקבצין כל האורות הנה"י דאימא וכל אורות דזו"נ אשר עומדים שם בסוד העיבור ואז ריבוי האורות דנה"י דאימא הם סיבה כנ"ל בפ"ב לדחות העיבור לחוץ בסוד הלידה ואז ניתוסף הארה גדולה ועצומה מחזה דאימא ולמעלה כי עלה פנימית נה"י למעלה בחג"ת ששם הדדים והנה בלטו בם מחמת ב"פ דנ"ה דא"א כנ"ל ועדיין היו צומקים וקטנים בלי חלב ועתה נתמלאו הארה גדולה ובקעים ויצא מהם החלב כנראה בחוש הראו' שאחר הלידה מתחיל החלב לצאת מן הדדים משא"כ בזכר שאין בו בחי' לידה ועליות האורות בהם לכן דדיו קטנים ובלתי חלב. גם טעם אחר למה נגדלין עתה בעת הלידה ומתרבה בהם החלב כמ"ש בע"ה וגם נת"ל פרק א' כי החלב הוא מאותן הסיגים של דם לידה שלא נתבררו על ידי העיבור ועולין בחזה ומתהפכים לחלב והנה אין עלייתן אלא בשעת הלידה ולכן אין שם חלב אלא עד עת הלידה כי אין החלב עצמו אלא מאותן הסיגים אמנם הדדים עצמן הם מב' פרקין עילאין דנ"ה דא"א כנ"ל ע"י הריבוי אורות שסייעם לזה נמצא כי הדדים בחי' א' והחלב בחי' א' וכמ"ש בפ"ד. והנה ענין הדדים בעצמ' הם נמשכים משם אלקי' כי הנה הנקבה נקרא אלקי' ויש בה שם אלקי' בג"ר וכן בגיא וכן בג"ת והנה שם אלקי' שבג' אמצעים שבה מתפרשין לג' א"ל בימין בסוד חסד אל ומ"י בשמאל כי שם סוד בינה הנקרא מ"י ולכן סוד מ"י דאלהים הוא בגבורה וה' מאלהים באמצע ומאלו הג' בחי' מתפשט אל דדי האשה כי אל דאלהי' מתפשט בדד ימין ומ"י של אלהי' בדד השמאלי וה' דאלהי' בין ב' הדדי' באמצע ולכן הושמה אות ה' באמצע שם אלהי' אל מכאן ומ"י מכאן וה' באמצע וז"ס אותם ב' הנביאי' הנקראו אלדד ומידד היו יונקי' משני דדי של הנוק' תחתונה של הז"א וא"ל ד"ד הוא הראשון כי הוא דד הימין המצטרפות עם אל מאלהי' ונעשה אלדד ומידד הוא דד שמאלי המצטרפות עם מ"י דאלהים ונעשה מידד הנה חלב הנמשך לב' דדי' הוא דרך אות ה' מאלהי' שבאמצע שהוא נעשה צינור לחלב המיתוק לב' הדדים ומתפשט לכאן ולכאן בסוד ת"ת המכריע בין שניהם ונודע כי החלב אינו שוה בבחי' א' כי החלב הנמשך בדד ימין יהיה יותר מתוק מחלב הנמשך בדד השמאלי נמצא כי ב' מיני חלב יתפשט דרך זה הצינור שהוא ה' מאלהי' ושתיה' צריכי' להמצא רמוזים באות ה' והוא כי יש בחי' מלוי ובחי' ציור כי כשתמלא ה' זו בג' מיני מלואי' שסימנם יה"א גי' א"ל וג' כוללים הם ל"ד ואות ה' עצמה הם ל"ט וכללו' הכל ביחד עם כללות הה' הם מ' כמנין חל"ב. גם יש בחי' אחרת כי כשתקח ג' המלואי' לבדם ר"ל שהם יה"א גי' י"ו וכשתצייר אות ה' בב' ציורים ד"ו ד"י גי' כ"ד עם י"ו דמלואי' הם מ' כמנין חל"ב הרי נתבאר ב' מיני חלב באות ה' דאלהי' שהוא החלב הנמשך לדד ימין והחלב הנמשך לדד השמאלי. גם נודע כי הדדי' נקרא ג"כ שדיים כמ"ש בין שדי ילין והענין דע כי יש שם שדי ברפה והם בדדים ויש שם שדי בדגש והוא שם קדוש והוא מלמטה ביסוד. והענין הוא דע כי שם הוי"ה יש לה ד' מילואי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכ"א הוא בחי' ע"ב כי שם ס"ג עם י' אותיות גי' ע"ב וכן שם מ"ה הוי"ה פשוט הוא כ"ו ועם מ"ה המלוי הוא ע"א וא' יתירה שיש בשם ס"ג שנעשה ע"ב כנודע הרי ע"ב ושם הוי"ה דבין בבחי' אחוריי' שהם י' י"ה יה"ו יהו"ה הוא ע"ב והם ג"פ ע"ב בהתחברות' עם חשבונות אחרי' כנ"ל אמנם ע"ב הראשון מכולם הוא מפורש יותר לכן אותו ע"ב נמנה לבדו והוא גי' חס"ד לכן מקומו בחסד וג' ע"ב אחרי' נעשו רי"ו שהה גי' גבורה הרי ע"ב רי"ו הנ"ל יוצאי' כנ"ל ש"ב ח"ג פ"ט ובזה תבין איך גם היניקה הוא בסוד עיבור שהם ע"ב רי"ו והנה ע"ב רי"ו הנ"ל יוצאי' משם הויה עצמה שורש שלה' שהם גי' כ"ו ושם זה הוא בת"ת וע"ב בחסד ורי"ו בגבו' וכללו' ג' בחי' אלו שהם כ"ו ע"ב רי"ו הם חג"ת גי' שדי וכמבואר בכוונת ויעבור ה' הרי כי נרמזו בחג"ת שם שד"י וכנגדם גם בנה"י יש שם ע"ב רי"ו כ"ו והוא שד"י ג"כ אלא שזה שד"י עליון שהוא יותר רחמי' יען הוא בג"א לכן הוא ברפה כמ"ש בין שד"י ילין הנה משם נעש' שדיי' המריקי' לחלב הלבן ומתהפך בהם הדם לחלב שהוא רחמי' אך שד"י שהוא בדגש כמ"ש ואל שדי והוא מורה על דין הוא בג"ת נה"י נמצא כי בזמן היניקה יניק הז"א מאלו השדיי' שהוא שדי העליון ברפה בחג"ת דאי' והגדילו ג"א דז"א ונעשה בו סוד ע"ב רי"ו כ"ו אחרי' התחתונים בנה"י שבו בסו' שם שד"י ברגש שהוא יותר דין והרי נת' בזה איך ע"י היניק' נעש' ז"א בסו' ו"ק גמורות כי מה שהיו בתחלה בעיבור ג' כלילין בג' עתה נתפשט לו"ק בסוד פרצוף א' קשור זב"ז היטב דרך קוים והרי זה תיקון נוסף על תיקון הנעשה ע"י