קיצור ראשית חכמה סא

עליו העשיה והרי הוא אחר ואינו שלו כי כל מה שאדם מתקדש אפילו שתהי' קדושה מועטת בסוד נפש הרי הוא שלו יתעלה בסוד אחד ואם לאו הרי הוא אחר, ולכן החי יתן אל לבו להתקדש ולהתדבק בו ית' כל מה שיוכל

פ"ג ראינו לבאר בפרק הזה מה הם הקדושות שצריך לנהוג ביום שבת ובשאר הימים ונאמר כי הקדושות אע"פ שהם רבות מה שנמצא בתורה ובדברי רז"ל כמו שיתבארו מה שנמצא כתוב ביום שבת הם ג', הא' קדושת המחשבה, הב' קדושת הדבור, הג' קדושת מלאכה, וג' אלו הם העיקר להתדבק האדם ועם היות שהותרה אכילה בשבת לא יצא מזה הריסה לביטול הקדושה לו' ימי החול אף ע"פ שיאכל אדם בששת ימי החול אם תהיה אכילתו לש"ש כמו שיתבאר אכילתו תביאהו להתקדש ולהתדבק, ומ"מ אין אכילת שבת כשאר אכילת ימי החול כי באכילת שבת נזכר ענג שהוא סוד עד"ן נה"ר ג"ן, וכן בענין התשמיש בליל שבת שהאריכו בזוהר ואמר שעליו נאמר קדושים תהיו ואפי' (נ"ל ואם) ילמוד האדם מתשמיש הנמצא בשבת לימי חול אם יתקדש בימי חול בחצות הלילה כמו שהוא הזווג בליל שבת לא הפסיד, קדושת המחשבה הוא שלא לחשוב עניני שום דבר מעניני העולם כדי שתהיה מחשבתנו דבקה בהש"י ובכל דבר שהוא עבודתו, וכן בקדושת הדבור כמש"ה ממצא חפצך ודבר דבר וכמה האריכו בזוהר בענין המדבר שיחת חול בשבת שהוא כמחלל שבת, וקדושת מלאכה מבוארת בכמה פסוקים ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך ובאומר לה' אלהיך שתחשוב כאלו כל מלאכתך עשויה ואין לך מענייני העוה"ז שום דבר כדי שתהיה כל היום קדוש ותדבק בה' אלהיך והיינו שבת שבתון שבת במעשה שבת במחשבה, וכבר ידעת כי קדוש הוא בסוד המחשבה ולכן חייב אדם לקדש במחשבתו ביום שבת ולהסר מכל ענייני הגשמית כי השבת כל מציאותו קדוש והוא עולם הנשמות הנפתח בשבת כמ"ש בזוהר תרומה (דף קל"ו) שנשמות