קיצור ראשית חכמה קמז

ה' קדושיו, ראיתי לכתוב כאן איזה דברים על קדושת האכילה אשר כתב הראב"ד בשער הקדושה ז"ל ואני רואה הגדר הגדול והשימור המעולה והדרך הטוב להכנעת היצר הוא רעבון הנפש ממיעוט הנאותיה ותענוגיה במאכל ובמשתה רק שיהנה מן הריח הטוב ורחיצת החמין לפי שהחמין עריבים עליו והמאכל המועט שיאכל יהיה מתובל ומתוקן יפה בעבור אשר יערב עליו ותהיה נפשו מקבלתו ומתפייסת במועט ממנו ולעולם יניח מכדי צרכו ומהשלמת תאותו ולא ישתה יין כ"א מזוג יפה כדי שלא תטרף דעתו עליו וע"ז אז"ל סעודה שהנאתך משוך ידך ממנה ושני תקנות גדולות בענין זה האחד שלא תזיקנו אכילתו והב' כניעת היצר ושבירת התאוה. וכמ"ש בסעודה כן הדרך לכל הנאות העולם ותענוגים שלא ימלא האדם מהם כל תאותיו ואין צריך לומר שישמור האדם עצמו מן המאכלים שהוא מכיר בהם שהם מזיקים אותו כי האוכל דברים המזיקין אותו ואפשר לו זולתם הרי הוא פושע בגופו ופושע בנפשו מפני שהוא הולך אחר תאוותו ואינו חושש על אבידת גופו והוא דרך יצה"ר ועצתו הסכלית להסיתו מדרך חיים אל דרך המות וידע כל סי מדבר שאין דרך ליצה"ר עליו אלא מדרך ההיתר ופתח דרכו מן המותר אצלו ואם ישמור הפתח אינו צריך שימור אחר. ואל יתענה האדם ענוי נפש פן יחליש לבו ויתקלקלו מעשיו וטבעו ותערבב מוחו ויהיה הפסדו מרובה משכרו כי יבטל מן התורה ומן תפלה ואם ילמד תהיה תורתו מיושבת ואל ימנע אדם עצמו מכל שמחה ומכל הנאת מצוה רק שיהיו עיניו פקוחות כנגד היצר ויהיה נזהר עליו פן ימלא כל תאותיו ואם יחליש לבו על מיעוט אכילתו טוב לו שיאכל ב' פעמים ביום מעט ואל ימלא כרסו בפעם אחת ואם לא יזדמן לאכול ב' פעמים ביום יהיה אצלו מן המרקחות המישבות הלב ויאכל מהם מעט ויתחזק לבו גם אם יראה בעצמו ובטבעו שהוא צריך להתענות יום או יומים יתענה לפי תקנתו כי היושב בתענית והוא צריך לו נקרא קדוש, ובלבד שלא יבעל מן