עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות

ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות ח

Likkutei Maharil (Bereshit Shemot) 8 · ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות · free full Hebrew text

Open in the reader →

ישן (ולעיל שהי' לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם באותה שעה כשר הי') אך לפירש"י שלפנינו נ"ל בדרך זה הפשוט מאד כי ההפרש מבאר בין הבטחה הנאמנה מאתו יתברך אחרי פרידת לוט ובין הבטחה שהי' בעודו אצלו כי שם נאמר לו בפעם ראשונה וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת כו' להיותו נחבר ללוט פרץ ה' את מעשיו ביעידת מתנת הארץ לזרעו דייקא אך בפרידת לוט מעמו בפעם הזאת נאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ייעד המתנה הזאת גם לו נוסף על הבטחת מתנה לבניו והוא כונת רש"י ז"ל אחרי הפרד לוט מעמו וז"ל כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו דייקא מתנה זו פורש ממנו ולא נתנה כי אם לבניו ולזרעו כנ"ל ואחרי פרידתו הובטח במתנה גמורה לו ולבניו

או יאמר כי ידוע כי כל אדם המחבר א"ע להצדיק הוא נתקדש ונתטהר כי כל המחובר לטהור טהור אך האדם צריך לידע ולהבין בעצמו שהצדיק הוא העיקר והוא הטפל ולהיות כפוף באמת להצדיק ובזה פירש"י ניחא כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו ולא קשיא מה שכתוב למעלה וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך כי כל זמן שלוט ידע והבין בעצמו שאברהם הוא הצדיק והעיקר והוא הטפל אז הי' דבוק ומחובר להצדיק והמחובר לטהור טהור אבל כאן כתיב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וכו' ולא הי' לוט כפוף והי' רשע לכך כל זמן שהיה עמו פירש הדיבר ממנו ודוק דזה ניחא בס"ד (כאן נשמט וכתוב בדף פ"ו

) ויכל לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם נ"ל לפרש ע"ד זה בהיות כי הצדיקים עובדי השם באמת כלתה נפשם וכל מגמת חפצם שתהי' השכינה מדברת מתוך גרונם והם מכינים עצמם להיות כלי מוכשר לזה שכל דיבורים לא יצאו משפה ולחוץ מקדושתם וטוב מעללם יראה לפני אלקים כעל גמולות ישלם בזה המה ממתיקים הגבורות מבחי' אלקים כנודע והדינים סרים מעל הצדיק הנקרא אברהם כפשוטו ועוד בזה לדבר כי גם מה שהיא למעלה מעל אברהם בחי' הספירה כידוע ליודעי חן אשר משם דינים מתערין ממותקים במקומם ומתהוים רחמים גמורים וחסדים גדולים להשפיע רב טוב על כללות ישראל בכל ענינים הנצרכים בכלל ובפרט בלי שום מחסור והוא הנרצה בפסוק ויכל לדבר אתו היינו כי הצדיק יש לו כלות הנפש והשתוקקת גדול שיהיו כל דיבורים אתו יתברך ויתעלה פועל בזה ויעל אלקים מעל אברהם היינו הגבורת בחי' אלקים מעל אברהם היינו הצדיק המכונה בשם אברהם כפשוטו כנ"ל ועוד למעלה בוקע ועולה עד הספירה הנ"ל אשר היא ממעל לאברהם להמתיק הגבורות לשרשם ובזה פעולת צדיק לחיים ולרב טוב להשפיע רב טוב על כללות ישראל ובזה נתהווה שעשועים ותענוגים למעלה

פרשת וירא

למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי פירש"י שהקב"ה שינה מפני השלום כי היא אמרה ואדוני זקן דהיינו על אברהם ויל"ד מפני מה שינה הקב"ה וכי לא הי' ביכולת הקב"ה ליתן בלב אברהם שלא יכעס אך נראה לפרש ע"ד שאיתא בגמרא לית מאן דידע לישנא בישא כהמן שאמר אלהיהם של אלו ישן הוא ולכאורה הוא בלתי מובן מה זה רבותא אך נראה לפרש ע"ד שאיתא אין חוזק בחסידות כתחילתו דהיינו כאשר יתחיל האדם לעסוק בחסידות הוא חזק אצלו מאד אבל מעט מעט היא נרפה ממנו ולזה כיון המן הרשע שאמר לאחשורש אלהיהם של אלו ישן הוא דהיינו שאחשורש ירא שלא יעשה לו כמו שעשה לל"א מלכים ולזה השיב לו מפני מה אתה ירא הלא אלהיהם של אלו ישן הוא ר"ל מראש הי' האלהות אצליהם מחדש והי' בהם כח להמשיך נסים גדולים אבל עתה כאשר נרפה אצלם אין בהם כח להמשיך נסים ולכך אין לך לירא ובזה ניחא כי הקב"ה לא שינה כי כוונת שרה אמנו היתה לאמור אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן ר"ל שהאדנות אצלו זקן ואין בו כח להמשיך נסים כאלה ולזה אמר הקב"ה לאברהם מדוע זה צחקה שרה לאמר כו' ואני זקנתי ר"ל שעשתה אדנות שלי אצלה זקן היפלא מהשם דבר כנ"ל שלא שינה כלל וזה הי' מעשה העגל כי בתחילה מחדש נתחזקו מאד בעבודת ה' ית"ש ואמרו נעשה קודם שנשמע והקב"ה כיון שראה אותם בהתחזקות הבורא רצה לנסות אותם לראות אם ימשלו על יצרם אם לאו אך הם לא התגברו על יצרם ועשו את העגל ובזה מובן הפסוק נחנו פשענו ומרינו אתה ה' לא סלחת כי לכאורה אינו מובן למה כתיב נחנו בלא א' אך לפ"ז ניחא מ"ש נחנו ר"ל נחנו פשענו בלא א' ר"ל שנשארנו לבדנו בלא אלופו של עולם ולזה פשענו ואתה לא סלחת ר"ל מדוע לא סלחת כי אנחנו לא חייבנו בזה אשר לא יכולנו לעמוד נגד יצה"ר כי נשארנו לבד כנ"ל ודוק דזה ניחא בס"ד ויאמר ה' אל אברם למה זה צחקה שרה כו' היפלא מה' דבר וכו' ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי וכו' הנה לענין מה קאמר עוד למועד אשוב אליך וכו' ועוד יש לעיין והנראה כך דלכאורה קשה הלא המלאך לא אמר לשרה הבשורה אמת שהיא היתה שומעת שהיתה יושבת בבית כדכתיב והוא אחריו מכ"מ קשה אפילו אברהם הי' סבור שערביים הם לכך אמר ורחצו רגליכם ולפ"ז אין חידוש אם לא היתה שרה יודעת שהם מלאכים וא"כ לא הי' לכאורה עבירה שלא האמינ' ואפשר לומר כיון שמצינו בגמ' דאשה מכרת באורחים יותר מן האיש