ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות יד

כו' מפני שהיה מדתו עזה אבל באמ' תולדותיו של יצחק ושרשו הם חסדים גדולים אך שאורות החסדים האלו המה גנוזים ומכוסים במדה זו של שמאלית אבל החיצוניות המתפשטות ממדה זו הוא דינים וגבורות וזש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל במדת היראה הוא בחי' צפון בו גנוז וטמון רב טוב ורב חסד ובזה אבין מה שאנו רואים שזהב חשוב בעולם יותר מן הכסף אלא ודאי דבתוך בחי' זהב נעלם בתוכו חסדים יקרים ואורות גנוזים אך שחיצוניות הדבר הם בחי' הסיגים הנקרא התוכא דדהבא והנה כעת שאנחנו בגלות אין בנו כח לינק מן המדה הזו ולהמשיך שפע מן האורות והחסדים הטובים הצפונים בה מחמת שכעת שליטת החיצונים והתפשטות השמאלית גוברת בעולם וצריכין אנו להמשיך חיות רק מן הימין הפשוט ומן חסדי אברהם המגולים עד ביאת משיחנו במהרה בימינו ואז שיסלק הבורא כל החיצוניות מן כל העולמות ונגלה כבוד ה' ויתגלה פנימיות האורות מן כל המדות ויתגבר האור בעולם ואז יתאחדו המדות ויומתקו כל הגבורו' אבל לע"ע אין בנו כח למשוך טובות ממדה זו ומן האור הגנוז כמו שפירש"י גבי ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ עיי"ש כי באמת אור הנזכר חמשה פעמים במעשה בראשית זה גנוז לצדיקים לעתיד לבוא ואף זה האור הנמצא בעולם הוא ג"כ ברקיע השני כדי שיוכלו הנבראים לקבל וליהנות מזה האור עד עת הגאולה שיסיר החושך ויתרבה האור ויוציא הקב"ה חמה מנרתיקה אבל באמת גם במדת הגבורה נכלל וכמוס שורש החסדים והימין מדת אברהם נכלל במדת שמאל של יצחק וזש"ה ואלה תולדות יצחק התולדת והשרש והכח הכמוס במדת יצחק כמו הבן אשר הוא מושרש בטפה הבא מן המוח של האב הוא באמת בחי' חסד מדת אברהם וז"ש בן אברהם וכח האב נכלל בכח הבן והבן

ובזה יתבאר דברי הכתוב ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים דהנה לפי הנ"ל שכתבנו שיש טובות מגולים וטובות גנוזים והוא דהבורא ית"ש הטביע בכנס"י בכללות ובפרטות בכל אדם אשר יש בו מעיין ובאר של מים חיים ונובע של כל מדות העליונות נובע של חכמה בינה ודעת נובע של תורה וחכמת אלקות וכדומה אך שהמעיין הוא סתום בעפריות החומר וחושך של הגשמיות הסותם המעיין ומעכב הנובע הזו וצריך האדם לחפור הבאר ההוא ולהסיר המסך המבדיל המעכב את הנובע הנ"ל ויש צדיק אשר הקב"ה מתנהג עמו בחסדים מגולים וע"י אור התורה אשר בו ואור המצות פותח הנובע ומקור של מים חיים ומדבק עצמו להבורא אבל יש ב"א אשר יש להם מסכים גדולים ואדמת וארצית חומרית סותם מאד את המעיין וצריך הקב"ה לסבב אליו סבות ולגלגל עליו ע"י מדת הגבורה להסיר ממנו החושך ואז נתגלה המעיין ונפתח אליו הנובע ויוצא ממנו מים חיים ר"ל מיין נוקבין מתתא לעילא ע"י תורה ומצות וזה הבחי' נקרא עבדי יצחק שהם שלוחים של מדה זו אשר הקב"ה מגלגל סבות על האדם ע"י שלוחי הדין ואח"כ כשנפתח המעיין אז נסתלק מהאדם כל הסיבות והדיני' וכל הגבורות נמתקים וז"ש ויבואו עבדי יצחק שלוחי הדין כשעושי' פעולתם ופותחין המעיין אז נמתקין הגבורו' ומתהפכי' לסנגורים ולפרקליטים וזש"ה ויגידו לו ע"ד ממגד תבואות שמש שנמתקים ע"י וז"ש על אודות הבאר אשר חפרו ר"ל שפתחו הבאר אשר הי' סתום מחשכת החומר ויאמרו לו מצאנו מים אשר יוצאים מכל אדם כשנפתח אור נשמתו ואז מתחיל להתנוצץ אור התורה והמצות ונמשכין מיין נוקבין לכל העולמות וכן הדינים מתהפכין לרחמים וחסדים גדולי' אמן כן יהי רצון

ויתרוצצו הבני' בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי כל המפרשים על תורתנו חקרו גם דרשו לבא על כונת הפסוק הזה ונ"ל לפרש בעזהש"י על כונה זו להיות שרז"ל דרשו ויתרוצצו כשהיתה עוברת על פתחי עכו"ם עשו מפרכס לצאת וכשהיתה עוברת על פתחי שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת אמנו רבקה הבינה מזה כי שני הבנים בבטנה צדיק ורשע וזאת היא שתי הריצות ובראותה זאת היא מדברת על לבה מדוע אנכי נופל משרה חמותי אשת אברהם המוליד ג"כ צדיק ורשע ולא יצאו שניה' מאם אחת הלא ישמעאל הוא בן אמה שפחת שרה ויצחק בן הגבירה שרה אשר זרע קדש מצבתה מהראוי הי' גם כאן להיות כן למה זה אנכי המוכנת לשניהם והש"י השיבה ע"י שם כי שני גוים בבטנך שני גאים כתיב זה אנטיננוס ורבי גרי האמת יואחין מגשו לזאת יש הפרש בין שרה ובינך כי שם הי' ההכרח להסב הדבר אל השפחה בהיות ישמעאל לבדו יחי' את נפשו להצילה מרדת שחת בתשובתו המעולה אך אין יוצא ממנו שום גר לה' להסתפח בנחלת השם ונבדל הרע מן הטוב לגמרי וכ"א מצא משכן לו בן השפחה להשפח' ובן הגבירה להגבירה אמנם לא כן עמך אשר מעשו יבואו גרים אמתיים כגון אנטונינוס וחביריו וזה מאתי שיצא עשו ממך ויהי' נאחז בקדושה ועתה בא נבא לבאר ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי דייקא שיצא דוקא ממני ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך גאים כתיב כנ"ל לכן גם לעשו נתתי שם ויד להאחז בקדושה והם יבררו כל הניצוצות קדושות ממנו

ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו השם. הנה רש"י ז"ל