קיצור ראשית חכמה קצה

רב פשע וגם בכועס האריכו בעונשו. והטעם לכל העונשים האלו מלבד הטעם המבואר כי הכעס מצד הגאוה ולכך מי שיש בזה יש לזה בקרוב כמ"ש רשב"י זוהר פ' תצוה (דף קכ"ב) ע"ש באורך וכאשר יסתכל האדם במ"ש הרשב"י במאמר הנזכר שהכועס עוקר כל הקדושה שבו שהם נפש רוח ונשמה ומפני ששלשתן קשר א' קראם הכתוב טורף נפשו וגו' וז"ש דתלת מילהו כלהו חד והשמיענו הרשב"י גדול העונש שלא יאמר שאין הפגם אלא בנפש לבד אבל לא בשאר שאין הדבר כן אלא כל הקדושה שבו מסתלקת שכיון שיושרה בו הקליפה הקדושה בורחת שהוא מכניס ומשליט שפחה במקום גבירתה דכיון שהיא עון ע"א ממש ודומה לחטא ע"א שעשו ישראל שהכניסו צלם בהיכל שברחה השכינה משם ולכן כיון שמשרה בתוכו אל זר שהוא ע"א באופן שמטמא גופו ונפשו דין הוא שישכח למודו שהשכחה היא הקליפה והשכינה אינה חשובה כנגדו והענין שגם זה לעומת זה עשה האלהים וכמו ששכינה היא כללות כל המדות העליונות וע"י התראות וממשלה עילות העילות גם אל זר שהוא כנגדם בו כללו כל כחות הטומאה והוא כופר בהשגחה ולז"א כל מיני גיהנם שכולם נמשכו מקליפה זו שולטים עליו. והנה השכינה אינה שורה אלא על לב נשבר ונדכה וכיון שהוא כועס לבו מתגאה עליו ומיד אל זר שורה עליו והוא כלל הטומאה ולז"א אסור להתחברא בהדי' מפני שע"א קרויה זבחי מתים שנ' ויאכלו מזבחי מתים מה מת מטמא באוהל אף תקריבות ע"א מטמא באוהל ושמעתי מפי מהר"ר יצחק אשכזי ע"ה שטורף נפשו פי' שעושה אותה ערפה. ואפשר לדקדק פי' זה בלשון הזוהר דקאמר ההיא נשמתא קדישא טריף לה וסאב לה בגין אפו ואמרו סביב לה מאחר שהיא ערפה והטריפה נקראת מתה שהטרפה אינה חיה י"ב חודש ודאי שמטמא ג"כ הכועס כי נפשו הקדושה היתה שוכנת בלבו וכיון שהכניס הקליפה היא סירכא נאחזת בה ומטמא את הנפש וכן אמר למטה ולנפשא וכלא מסאיב ואינו דומה אל