קיצור ראשית חכמה פה

העליון שהוא סוד המחשבה העליונה וזהו מחשבה טובה. ויש מחשבה רעה שהוא אדם בליעל איש און אדם להבל דמה, ומכאן תראה כמה פגם עושה החושב מחשבות זרות שנעקר ממקום עליון אל מקום הטומאה שהוא אדם בליעל וע"ש ותראה מבואר היות קדושה בלב וטעם הדבר פי' הרשב"י ע"ה פ' שלח לך (דף קס"א) שהאדם הוא דוגמת עולם קטן ויש רמז באדם מהעולם ומהמקדש וקדש הקדשים ואמר שהלב הוא כנגד קדש הקדשים שבו ארון וכפורת וכרובים ונלמוד מזה שכמו שבבית המקדש היתה השכינה שורה שם מפני היות שם ארון ולוחות והכרובים כן לב האדם ראוי לעשות לו הכנה שתשרה בו שכינה ושתהיה קדש קדשים ואמר בתקונים דף ע"ב שהארון הוא כנגד הלב שהיא השכינה הכלולה מל"ב נתיבות שבלב היא שכינה, הנוגע לקדושת הלב הם ב' בחינות הא' עשה והשני ל"ת בחינת העשה הוא כי כיון שהנפש מקומה בלב קדושתה היא עשיית המצות. וענין זה דקדק הפסוק באומר למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם נראה שתקן הלב בעשיית המצוה ובזה מתקדש ועוד נלמוד מדברי הרשב"י כ מר שכיס הלב הוא הארון ונודע הוא שבתוך הארון היו הלוחות ושברי לוחות כן ראוי שהיה לבו מלא תורה ורוח הנושב מכנפי ריאה שהיא ו' הרומז לת"ת יהיה נושב בו אור אויר התורה כראוי ויזכה אל רוח וכנגד שברי לוחות צריך שיהיה לבו לב נשבר ונדכה שיהיה מכוון לשכינה שהשכינה מושבה הם מאנין תבירין דילה ומי שלבו מתגאה עליו דוחה השכינה מעליו שנא' תועבת ה' כל גבה לב ובלי ספק כי אפי' הנפש השורה בלב תסתלק מאחר שמכניס בלב קליפה הדוחה אותה כי אין הקדושה שורה במקום שיש חיצוני לא יגורך רע והעד כי כשהכניסו צלם בהיכל נסתלקה השכינה וכן כל פגם שיפגום האדם בלבו מקנאה שנאה כעס תחרות הוא המכניס צלם בהיכל קדש הקדשים וזהו בחינת ל"ת שצריך ליזהר מכל אלו כדי שיהיה לבו כלי קדוש שבו תשרה השכינה ולא תמצא השכינה ח"ו דבר