ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קכא

דג"כ יש לו שותפות ושייך ג"כ לכאורה מגו דזכי לנפשי' מ"מ הא שם ע"כ לאו מדין זכי' קאתי מדקתני אם שלהם נשחט ראשון משמע אבל אם שלו נשחט ראשון אע"ג שהם קנו לעצמם פסח והוי חזרה מ"מ אוכלים משלו ואמאי הא לא הוי זכות אלא ודאי מדין שליחות פריך שפיר מנ"ל דשליחות מהני דילמ' שליחות לא מהני ושם מהני מדין זכי' ואף דזכי' הוא מדין שליחות מ"מ מגו דזכי לנפשי' דזה עדיף משליחות וכנ"ל אך לכאורה קשה מ"מ מה פריך דילמ' שאני התם הא אם אמרינן אין שוחטין הפסח על היחיד א"כ לא שייך מגו דזכי לנפשי' דהא לא מצי לזכות לנפשי' לחוד דהוא יחיד אך ז"א דבאמת עיין בב"מ גבי טלית מבואר אף דלנפשי' לחוד לא מצי לזכות רק אם זכי נמי לחברי' מ"מ מהני הזכי' מגו דזכי לנפשי' וא"כ הוא הדין הכא ופשוט הוא א"כ לפ"ז מתורץ קושית התוס' ואין צריך לתירוצם ולא קשה קושית המהרש"א הנ"ל וק"ל בעז"ה

דף מג ע"ב תנן נערה המאורסה וכו' אמר ר"ל כמחלוקת לגרושין וכו' ור' יוחנן אמר וכו' וקשה לי לר"ל לאשמעינן הפלוגת' בקדושין דסברי רבנן דיכולה לקבל הקדושין וניתנו בגירושין במכש"כ ונ"ל דאשמעינן רבותא לר' יהודה אך קשה כח דהתיר' עדיף דהא ל"ל דאשמעינן רבות' אליב' דר' יהודה דהלכת' כוותי' דהא פסקינן כת"ק

פירש"י ד"ה כך מחלוקת בקידושין וכו' דאם קדשה עצמה מקודשת קשה לי דהלשון משמע דבדיעבד מהני הקדושין ולכתחלה לא א"כ עה פריך בגמר' על ר"ל בה ובשלוחה לא הא י"ל דהיינו לכתחלה אך י"ל דקשה עוד לענין מה נקט הגמר' בה ובשלוחה לא הוי לי' למינקט בה לא וי"ל כך דרש"י פי' בד"ה גירושין דמכנסת עצמה וכו' דאבי' ניחא לי' עכ"ל א"כ הוי מה שהיא מקבלת מטעם כמו שליחות דהיא הוי' שלוחה של אבי' א"כ לר"ל דסובר דבקדושין יכולה היא לקבל לרבנן ולכאורה קשה אמאי בשלמא גירושין תלה הכתוב ביד דכתיב ונתן בידה וכיון דיש לה יד אזי יכולה לקבל משא"כ בקדושין כיון דהתורה זכתה להאב ואמאי יכולה היא לקבל ואי משום ויצאה והיתה דהוי היקש א"כ כי צווח אמאי לא אשגחו בי' ואפשר י"ל דבאמת הכסף קדושין שייך לאבי' רק כיון דיש לה יד יכולה לקבל הקדושין מסתמ' ניחא לי' לאבי' ואי משום דמפקעת עצמה מרשות אבי' ז"א דהא על האב צצוה להשיא בתו כדכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים אך לפ"ז היא שלוחה של אב א"כ לפ"ז אם היא עושה שליח לא מהני דהוי כמו מילי דהא היא בעצמה הוי' מטעם שליחות וא"כ בשלוחה לא היינו אפי' דיעבד א"כ בה משמע ג"כ אפי' בדיעבד ומקשה שפיר לר"ל ודו"ק אח"ז ראיתי במהרש"א דכותב ג"כ דהיא הוי שליח של אבי' ע"ש

הר"ן ז"ל מביא תירוץ דבקדושין דמדעתה ובגרושין בע"כ וקשה הוי' לי' לפרש כמו שפירש"י דהסבר' דבקדושין מפקעת עצמה ובגרושין מכנסת עצמה ובאמת יש נ"מ דאם מטעם מכנסת א"כ אבי' ניחא לי' והוית שלוחו א"כ לא מצית משוית שליח דהוי מילי ולהטעם דקדושין מדעתה וכו' וגרושין לא בעינן דעת א"כ יכולה ג"כ לעשות שליח בגרושין אך ז"א דקשה (חסר סוף המאמר)

דף מה ע"ב בגמר' קטנה שנתקדשה לדעת אבי' והלך אבי' למדינת הים וכו' הקשה הפ"י לשיטת רש"י דס"ל דהא דרשאי לאכול בתרומה לרב הונא היינו מטעם חזקה דסתם קדושין לחופה קיימא א"כ מה הוצרך רש"י לומר גבי ממון אוקי ממון בחזקת לר"י ובתרומה היינו הטעם משום דדברי תורת ארוסה אוכלת בתרומה ולא הוי רק דרבנן ואמאי לא פירש"י כפשוטו דגבי תרומה רשאי לאכול משום חזקה וגבי ממון להוצי' ודאי לא מהני מטעם חזקה עיין בפ"י ונ"ל לתרץ ת"ל הקושי' של הפ"י דהנה לכאורה קשה לי על רש"י דפי' דרשאי לאכול בתרומה מטעם חזקה דסתם קדושין לחופה קיימ' וקשה לי על פירושו דהנה ידוע הובא בפוסקים דחזקה כל היכא דאיכ' לברורי לא סמכינן אחזקה היינו שאינו חזקה כלל היכא דאיכ' לברורי וא"כ לפ"ז מה יועיל כאן חזקה שנתיר אותה לאכול בתרומה מטעם חזקה שוודאי לא ממ"ה אבי' היינו שרוצה בהקדושין דהא החזקה לא הוי כלל דהא איכ' לברורי היינו שיבוא אבי' ונדע מה בלבו שאמר אם רוצה וא"כ האיך רשאי לאכול בתרומה מטעם חזקה זו עכשיו דהא איכא לברורי אך ז"א דהנה ידוע דאם אמרינן אין ברירה אזי אף אם בא אב ואומר שרוצה בנשואין אזי אין ראוי להאמין שרוצה דדילמא אין ברירה עיין בגיטין פרק כל הגט ובביצה ע"ש וא"כ לפ"ז שפיר פירש"י דרשאי עכשיו לאכול בתרומה מטעם חזקה שודאי רוצה האב בנשואין מטעם סתם קדושין לחופה קיימא ואיכא למימר דהא איכא לברורי היינו שנשאל לאבי' אם רוצה ז"א דאף אם יאמר שרוצה ג"כ אינה רשאי לאכול מטעם הנשואין דדילמא אין ברירה ואם כן יש לומר אף שרוצה עכשיו מכל מקום דלמא לא רצה אז בשעת מעשה אילו הוי ידע וא"כ ודאי ליכא לברורי ולכך רשאי לאכול בתרומה מטעם