ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות ט

הראי' משונמית ע"ש אך לכאורה צ"ע דהא כתיב וימהר אברהם האהלה אל שרה וגומר דמשמע שהיתה יושבת בביתה וגם משמעות דאי' שרה אשתך ויאמר הנה באהל אזי המשמעות שאפשר לא ראתה המלאכים א"כ לכאורה אין תימה על שצחקה שרה אך י"ל כך דהנה רש"י פי' ועל פסוק שוב אשוב לא בשרו המלאך שישוב אלא בשליחותו של מקום אמר לו ע"פ והנה לפ"ז הי' לשרה לידע שמלאכים הם כיון שאמר שוב אשוב א"כ וודאי בשליחות המקום כי אדם אין בטוח על עצמו לומר שודאי ישוב כמו שפירש"י ולפ"ז קאמר הכתוב כך ויאמר ה' אל אברם למה זה צחקה שרה כו' היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך וגו' והיינו כתרגומו היתכסי והיינו הלא לא הי' הדיבור הזה למועד אשוב וכו' שאמר המלאך לה הי' מכוס' מן הש"י והיינו שלא אמר מעצמו כי אם בשליחות המקום וכנ"ל ותכחש שרה וגומר והיינו כי גדולה תשובה שעבירות נעשו כזכות וגדולה תשובה שנעשו עבירות זדונות כשגגות ופריך בגמרא אהדדי ומשני כאן מאהבה כאן מיראה נמצא אם עשה עבירה במזיד ועשה תשובה מיראה נעשה כשוגג נמצא זה הוא כמו הכחשה שהגם שעשה במזיד הוי כאילו לא עשה במזיד לכך נראה לומר כוונת הפסוק ותכחש שרה היינו שכיחשה את העבירה לאמר לא צחקתי היינו שיאמר שלא צחקה והיינו כי יראה ועשתה תשובה נמצא היתה מכחשת את העבירה שבמזיד שהוא נעשה כשוגג ויאמר לא כי צחקת היינו שאברהם רצה שתעשה תשובה מאהבה כמדת אברהם ונעשה כזכיות

המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ביאור הענין ע"ד שאלה נשאל ר"ש בזהר בפסוק כי בכל חכמי הגוים כו' נדרש ג"כ בכל חכמי הגוים מאין כמוך אבל בחכמי ישראל קם כדרשתם ז"ל ולא קם נביא כמשה והשיב ר"ש אה"נ בישראל קם כי חלק ה' עמו חלק השם להם מחכמתו מה הקב"ה מחי' מתים גם אליהו מחי' מתים ועוד הקב"ה גוזר וצדיק מבטל צדיק מושל ביראת אלקים וגם לעתיד דרשו רז"ל עתידים צדיקים להחיות המתים כו' בא וראה כח הצדיקים גדול מאוד להיות הוא הצנור על ידו כל מפעלות אלקים בארץ כי כן גזר ואמר הש"י ויתעל' וחלק מחכמתו ליראיו העובדים אותו באמת והיא הנרצה בפסוק אשר התחלנו בו המכסה אני מאברהם אשר אני עושה דייקא כי גם הוא יגדל ויוכל לפעול מפעלות אלקים חיים מדי דברנו מזה נפרש בדברינו פסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ידוע כי הצדיקים נקרא יעקב גם ישראל בחי' קטנות ובחי' גדלות המורה על זה שני שמות הנ"ל ועתה בהיותינו בכור הברזל עול הגלות תחשכנה עינינו הראות אין מבין כי כל מפעלות אלקים הולך סובב ע"י הצנור בחי' צדיק הנ"ל וכאשר יגיע במהר' לקץ הגלות ויגאלנו ברחמיו אז תמלא הארץ דעה כו' אז מגדולם ועד קטנם יעידון ויגידון על הצדיק כי הוא עושה נפלאות כמבואר לעיל בכח גזרת חכמה עליונה מה הקב"ה מחי' מתים גם הצדיקים יכולים להחיות וזאת הוא פי' הפסוק הזה כעת היינו עת דודים פדותנו יגיע יאמר בפי כל ליעקב ולישראל הוא על הצדיק הנקרא בשני בחי' הנ"ל מה פעל אל כל מה שפועל הבורא גם הצדיק יפעול בכח השי"ת

או יאמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כו' הש"י משלם מדה כנגד מדה בשלימות הנה אברהם האוהב הנאמן עשה טוב בעמיו בפרסמו גדולת הש"י לכל באי עולם כי בתחילה לא נקרא כי אם אלקי השמים ואחרי שהרגילו בפי הבריות נקרא אלקי השמים ואלקי הארץ והנה ידוע כי מלת אני הוא בחי' התגלות ע"ד אני והו הושיעה נא כידוע ליודעי חן והוא אמירת הש"י המכסה אני מאברהם היינו בחי' אני התגלות פירסום קדושתו אשר אני עושה הלא גם הוא פעל ועשה עמדי בחי' אני בפרסום קדושת שמי לכל באי עולם לכן מהראוי לשלם תגמולו כפעלו כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו כבר העיר בזה מאור עינינו רש"י ז"ל בביאורו על התורה במלת למען שאין לו פירוש אחרי אשר אפרש מלת ידעתיו כמשמעו והוכרח לפרש מלת ידעתיו לשון חבה כמו מודע לאשה בועז מודעתינו כו' וע"ש והנה התרגום אנקלוס מתרגם מלת ידעתיו כמשמעו ארי גלי קדמי ולהצדיק את תרגומו בזה נראה לפרש בעזהש"י בהקד' עוד איזה דקדוק בפסוק הנ"ל א' למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו היאומן כזאת על אברהם אבינו ראש כל המאמיני' שהוא יעבוד ע"מ לקבל פרס הלא אברהם משבחו ומקלסו בוראנו אברהם אוהבי הוא האוהב הנאמן אשר אין עבודתו ע"מ לקבל פרס ב' תיבות על אברהם אין להם שום פירוש כי הי' לו לומר על בית אברהם הן אמת כי כבר קדמוני רבותינו הקדושי' בדרשתם כל המעמיד בן צדיק כו' גם דבריהם צריכים ביאור כי לא שייך זאת אצל הצדיקים שגם מצד עצמ' קרוי' חי' גם במיתתם כדרשת' ז"ל ובניהו בן יהוידע בן איש חי כו' ולפי ערכם לא יתכן אצלם מעלת העמדת בן צדיק ומה טובם בזו המעלות ג' יש לדקדק מה רבותי' של האדם הגדול בענקי' הוא אברהם אבינו בצואה זו הלא בעינינו אנו רואי' כי רוב אבות לבנים מצוי' על זאת אף כי לא דרכם דרך הישר ביתרון המעלה כאברהם הן זאת מילתא זוטרתי לגבי' עוד אחת הוא לבאר מלת אחריו הוא מיותר בפסוק הזה אמנם האיר ה' עיני לתרץ הכל על נכון כי הנה ידוע לעובדי השם באמת אשר משתוקקים בכל אות נפשם להיות הולכים בדרכיהם הלוך ונסוע בלי הפסק כלל זאת היא חייהם ואורך ימיהם להוסיף בעבודתם השלימ' בחשק