קיצור ראשית חכמה קח

פרק ח' נבוא בפ' זה לבאר ענין קדושת הראיה כי הראיה ושמיעה וריח ודבור שהם כנגד ד' אותיות יהו"ה כמ"ש בר"מ פ' פנחס (דף רצ"ט) צריך להיות קדוש כמ"ש בע"ה. צריך ליזהר שלא לפגם ראיתו לפי שבעין נרמז שם יהו"ה כן פי' בזוהר פ' תצא (דף ר"פ) י' איהו בת עינא כי נר מצוה ותורה אור ה' ו' דנהיר בה ה' תלת גוונין מראה דעינא ותרי כנפי עינא, חמש אור נהירין בה מלגאו ה' עלאה דאיהו אורה עכ"ל ועוד יש בו רמז כל העולם כמ"ש בזוהר ויחי (דף רכ"ו) שהלבן המקיף כל העין הוא רמז לים אוקיינוס שמקיף העולם, והגוון הב' הוא ה בשה והמים שבה והג' היא ירושלים העומדת באמצע העולם, גוון ד' שהיא בת עין שמם האור יוצא היא נקודת ציון ואבן שתיה שבהיכל קדש קדשים שממנה הושתת העולם ושם היתה השכינה שורה ומשם אורה יוצאה לעולם, ומאחר שבעין נרמז בו כל השמות הקדושים וכל שיעור הקומה וכל העולם מי שישמור עיניו מחטוא בהו שומר כל גופו ומקיים העולם בזכותו ואם ח"ו פוגם בהם פוגם בכל האמור. ולכן ראוי שלא יסתכל האדם בעיניו למקום ערוה וכלל הפגם הוא בהקב"ה ושכינתיה שפוגם הראות הקדוש מת"ת היוצא מבת עין שהיא השכינה, ואפי' מדבר הרשות צריך שלא ישבע עיניו שפן פי' בר"מ שכל ראות שאינה של תורה ומצוה קב"ה ושכינתי' לא שריא תמן כי בראיה לבד ימצא רמז קב"ה ושכינתי' רמז להקב"ה שהיא נקרא' תורה אור, רמז לשכינתו שהפסוק אומר במראה אליו אתודע ואפשר לומר שהיא בחי' בת עין שהיא מראה שע"י אור העליון מת"ת יוצא מתיקון העינים הוא מש"ה ושח עינים יושיע והיא תביאהו לידי בושה וענוה, וע"ז ארז"ל כל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא שנא' ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו' וכל מי שאין לו בושת פנים במהרה הוא חוטא שנא' הכרת פניהם וגו' כי הגבהת העינים מראה על עזות פנים ובזה יתקן עצמו אם שלא להסתכל בנשים אשה שלא ראה לא יבוא לחשוב עלי' לפי שכל דבר שאדם