ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות מד

ולעשות כל המצות שיש באפשרי לעשות והצדיק יורה דרכו איך להתנהג ושיעשה לשמה באהבה וביראה ולא יסמוך על זה לבד כשמדבק בהצדיק ולא יעשה כלום לעצמו זה אינו וזהו אם אין אני לי מי לי פי' כשאין אני בעצמי עושה מעשים טובים ולעבוד את הבורא ית"ש מי לי פי' מי יעשה מ"ט בשבילי וכיון שכן תאמר לא אלך אל הצדיק אלא אהיה בביתי ואלמוד תורה ואעשה מעשים טובים בעצמי לכך אמר וכשאני לעצמי מה אני פי' כשתעשה בפני עצמך ולא תדבק עצמך בצדיקים מה אני פי' אתה בבחי' מה שאין אתה יודע מה לעשות ואיך לעשות המעשים טובים ולהבין שכל אחד יש לו עבדות ודרך אשר הולך בה איש לפי שכלו ולפי ערכו דהיינו שלומד תורה ועושה מעשים טובים אבל כל זמן שאינו מדבק עצמו בצדיקים אינו יודע מאומה ואינו מכיר את הדרך אשר הולך בו איך שיתנהג עצמו בדרכי ה' שיעשה כל המעשים באהבה וביראה ובדביקת רב וזהו והודעת להם את הדרך ילכו בה פי' בדרך שהם תלמוד ותודיע להם איך שילכו בדרכם לה' באמת והמעשה אשר יעשון פי' אז ידעו איך להתנהג ולעשות כל המעשים לש"ש באהבה וביראה אמן

וישמע משה לקול חותנו ויעש כל וכו' בעז"ה נראה לי דהנה יתרו כיון לטובת משה כמו שאמר נבול תבול וכו' והנה משה רבינו לא כיון לתועלת עצמו רק כיון שאמר יתרו כך ומצוה בכבוד חמיו וקיים דיבורו ולכך אמר הכתוב וישמע משה לקול חותנו וכו' ולא כתב בפשוט ויעש משה כן ללמדנו ענין הנ"ל

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום זה באו מדבר סיני. נ"ל עפ"י הפסוק למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו כי הכלל שיש בארץ ארבעה מינים והם דומם צומח חי מדבר וגדול שבכולם הוא מדבר והוא אם הדיבור הוא בדבר טוב אבל ח"ו אם הדיבור רע אזי הוא גרוע יותר מחי ואיתא בעץ חיים שהמלכות נקרא פה והיינו כי המלכות נוהג כל המלוכה ע"י הדיבור והיינו שהדיבור טוב עולה לשמים ומשפיע לתתא חסדים וזהו למוליך לשון מלוכה שממליך את עצמו במדבר ר"ל בדיבור דהיינו כמלך שנוהג כל המלוכה ע"י פה שיהי' עמו כמלך בכל אשר יאמרו כן יהי' כי ע"י דיבורים טובים יפעלו שמשפיע מלמעלה כל טוב כסולם אשר יכול לעלות ולהוריד וזה בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני סיני בגימטריא סולם שבמתן תורה באו לבחינת סולם שבאו להם דיבורים שיכול לעלות ולהוריד השפע ודו"ק

משה ידבר והאלהים יעננו בקול נ"ל כי עיקר הוא ההתחלה של תפלה ואח"כ כשהכין באלקות אזי הש"י מדבק בו וממילא הולכים הדיבורים רק שצריך לצמצם את היראה שלא יהיה בטל במציאות וזהו משה ידבר כי היה צריך לכתוב דיבר רק שהי' רוצה לדבר וצימצם את הדיבור ואז אלקים יעננו בקול כי הש"י מדבק עצמו בו ודו"ק

הגבל את ההר וכו' נ"ל כי הר הוא יצה"ר כשאחז"ל לצדיקים נדמה להם כהר וזהו פירוש שיעשה יצה"ר ויבוא בגבול רק מה שצריך לעבדות הש"י וקדשתו את היצה"ר לעבוד עמו ג"כ עבודתה בורא כשאחז"ל בכל לבבך בשני יצריך וד"ל או יאמר כי הר נקרא המחשבה מלשון הרהור שיבוא המחשבה אל הגבול שלא יתפשט כי המחשבה אינו עומד במקום אחד ותביא אותו בגבול וקדשתו שיהי' המחשבות טהורות וד"ל

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר דהנה בפ' וישב בבני יהודה בבן הראשון כתיב ויקרא שמו ער כו' ובשני האחרונים כתיב ותקרא ויתבאר עפ"י מה ששמעתי מאמו"ר בוצינא קדישא הרב מ' אלימלך זצ"ל פי' על מה שאחז"ל עתיד הקב"ה להתיז ראשו של נחש היינו שלעתיד גם כל הקליפות יטוהרו ויבואו לכלל הקדושה והיינו שיתיז ראשו של נחש היינו שיתיז קוץ העליון של הנון הוא היוד ויעשה מ"ם מן הנו"ן ויהי' מן נחש משיח ובזה נתבאר דהנה הקליפה נקראת עקב כמו ואתה תשופנו עקב והקדושה נקראת ראש וזה היה מחשבת יהודה כי ידע שמאתו יצא משיח בן דוד ע"כ קרא שם בנו הנולד לו ער ר"ת עקב ראש וזה סוד בקע לגולגולת בקע אותיות עקב דמעקב יבוא לראש דהוא גלגולת ר"ל שגם הקליפות יבואו לכלל הקדושה וזה ויהי ער בכור יהודה היינו בכור נקרא המחשבה ואמר הכתוב שמחשבתו לא עלתה לו אבל היה להיפך שהוא קרא אותו ער עקב ראש כו' והוא השחית זרעו ועשה רע ראש עקב שהמשיך מהקדושה אל הטומאה והנה הבית שמואל הקשה אהא דאאז"ל יולדת לשבעה יולדת למקוטעין יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין והלא ראינו שאינו כן וי"ל דהנה במצרים היו ישראל במ"ט שערי טומאה ואילו היו בשער החמשים לא היה לשונאיהם תקומה ח"ו מחמת שאז היה הדעת בגלות ולא היה להם תורה ע"כ לא היה גאולה שלימה כי בתחילה כתיב אהיה אשר אהיה והדר כתיב כה תאמר אהיה שלחני היינו שגלות מצרים אינה שלימה וזה אהיה ושוב שנית אהי' אתם אבל לעתיד כתיב רק אהי'