קיצור ראשית חכמה קמט

לא יהיה מדוכא מעונותיו יסבול וידכה הוא בעצמו, וכן ספרו בחסיד א' שהיה סובל כמה יסורין על עונותיו ונתן סבה זו האמורה

כלל העולה במקום שיש תענוגים התורה והקדושה אינו שורה והתענוגים מצד דקליפה והטומאה, בכוונת האכילה כפי המובן מדברי הרשב"י כמה שפי' בזוהר תרומה (דף קנ"ד) הוא כי שלחן עליון שעליו לחם הפנים ואמר ומרזא דהאי שלחן נפיק מזונא לעלמא כמה דאיתיהיב ביה מלעילא וההוא לחם איהו איבא ומזונא דקא נפיק מהאי שלחן לאחזאה דהא משלחן דא נפקין פירין ואיבין ומזונא לעלמא אי אילנא לא יהיה איבא לא אישתכח בעלמא בג"כ שלחן איהו עקרא מזונא דנפיק מיניה איהי ההוא לחם, ואמר לקמיה שלחן דב"נ אצטריך לאשתכחא בנקיותא דגופא דלא יתקרב למיכל מזונא דיליה אלא בנקיותא דגרמי, וע"ד אצטריך לפנאה גרמיה בקדמיתא עד לא ייכול מזונא בשלחנא דכיא דההוא מזונא דאתקין לי' ביה איתרעי הקב"ה בגין דלא איתקריב על ההוא שלחן קיא צואה דאיהו מרזא דסטרא אחרא וסטרא אחרא לא יקבל מההוא מזונת דשלחן דא כלום לבתר דאכיל ב"נ ואיתענג איצטריך למיהב חולקא דתמצית לההוא סטרא ומאן איהו מים אחרונים ההוא זוהמא דידין דאיצטריך למיהב לההוא סטרא חולקא דאיצטריך ליה וע"ד ודאי אינון חובא ובאתר דחובא שריין ואיהו חיובא על ב"נ למיהב ליה חולקא וע"ד לא אצטריך לברכא כלל דהא ברכה לאו איהו בההוא סיטרא, ובג"כ איצטריך ב"נ דלא יהיב מזונא דע"ג פתוריה לההוא קיא צואה וכ"ש במעוי וכ"ש דאיהי טב לב"נ ובריאו ותקונא דגופיה וע"ד שלחן איהו למיכל ביה בדכיו עכ"ל, הנה אתה רואה מן המאמר הזה שאסור לתת חלק ממזונא לההוא קיא צואה. ועד"ז נוכל לפרש צדיק אוכל לשובע נפשו כי הוא מקדש עצמו בדברי האלה ומזונו נעשה רוחני והנפש נהנית ממנו כי המזון שאדם אוכל בשלחנו מורה עליו קדושה עליונה כי בתחלה מקדש ידיו ואח"כ מברך ברכת המוציא על