קיצור ראשית חכמה שכו

גם היא בעונו מתפלשת בעפר, ומה טוב שיעסוק בתורה הרבה ובפרט בסדר קדשים ובסדר טהרות ולא ישמש מטתו אלא בלילי שבתות וי"ט ור"ח דכתיב ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח וכן בליל טבילת אשתו וביום שלפניו ירבה במצות ובתורה ובג"ח יותר משאר הימים ובכל כחו, ויתודה בכל לבו למען יזכה להמשיך לזרעו אחריו נשמות קדושות ראויות לזרע ברך ה' וזה מקרא שאין לו הכרע זרע שהוא ברך אם י"י וזרע שי' ברך אותו וכן ישכים אחר ליל עונה לבית הכנסת ויבקש רחמים וכל מה שהוא מועיל לבע"ת כ"ש שהוא משובח לצדיקים גמורים, ויתמיד בוידוי להתחזק בתשובה ולקיים חטאתי נגדי תמיד ויבכה וירחץ פניו בדמעותיו להעביר רושם העון מעל מצחו ואז יתקיים בו גם ה' העביר חטאתך לא תמות ודוד מלך ישראל חי וקיים

פרק טז לעון נדה עם שכח ולא פירש מאשתו סמוך לוסתה ואירעו אונם מחמת פשיעותם יתענה ס"ט צומות כמנין נדה כי הדגש הוא במקום יו"ד, ופי' נדה נ"ד ה' אחרונה של שם סוד גלות שכינה דכתיב בה איכה ישבה בדד פי' איכ"ה, וכן פתח לו המקום לאדם הראשון בעון א' וא"ל איכה משפטו גם הוא איה כ"ה שהפריד אדם בעונו מדת כ"ה שבא על אשתו נדה אחרי שהנחש הטיל בה זוהמא ופרסה נדה באותה שעה והפליג המסית במרדו לאמר כי יודע אלהים יחם למעלה ידיעה וזווג מלשון וידע אלקנה בתגבורת הקליפה כדי שיתאוו גם להיות משתפים בפעלם שם שמים ודבר אחר כטעם יודעי טוב ורע ואין הדבר כן דכתיב לכן המשכיל בעת ההיא ידום בגימ' זעיר יפרוש מבת זוגו וההפך ראוה מדברת ופי' בעת ההיא עת זו נוקביה ולמה יפריש כי עת רעה היא שמתלבשת בקליפות ואינו עת כשר לזווג וכשאמר אדם ואירא כי עירום אנכי הודה שהרגיש בכובד עונו כי היראה העליונה נצנצה בו וכתיב מי הגיד לך כי עירום אתה מי ודאי ה"י עלאה ואעפ"כ לא נמנע מן העון הרי פגם בשתי