קיצור ראשית חכמה רלב

החומד הוא נכבד שאם ישאל איזה שאלה לא יכול להשיב פניו וג"כ אסור ליקח בידו להראות שהוא חפץ בו ולא יתבע אותו דבר אם אינו יודע שיתן לו חבירו אותו בעין יפה ובנפש חפצה, מכל אלו ילמוד האדם ויזהר מן הקנאה ומן החמדה ויחשוב אפי' מה שבידו כבר אינו שלו כי מחר בא ואיננו ומה מועיל לו שאינו שלו וע"ז נאמר כי לא תדע מה יולד יום

שכר גדול יש לו לאדם הנזהר מן הקנאה ומן החמדה כי רוב העבירות אם אדם עבר עליהם ומתבייש יניח מהם בשביל הבושת נמצא שהשכר כל זה בא מחמת שמונע עצמו מן הקנאה והחמדה כי הקנאה והחמדה הם טמונים בלב ונעלמים מבני אדם שאין כל אדם יכול להבין בו אם הוא חומד או קנאי בשביל שהדבר הזה מסור ללב דאם הוא מונע מהם עליו הכתוב אומר ויראת מאלהיך: אעפ"י שהקנאה היא רעה מאוד יש מקום שהיא טובה מאוד והיא ממדת העליונה כשישים קנאתו על יראת ה' כמ"ש כ"א ביראת ה' כל היום. ע"ז אז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה, ואם יראה רשע שיש בו מדת שנים או שלשה שהם טובות בזה יקנאהו ויעשה גם הוא אבל המקנא חבירו שהוא עוסק בתורה ובמצות ובמעשים טובים ואינו מקנא בו במה שיחשוב שזה עושה טובות גם אני אעשה כן אלא יחשוב בלבו ויקנא בו בשביל שיש בו מעלות יותר ממנו ומחשב תחבולות כדי לבטלו ולבלבל מתורתו וממעשיו הטובים הרי זאת הקנאה היא רעה חולה ומחטיא אחרים והוא שותפו של ירבעם בן נבט. ולעולם יכבד אדם ירא שמים ולומדי תורה ומקיימי מצות ויתן להם יד ויסייע להם בגופו ובממונו ובכל יכולתו ואז יקנאו בו אחרים ויחשבו גם אנחנו נעשה כן ויעידו ויעזרו גם לנו ומתוך שלא לשמה בא לשמה אלמלא הקנאה אין העולם עומד כי אז אין אדם נוטע כרם ואין אדם נושא אשה וכדומה כי ע"כ הענינים האלו באים מחמת שקנא איש בחבירו הבונה בית יתן אל ש לעשות וכן