ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות כח

תעשו דיוסף צוה להם שימולו בשר ערלתם ע"ש וכאן בא הרמז ואת העם העביר אותו לערים אותיות ערלים מקצה גבול מצרים ועד קצהו ס"ת גימ' מילה היינו שהעבירם בברית מילה וזה מקצה גבול מצרים ר"ל שהוציאם משורש הטומאה לכלל הקדושה עד קצהו היינו קץ היי' ודו"ק

פרשת ויחי

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב כו' שבע שנים וארבעים ומאת שנה וקשה למה לא כתיב אצל ארבעים גם כן שנה כמו שכתוב בשאר צדיקים ונ"ל שכתוב כי שבע יפול צדיק וקם דהיינו בכל פעם הוא נופל ממדריגתו ועולה וקם בגמטריא ארבעים ומאה וזהו שכל ימיו היה נופל ממדרגתו ועולה במעלה העליונה וזהו ימי יעקב שני חייו שבע דהיינו שבע יפול וארבעים ומאת הוא מספר של קם וד"ל

ויברך את יוסף ויאמר האלקים הרועה אותי מעודי כו' המלאך הגואל כו' איתא בילקוט סמוך גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה לומר לך מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום ומה גאולה הוא פלא אף פרנסה הוא פלא ר' שמואל בר"נ אמר הפרנסה גדולה מן הגאולה דאילו גבי גאולה כתוב המלאך הגואל כו' ואילו גבי פרנסה כתיב פותח את ידך כו' הכוונה דהתחיל בברכת יוסף ולא סיים כלום מה שבירך אותו רק מה שבירך את בניו אך דהאמת הוא דזהו ברכת הצדיק המכונה בשם יוסף בחי' המשביר ומשפיע כשהצדיק רואה שנשפע לישראל שפע טוב פרנסה וישועה וכל הצטרכותם מזה נהנה הצדיק וזה ברכתו שבירך יעקב לבניו אשר הם שורש לכל כנס"י והתפלל עליהם שני דברים וזה שרמז אותם במה שסמך גאולה לפרנסה לומר מה פרנסה בכל יום ר"ל שאנו רואין שכנס"י צריכין השפעות בכל יום והקב"ה זן ומפרנס כל הברואים מקרני ראמים ואלולא יסתם השפעתו מאתנו אפי' יום אחד לא היה קיום לנבראים בעולם כן צריך האדם לקרב את הגאולה בכל יום אף שהגאולה אמיתי' עדיין נעלם ומכוסה מאתנו אעפ"כ צריך האדם לצאת בכל יום מן הגלות ומן השעבוד יצה"ר ולהשליך מעליו כל חלקי הרע ולקשר את נפשו ולהשליך בכל חלקי הטוב ולהדביקם בשורש האמת כש"ה קרבה אל נפשי גאלה שצריך לקרב אל נפשו הגאולה ולהתקרב אליו יתברך בתורה ובתפלה ומע"ט ולהעלות כל הנ"ק שנפלו ולהעלותם אל הקדושה מדי יום ביומו ואין עליות יום אחד דומה לחברו וזה גאולה בכל יום עד שכ"א יתקן חלקו ואז יתקרבו אחד אל אחד ואז יהיה גאולה שלימה ב"ב עוד התפלל יעקב ובירך להם בבחי' השני' וסמך פרנסה לגאולה לומר לך מה גאולה הוא פלא ר"ל דתיבת גאולה מורה כשהקב"ה מעורר רחמיו עלינו וגואל אותנו אף שאין אנו ראוין מצד נפשנו ומעשינו הטובים כמו שסידרו אנשי שי כנה"ג בשמנה עשרה ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה ר"ל אף שאין זה מזכותינו הקב"ה מעורר רחמיו העליונים ועולמים הגנוזים והמופלאים פלא עליון אשר שם החרות מכלו ואין שם שום רמז דין וקטרוג כלל לשקול הדבר במאזני צדק אם ראוי לרחם על יחיד זה או על הכלל כלו רק מצד החסד והרחמים הפשוטים אשר טבעם להטיב לכל בלי שום טעם דבוודאי כשאנו ראויין מצד מעשינו לא שייך גאולה רק דכמו שהיה בשעת יציאת מצרים דכתיב הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי ר"ל אף שהי' ישראל אז בבחי' השתוות גאל אותם ונסה אותם לשון הרימו נס והתפלל יעקב שאף הפרנסה שכנס"י צריכים יהי' ג"כ על דרך הזה להיות ע"י פלא העליון שלא להשגיח עלינו אם ראוין אנו מצד מעשינו להשפיע לנו שפע פרנסה והצטרכות בני ישראל ע"י רחמים הפשוטים שהקב"ה פתח לנו את אוצרו הטוב ולהוריק לנו ברכה עד בלי די ע"י חסדיו הגדולים מעולמות הגבוהים והקדושים שלא יהיה שום קטרוג ושלא להשגיח על מעשינו ור"ש בר נחמני הוסיף והוא דהפרנסה צריכה רחמים יותר מן הגאולה כי הגאולה הוא ע"י שליח אבל הפרנסה צריך הקב"ה בעצמו לחתור חתירה מתחת כסא כבודו ולהשפיע לנו מעולמות עליונים הגנוזים ורחמיו הגדולים אשר מפתח של פרנסה אינו אלא בידו של הקב"ה בעצמו כמ"ש פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון אכי"ר

נפתלי אילה שלוחה כו'. דהנה יעקב היה מדת תפארת וגם מצינו דהיה מדתו אמת אך הענין הוא דאז"ל שופרי' דיעקב כו' לכאורה מה מעלה ויחוס יש במדת תפארת ויתבאר עפ"י הכתוב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית היינו שצפה הש"י שיקבל התענוג והשעשועים מישראל עם קרובו כי יש לו מלאכים ושרפים ואין לו תענוג מחמת שהם עומדים כמו מישראל נמצא שמי שעובד הש"י באמת כמו יעקב ע"ה הוא גורם שהוא ית"ש מתפאר א"ע וזה הוא עיקר היחוד וזה ענין שופרי' דיעקב וק"ל כמ"ש וה' האמירך היום ר"ל שהוא יתברך מתפאר א"ע עמך במה שאתה עובד יאורו באמת וזה פי' נפתלי היינו הצדיק נקרא נפתלי לשון