קיצור ראשית חכמה רכו

נאלמתי דומיה כן ראוי שיסבול ויאלם עצמו בשעה שיבזוהו ויכעיסוהו שהרי הקב"ה סובל נכרים מרקדים בהיכלו בסבתינו ושמו הגדול מחולל על ידינו והיאך לא יסבול אדם מחברו כעס וביזוי וכיוצא ובפרט מהנכרי כדכתיב יתן למכהו לחי ישבע בחרפה כי לא יזנח לעולם ה' וגי'. וכמו שבעונותינו גורם שפלות השכינה כאומר ישפילנה וגו' עד עפר כן ראוי שיהיה שפל ולא יבחר גבהות המקומות. וכמו שקולך נמוך כדכתיב ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך כן ראוי שיהיה קולו נמוך כאבל והיינו כאבל אם קודר שחותי ולא יתקשט במלבושים נאים אלא בשבת וי"ט שאז היא פושטות בגדי חול מהגלות ולובשת בגדי מלכות וכן ראוי שלא יתענג בימי החול בתענוגי העולם אלא יצמצם עצמו בכל האפשר שבימי החול העולם מלובש בקליפת התחתונים שהוא אל אחר ונמצא מענג לאלהים אחרים. וכן מטעם גלות שכינה ראוי להצטער במזונותיו ולא להתענג שהרי היא בגלות אין לה שאר כסות ועונה כנודע וכן ראוי ללכת ממקום למקום להתגרש בגלות השכינה כמו שהיא גולה ממקום למקום כדפי' בהקדמת התיקונים, ובמעלת המצטער בעבור שכינה נאמר אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו כדפי' בזוהר פ' ויקהל (דף קט"ז) ולפיכך אמר שברו ולא אמר תקותו ולא בטחונו אלא לשון שבר, וכן דהע"ה היה מצטער על השכינה שנאמר הנה אנכי בבית ארזים וארון ברית ה' תחת היריעות ואמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' ועד"ז יאמר האדם כשהוא בהשקט בביתו הנה אני בשלוה ובהשקט ובטח בביתי ושכינתו יתברך מטולטלת בגלות מצד עונותינו ואין לה אפילו אהל יריעות, ולכן אפילו העשיר ראוי להצטער כמו עני במאכלו ובפיזור בני ביתו ויתן השאר לצדקה וכמ"ש דהע"ה ואני בעניי הכינותי לבית ה' וגו' ופי' רז"ל בעניי בעינוי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים ואם איש עני הוא כ"ש שראוי לו לקבל יסורין באהבה ולא יקוץ בהם ולא יבקש תחבולות להתבטל מהתורה