קיצור ראשית חכמה קצד

מחשיך הנפש ופוגם בעולמות העליונים וגורם גלות שכינה ואז יחשוב בנפשו ויאמר בלבו טוב לו שלא נברא הועיל וכ"כ רעה גורם, ולכן ראוי לאדם לברוח מן הגאוה והשררה כי הגאוה שרש לכל מדות הרעות ומביא אדם לידי כמה חטאים ואמר בזוהר פ' ויקרא (דף כ"ב) וכולהו חובי לא משתכחי אלא בעתירי בגין דלבייהו גם בהו ולא משתכחי במסכני, ולכן ראוי לאדם להתרחק מן הרבנות והשררה כדי שלא יתגאה לבו ויחטאו. הכבוד הוא א' מן הדברים המוציאים את האדם מן העוה"ז ומן העוה"ב וגסות הרוח מוציאו לירבעם בן נבט מן העוה"ב כמ"ש בחלק ולא עוד אלא אפי' בת"ח אם הוא מתגאה בחכמתו חכמתו מסתלקת ממנו ושוכח למודו, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו ואם התחיל ללמוד ומתגאה בו באומר שהוא ת"ח עונשו גדול כשאז"ל כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ונ"ל שהוא מכ"מ כשם שהוא דוחה השכינה מביתו כך בעלות נשמתו למעלה ידחה ממחיצתו של הקב"ה כי השכינה אינה דרה אלא בלב נשבר והוא מ"ש בתיקונים שצריך לעשות דירה נאה בלבי' והכוונה שיהיה שפל ושלא יכעוס כי כיון שהוא מתגאה השכינה בורחת ממנו כי שליט שפחה במקום גבירתה וע"כ לא ינוה כמי שלא היה נוה להקב"ה כך לא ינוה לנשמתו בעוה"ב. ומהדברים המעכבים את הגאולה הוא גסות הרוח כשז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, אחר שדברו בגנות הגאוה ועונשו נדבר בעונש מי שהוא כועס כי אין הכעס בא אלא מגאות הלב שאם היה לבו נשבר ונדכה ודאי לא היה כועס ולא היה משיב על חרפתו כמו שאנו אומרים בסוף תפלתינו באלהי נצור לשוני מרע ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה וכן בכמה דברים בעונשי הכעס השוה לעונשי הגאוה כמו שהכועס שוכח למודו ואז"ל כל הכועס כל מיני גיהנם שולטת עליו וחכמתו מסתלקת ממנו ושכינה אינה חשובה כנגדו ואז"ל לא תרתח ולא תחטא והטעם דבעל חמה