עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים

ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים סז

Likkutei Maharil (vayikra bamidbar dvarim) 67 · ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים · free full Hebrew text

Open in the reader →

באותן שתי מדרגות וגם במים היינו דמעות היינו תשובה שלימה והנה בחג הקדוש הזה נצטוונו בפסח מצה ומרור וי"ל ג"כ ע"ד הנ"ל ובאזהר' על חמץ ושאור וי"ל רמז חמץ היינו יצה"ר ושאור מרומז למסית כמו שאור שמחמץ עיסות אחרות ואנחנו נשליך ענינ' ונאכל מצה והנה פסח מצה ומרור י"ל רמז פסח היינו אברהם כי התרגום הוא זבח פסח דבח חייס והיינו מצד חסד וי"ל עוד רמז כי מ"ק מן פ' הוא ח' וד' גדולה היינו ח' ע"ד דאיתא ב' מבראשית מאתוון רברבין והיינו כמו שני בתין וי"ל עוד כי פ' היינו פדות כדאיתא בזה"ק שאות פ' רצתה לברוא בה את העולם כיון שהוא פדות ובמצרים היה פדות ומצה רומז ליצחק אבינו שהוא בזריזות היא ממדת גבורה וגם על דרך איזה גבור הכובש וכו' ומצה היפך היצה"ר היינו מדת יצחק ומרור הוא מדת יעקב כי מרור בלא ואו גי' תם והנה יעקב אילנא דחיי וא"ש מאמר חז"ל כל הרואה יעקב בחלום חיים נתוספו לו ואיתא בספרים מן תיבת מת ר"ל אזי כשחותכין האות תיו לשנים הוי שני רישין נמצא לפי דרכינו מרומז על חיים היינו יעקב וי"ל רמז שע"י קושי השעבוד יצאו ישראל ממצרים כן הוא מאחז"ל י"ל כך דהי' נגזר הגלות מצרים ת' שנה וידוע שבמצרים הי' חסרי דעת ואיתא אין עני אלא מן התורה ומצות ואיתא עני חשוב כמת והנה נגזר ת' שנים ומס"ק מן ת' עולה מ' והוי מת וכשנחתך ה"ת והוי שני רישין הוי מרור עוד י"ל רמז על רד"ו שנים דהנה אמרנו שמאות ח' עד אות ה' אין חילוק רק נקודה אחת קטנה וע"י תשובה נפתח ח' ונעשה ה' והנה במצרים שהיו ישראל עושין תשובה ע"ד הפסוק וירא אלקים את ב"י וידע אלקי' ותרגום יונתן שבינונים עשו תשובה והרשעים חזרו בתשובה והנה בין תיבת ר' לתיבת ד' אין חילוק ג"כ רק נקודה וע"י תשובה הנ"ל אזי מן ה' נעשה ר"ד ומ"ק מן רד הוי ו' והוי רדו והנה המכות במצרי' הי' עשרה והנה עם ג' כוללות דצך עדש באחב הוי י"ג י"ל מרומז נגד י"ג מדות של רחמים שהי' הש"י מרחם על ישראל ולכך הכה את המצרים כך לכך הי' נותן ר"י סימנים לכוון בזה על י"ג מדות ש"ר עוי"ל דצך מרומז על יעקב ד' פעמים צך היינו תם עד"ש מרומז על יצחק כי עדשים אדומות כאשר אמר הלעיטני מן האדום באחב מרומז על אברהם כי ח' חילוף באות ה' כי אחה"ע מתחלף והיינו באהב כידוע זרע אברהם אוהבי ולכך נתן ר"י סימנים להורות שזה הי' בבחי' זכות אבות וע"י אמירתנו אנחנו מקושרי' באבות ולכך אנחנו צריכים לומר פסח מצה ומרור היינו אבות כנ"ל ואח"כ לפרש פסח וכו' מצה וכו' והיינו כלל ופרט כי האבות הם כלל ואנחנו פרט ותורה ג"כ שבכתב כלל כי ליכא שום ענין דלא רמיזא באורייתא ושבע"פ הוי פרט רק שיש לתת טעם גבי דצך וכו' הוי פרט וכלל וי"ל כי פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט רמז שבכל דור ודור האומות הם עומדים עלינו והקב"ה. מצילנו מידם ומקוים נתתי כפרך וכו' שמעתי מאמו"ר שע"י שנתתי כבר כפרך מצרים עי"ז כוש ושבא תחתך היינו שאר אומות ג"כ תחתך כן יוכל לפעול מהתנוצו' הראשון והנה יש עוד רמז בהגעלה היינו מי שבפנים הוא רשע בחמין ובצונן היינו תשובה קלח מי שבחוץ הוא רשע והנה י"ל והי' כי יאמרו אליכם בניכם וכו' והי' לשון שמחה שאינו מחזיק רשעות בפנים רק שמוציא לחוץ ושואל מה העבודה הזאת לכם והיינו כך דהנה אנחנו אוכלים פסח צלוי ונוטלי' שכר גדול ושואל איך הוי עבודה מה שהוא לכם היינו היתר הנאה וע"ז בא התשוב' אשר פסח וכו' שחס עלינו ה' אף שלא היינו כדאי והיינו מצד אברהם בנגפו את מצרים היינו מצד הגבורה ואת בתינו הציל היינו אחר שנגף את המצרים והי' מתנהג במדת הדין עם כל זה בתינו הציל היינו ממדת רחמים שהוא יעקב א"כ הי' שני עניני' שמקודם הי' חסד ואחר הגבורה הי' הרחמי' כובשי' את כעס לכך באה עבודה כזו כי הי' חסד כפול מתחילה כשבא הקב"ה במצרים והי' משגיח על ישראל הגם שהיו גוי מקרב גוי הי' חס על בתי ישראל ואח"כ התנהג במדה"ר לכך אנו אוכלים פסח מצה ומרור וכנ"ל כי הי' חסדים כפולים וגם מן הת' שנה נעשו רדו וכנ"ל והנה ויקוד העם וישתחוו לכאורה הי' לכתוב פסוק מיוחד אך שגם זה הוא תשובה לבן רשע שע"י האמירה וסיפור יתהפך לבו מן הרשעות והראי' ויקוד העם וישתחוו היינו אפי' עם היינו ערב רב באו לידי האמונה ויקדו וישתחוו והיינו שאותם הדיבורים עשו רושם לטובה ויעשו גם עכשיו רושם לטובה והנה מרור ג"כ מרומז בענין ואמרת' שהוא לשון מר ומצה ג"כ רמז הציל בגימ' מצה נמצא ק"ו הוא כיון שזה תשובה לבן רשע לחזור מרשעתו מכ"ש שיש תועלת לנו בספורנו הקהה את שניו ולא כתיב תכה רק הקהה היינו חלישות תאוה כי שן מרומז על תאוה כי תולדה דשן נתחככה בכותל להנאתו כי זה עיקר ליצה"ר התאוות וע"י הסיפור תקהה את שיניו היינו שיתמעט תאוותו וי"ל ע"ד רמז בגמרא רב אמר מבעה זה אדם ושמואל אמר מבעה זה השן י"ל דלא פליגי רב מרמז שמבעה היינו מדרגה גדולה כי היינו אותיות ע"ב מה והיינו זה אדם כי זה היינו השפעה והנה ע"ב הוא חסד והיינו מבעה ודוק כי אדם גימ' מה ושמואל אמר