קיצור ראשית חכמה פ

אמר שם בענין חלוק מצות ציצית ותפילין בין צדיקים לבינונים שהצדיקים הם מכוונים לתקן כסא למלך בעטיפת ציצית והמלך יבא לשבת על הכסא בהנחת תפילין ואפי' דמסטרא דצדיקים גמורים לאו איהו חבוש בגלותא אלא איהו אסור וחבוש עמהון (בדחילו) ברחימו קשור עמהון בחביבותא (מסטרא דבינונים איהו אסור וחובש עמהון בדחילו ורחימו קשור עמהון בחביבות) מסטרא דבינונים איהו אסור וחבוש בגלותא ברשיעיא אתמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום דרצועין דתפילין אינון כחבלים לקרנוי לסמא"ל שור מועד דלא שצי לון ותפלה דיד קשור לרגליו ומאן דלא מנח תפילין עליה אתמר משור מועד הרחק ממנו כמלא עיניו דמיניה תליין אבות נזיקין ציצית משאוי על החמור ובלשון זה בא ג"כ בתקונים דף י"א ודף כ"ב יותר מבואר ופי' שהנחת תפילין לרשע מועיל לו להכניע המקטריגים

עוד כוונה שנית בהנחת תפילין למי שהוא צדיק או שהוא בינוני ואנו שהלואי נהיה במדריגת בינונים טוב לנו להניח תפילין כל היום כדי שיכנעו ממנו הקליפות ויהיו הרצועות חבלים לקרנוי דסמאל וכו' דאע"פ שתהיה כונתנו בהנחת התפילין למעלה לייחד כמו שנבאר כל א' יפעל בו רוחניות המצוה כפי זכות נשמתו שאם הוא צדיק גמור יהי' קב"ה קשור עמו באהבה ונפשו קשורה בנפשו ואם לא יהיה צדיק גמור הנה אע"פ שיכוין הכונה האמורה לא יהי' הקב"ה קשור עמו באהבה אלא יפעל בו המצוה להכניע הקליפות והנה מצד גודל מעלת מצות תפלין והסגולית שבזה יתעורר האדם לבו ונפשו באהבה בקיום המצוה הזו באופן שלא לזוז דעתו מהם, והדברים המעוררים האהבה במצוה זו פי' הרשב"י ע"ה בתקונים דף י"ז ז"ל ואי תימא דקב"ה לאו אתתרך עמה בג"ד וכו' ע"ש והנה מכללות דבריו יש דרוש אל כונתנו כי כאשר יחשוב היות הקדוש ברוך הוא שהוא מלכו של עולם והוא אסור עם בן אדם הנוצר מטפה סרוחה שורה ברהטי מוחא והוא דומה למה שהיה מצמצם שכינתו בין בדי הארון עם היות ששמים ושמי השמים לא